החתירה לשורה תחתונה מובנת לי בעולם רווי מסרים.
יש לי רתיעה מ'שורה תחתונה' ככלי, ועוד יותר מצרכניה המשתמשים בכלי ככלי הערכה של התנהלות אנושית.
לכל שורה תחתונה של עניין ויטאלי, חי, יש שורה תחתונה יותר, אחריה.
לכל שורה תחתונה של משהו סגור, מת, יש שורה תחתונה יותר, אפשרית, אחריה של הערכה מחודשת של 'השורה התחתונה'.
האם 'שורה תחתונה' היא שיקוף מצב עכשווי? להמשיך לקרוא שורה תחתונה
'מוסר' לחותרי נורמטיביות מתבטא ביישום עקרון ההדדיות.
במקום לחפור, להתלבט, לנסייח, להגדיר,
כבמבחן אמריקאי שלא יודעים ת'תשובה,
פוזלים ימינה/שמאלה,
בודקים מה עשו אחרים,
ויאללה, זה בסדר, נכון, מוסרי, הוגן, ראוי, מתבקש.
בדרך כלל, ברוב המקרים עד כאן, אוהב את הבוסים הישירים שלי.
מתייחס אליהם בדומה להתייחסות האפיפיור, לבוס שלו.
עיקר הנחייתם, מולי, הייתה בהנחיית הפרוטוקול הטקסי, זה שאינו קשור למהות העבודה לשמה נמצאנו יחד באותה סיטואציה.
מעדיף לא לשקר
יכול, קורה, בעייתי:
איך משכנעים פרד שדה,
שפירה מתפוחי אדמה
שהושקו על ידי בתולות איטרות יד ימין,
שנמעכו בכפות זהב,
נמהלו עם חמאת פרות מאזינות למוזיקה קלאסית,
תובלו בתבליני מדגסקר
טוב יותייר מחציר?
עיקשות היא איכות בילט-אין של שיקול הדעת;
היצמדות לפרדיגמה מקדמית, שהניסיון מראה ששירתה חיובית את בעליה,
נתיב התקדמות בתרשים זרימת ההחלטה.
היא מקור יניקת ההשראה ההתנהלותית.
האם הצבע הדומה, יעשה את זה?
האם יש סיכוי, שאם יטעם את המחית,
יהיה לו טעים בכלל?
ותודה לבור המתוק,
על ההשראה,
מתעקייש לאהוב אותו כמו שהוא.
האם אנשים עם עומק רגשי, עם תודעה רחבה, רגישים,
במצבי אי-נוחות,
טועים,
במימוש נטייתם להקצות את משאבי משאבי הניהול המוגבלים
לתחזוק הפיזיולוגיה האישית,
מחשש, 'מה יקרה אם לא',
ובעצם לא מנהלים עצמם רגשית?
הם מחווים, לעצמם, שהם באי-נוחות.
והיה ונגזר עליך להתפש על ידי סביבתך כ
והייתה לך האפשרות לבחור,
מה 'נורא' יותר,
איך מעדיף פחות להתפש?
אשמח למענה
הפער, החור השחור, במרחב האישיותי המשולש של שלושת הקודקודים:
מוציא ממני, תגובתית, בעיקר ורבלית, רשעות, שלעתים ברמה שמביכה את עצמי.
אשכנזי מתנשא, חסר אמונה, נטול אינטליגנציה רגשית וחף מחמלה
שכמותי
מקבל התנצלות
לא עם הכרה אמפטית בנזק שנגרם לו,
אלא רק בהכרה מילולית, רציונלית ואותנטית של המתנצל
בהבנת תרומתו להליך גרימת הנזק
ולשיעורו.
אינדולגנציה, התנצלויות, פיצויים, מרתיחים לי את טמפרטורת חימתי,
במיוחד, אם יש דרישה לכך, או חוסר הבנה של 'איך זה ש…, הרי התנצלתי.'
אחאנא"ר וחף מחמלה
שכמותי,
מקבל בהבנה איחור או ביטול
מפגש מתואם
רק עם קבלת, אם התקבלה,
הודעה טרום הקביעה הנקובה, בעת שהמאחר יודע
ויִידֵע על איחור או ביטול.
סיבת או צידוק האיחור לא רלוונטיות,
אלא רק מועד העדכון,
טרם קרות המפגש.
עדיף מאוחר מאשר אף פעם,
אף פעם לא לאחר- עדיף.
התכתבתי עם היפרנורמטיב, נחמד.
'נחמדות' היא איכות תקשורתית.
כתכונה, זו יכולת, לתקשר, להתממשק עם מי שנעים להתחכך אתו, תקשורתית.
'נחמד' זה מי שבמכלול התקשורת אתו, משרה נינוחות על מי שמתַקשר איתו.
להיות 'נחמד' זו תכונה אנושית רבת ערך. מאד.
בנוסף, להיותה רבת ערך, 'נחמדות' בתצורתה האותנטית, אורגנית, טבעית, היא בנדירות יחסית. להמשיך לקרוא נחמד, אני?
יורד לאנגולה, לעבודה.
מסוג המקומות שרוצים הרבה זמן, הליך הגיוס ביחס הפוך למשך ההמתנה, ומדהים במהירותו.
בז'אנר התעסוקתי הזה יודעים מתי יורדים, לאן ולְמה.
כל היתר נזיל, מתי, עולה, מה עושה, למה, עד מתי – הכל נזיל. להמשיך לקרוא אבולה באנגולה
אני מבחין בתופעה, שלרבים ממכריי גירויי החיים, כבדים, קשים, להם מנשוא.
התכנים האופפים אותם מאיימים על שלוותם המעורערת מקדמית.
נראה לי, שבהשוואת האנרגיה שהייתה לאותם אנשים בעבר לזו הנוכחית – כעת פחות.
הרבה פחות.
הם בהליך התכנסות.
להמשיך לקרוא התכנסות פנימה
"מקווה בשבילה, שכשתזרוק ת'קוביות ייצא לה שש שש"
אמר ידידי הנערץ
על מישהי,
שהוא בעדה,
ורחמיו נכמרו עליה.
כשהיא תזרוק,
הוא הרי לא יודע מה ייצא,
6 6 – הוא מעריך שלא.
הוא הרי מכיר אותה.
יישום פרוטוקול 'הדדיות'
מהווה תחליף למוסר*
עבור פרקטיקנים נטולי תפישת מוסר*.
*
מוסר- סט ערכי התנהלות.
תפישת עולם המציעה תצורת חיים
אידילית
כלשהי,
השואפת לממש את ערכיה בהדרגה, אבולוציונית, אורגנית והרמונית, באופן נבנה,
על ציר זמן
ובהסכמה.
שאיפה לחיים רציונליים להגדלת מימוש טעמים ורצונות על מצע ליברלי רציונלי ואינידיבידואלי, עם חקיקה מינימלית חף מאלמנטים של שיפוט ואכיפה, ועם זאת כדתי שממתין למשיח, הוא רוצה את הכיוון של ההמתנה, אולי את הבונוסים הנלווים לתפישת הגאולה, ועם זאת, חלקם הגדול של הדתיים לא מייחלים לבואו- לך דע. 🙄
להמשיך לקרוא נוטופיה – Notopia, לאטופיה – כיוון ההתקדמות הנשאף, הבלתי רצוי להגעה
תואר, חיווי, להתנהגות מנייריסטית* מאובחנת, כתקשורת, מראה, לבוש מוחצנים,
של עיסוק בדימוי עצמי נתפש, בדרך כלל נמוך,
באופן מתנמך בכמיהה לספוח אהדה על ידי הצהרת השתייכות לדומים,
וכהתרסה כלפי מי שמרגישים שזהותם זוכה לתת-ערך באופן בלתי מוצדק ממי שמייחסים לו ערך.
*
מניירה- חיווי או מעשה מוסף, כנדבך נוסף על מצע המעשה המקורי, מהותי, פונקציונלי, והוא משנה משמעות, את התפישה על המצע.
הצעה, לא סופית 😆 , תשופר בהמשך: להמשיך לקרוא הרהורים על ייצוגי 'ערס' 'פרחה'
Fantasy Festival
פסטיבל כייף?
מבחינתי, תעוקה.עליצות מזוייפת. פארשיאדה.
זה לא שזה כייף החופש, שמחת ההתפשטות.
זו תעוקת לבוש היתר והחצנת הזיוף.
הם לא לובשים פחות. הם לובשים יותייר!
את כל הכאילו והוונאביז שלהם הם מחצינים.
כך מזייפים בקטנה, עם הומור,
בהמשך מזייפים ברצינות.
