קרתנות תפישתית, עידנית –
תפישה זמנית, מקומית, מקדמת אמונה מוטמעת של בעליה.
וביידיש:
פונקציות תעסוקתיות,
שתכליתן לגרום למשקיע
להקצות משאבים לערוצים שלא התכוון,
או,
להקצות יותר ממה שהקציב לערוץ שכן התכוון,
וזאת בעקבות גירוי מיני. להמשיך לקרוא שרמוטה פיננסית
ירדתי לאנגולה בסוף 2014 בטיסה עם מי ש-גילית, יכול היה להיות בני. באיבריה.
חתול פרובינציה, של החיים. שורד, מיני, לא מאמין או סומך על איש, ולא בכעס או בתסכול, בסורבייבינג אוף דה פיטֶס. בהבנה משלימה, כולל התחככותונת עם החוק.
הציע לקחת אותי מהשדה. הודיתי, טרם ידעתי שהנהג שהוקצה לי אינו על המשימה.
באחוות מגיעים יחד, בפטרונות אבהית שאלתי לשלומו אצל מי שפגש בו.
התחככנו במלון כשהיה מגיע לכאילו ציביליזציה מהפרובינציה בה עבד.
באמצע 2015 חזרנו יחד, הוא התפטר אני פוטרתי, באתיופיאן. צירוף מקרים מרהיב. להמשיך לקרוא מינורי בהסתדרות
בהסתכלות לאחור, ישנם שלושה שלבים של התייחסות לבחינת משפחה גרעינית: להמשיך לקרוא רטרוספקטיבה משפחה גרעינית
השארת אופציה למה שבוודאות לא יקרה.
אני מבחין בין
נחשפתי, בעיקר במדיה, לנשים
אגרסיביות שנתפשות כמצליחות,
או מצליחות שנתפשות כאגרסיביות,
שמעידות על עצמן שהצלחתן מאיימת על הגברים.
Well,
לא איום ולא סיגריות.
ברוב המקרים, מבחינתי לפחות, רואה את האגרסיה המונחת על מצע מבוכה או רגישות, וכל מה שמעדיף לעשות הוא להתרחק.
שיחקתי שש בש עם אחד מידידי – אם היה נקבה הייתי קורא לו תרז – לבית האסורים אשר בפאתי לואנדה, בנפיקה ליתר דיוק, שתי פרסאות מהסמבטיון, אשר באנגולה.
עוסק בניהול כספי.
בכלל, רוצה להיות רב,
בטח לא אסיר במלון,
לא של רמת החיים אליה נידון.
מעריך, מכבד, אוהב אותו;
דמות ראויה, כנה, שקופה, נטולת מחוות, מעניינת, רגישה יותר משמודה.
במשפט 'עדות עצמית'
הדבר הכי, בעצם היחיד,
הנכון על מה שמעיד על עצמי
הוא, ש'זה מה שאומר על עצמי'.
היתר הוא בבחינת 'משפט קיווי'. להמשיך לקרוא משפט קיווי
ציפי היא אחותו של ידידי הנערץ.
מעט מבוגרת ממני, הטילה עוגן ניהולי רב-שנים במחלקה חשובה במוסד עתיר גודל, משאבים והכרה ציבורית.
בשפה נמוכה 'פראיירית היא לא.'
ידידי הנערץ- להלן י"ה, מעטיר עליה את כתר ה'אחות המוכשרת' בין חמשת האחים;
בהיכרותי עימו הייתי מתייחס לתואר- לא, לא בסקפטיות, אבל כן, בסוג של זמניות', שכן אמות המידה של כל מדידה משתנות אצל ידידי ברצף. בין קצוות, בעוד מושאי המדידה די יציבים.
נשמע מוכר? להמשיך לקרוא מינורי במזכירות, קווים לרשעותי
בעבר, התעסקו בהפרעות אישיותיות שאיימו על שלום החברה או מי מפרטיה.
עם ההתפתחות, בהאצה דרמטית במאה ה-19, היבנות הפסיכולוגיה, העיסוק בכך, במלל, במחקר, בפיתוח תיאוריות, גורמים משפיעים, רעיוניים, פיזייים, כימיים…, רב, ויורד לרמת החתירה לקונפיגורציה אישיותית להתאמה לרצונות הפרט, הוריו, ואבחוני מוסדות שמתלים כניסה בשעריהם בתוצרי הניואנסים המוערכים.
העיסוק בטרנספורמציה אישית של פרט את עצמו או תביעה מאחר מתגבר.
בין היתר, יש מי
אני, שלא ראיתי טרנספורמציה אישיותית, מתמקד בניסיונות ההבנה,
בידיעה, שניסיון הבנה זה הצעה עם תוקף זמני להסבר של משהו קבוע,
בניסיון לנבא פאטרן התנהגותי.
פעולה, מעשה, ללא תמלול מקדים, היא
♠ או רוטינה
♣ או התניה
♥ או [גם] סוג של אלימות*.
הקטנת תלות בגורמים חיצוניים היא אידיאל נשאף.
שאיפה להקטנת תלות – אפשרית,
ומהווה תנאי לעצמאות,
בהינתן הבנה –
מהי תלות, מתי מתקיימת תלות, איזו תלות ניתנת להסרה, בעבור מה?
אחאנא"ר* שכמוני מכוייל ל-
הטייה מתחשבת ב-
סיכויי ההתכנות של הנושאים,
לא לעוצמת הטובין/ בישין שעל הפרק.
כך, אין לשכמותי
ו-לא, לא חושב שזו בחירה מודעת וולונטארית,
זו כן, התנייה, 'איכות אנושית' שעוד לא ברורים וממילא לא ממופים לי מקורותיה.
* אחאנא"ר – אשכנזי חסר אמונה נטול אינטליגנציה רגשית.
אומרים שֶ
להיסטוריה יש דרכים משלה להעניש את מי שרוצה להשפיע עליה.
אני גורס,
שבמובהק אף יותר,
טיפול מעצים בדימוי עצמי נמוך,
הניסיון לתת לגורם הערך הירוד תיוג של ערך גבוה,
מעצים,
את נמיכות הדימוי, במובן שמקבע את היותו, ומעמיק את ערכו השלילי.
החתירה לשורה תחתונה מובנת לי בעולם רווי מסרים.
יש לי רתיעה מ'שורה תחתונה' ככלי, ועוד יותר מצרכניה המשתמשים בכלי ככלי הערכה של התנהלות אנושית.
לכל שורה תחתונה של עניין ויטאלי, חי, יש שורה תחתונה יותר, אחריה.
לכל שורה תחתונה של משהו סגור, מת, יש שורה תחתונה יותר, אפשרית, אחריה של הערכה מחודשת של 'השורה התחתונה'.
האם 'שורה תחתונה' היא שיקוף מצב עכשווי? להמשיך לקרוא שורה תחתונה
'מוסר' לחותרי נורמטיביות מתבטא ביישום עקרון ההדדיות.
במקום לחפור, להתלבט, לנסייח, להגדיר,
כבמבחן אמריקאי שלא יודעים ת'תשובה,
פוזלים ימינה/שמאלה,
בודקים מה עשו אחרים,
ויאללה, זה בסדר, נכון, מוסרי, הוגן, ראוי, מתבקש.
בדרך כלל, ברוב המקרים עד כאן, אוהב את הבוסים הישירים שלי.
מתייחס אליהם בדומה להתייחסות האפיפיור, לבוס שלו.
עיקר הנחייתם, מולי, הייתה בהנחיית הפרוטוקול הטקסי, זה שאינו קשור למהות העבודה לשמה נמצאנו יחד באותה סיטואציה.
מעדיף לא לשקר
יכול, קורה, בעייתי:
איך משכנעים פרד שדה,
שפירה מתפוחי אדמה
שהושקו על ידי בתולות איטרות יד ימין,
שנמעכו בכפות זהב,
נמהלו עם חמאת פרות מאזינות למוזיקה קלאסית,
תובלו בתבליני מדגסקר
טוב יותייר מחציר?
עיקשות היא איכות בילט-אין של שיקול הדעת;
היצמדות לפרדיגמה מקדמית, שהניסיון מראה ששירתה חיובית את בעליה,
נתיב התקדמות בתרשים זרימת ההחלטה.
היא מקור יניקת ההשראה ההתנהלותית.
האם הצבע הדומה, יעשה את זה?
האם יש סיכוי, שאם יטעם את המחית,
יהיה לו טעים בכלל?
ותודה לבור המתוק,
על ההשראה,
מתעקייש לאהוב אותו כמו שהוא.
