המדיום הוא המסר, והמסר הוא סך התגובות* לו.
עם הכבוד הרב למרשל מקלוהן ולאמירתו,
בעידן תקשורת מיידית, רב ערוצית וכיוונית,
יש, עדיין, משמעות היסטורית, פרקטית, קיומית למחולל המסר. להמשיך לקרוא המדיום הוא המסר
יושב בנחמה וחצי, עם המחשב. האגף המזרחי. המקום מבחינתי – אין דברים כאלה.
ילד מוכָּר כבן 13, מוכר מוצרי סידקית ושמאטעס, נוגע בי במגע רך, ספוגי, מיומן, שמעלה בי זכרונות מריו דה ז'ניירו מלפני 30 שנה, רוכלי בוטנים בני שש, מלפני עשור בהודו, ספק שואל ספק מבקש "תקנה ממני משהו" על התפר בין בקשת נדבה להצעת מרכולת.
עומד בתור למשרד הפנים. שוב אבדה לי תעודת הזהות. מניח שאמצא אותה איפשהו.
לְפנָי עומד טרחן שנהנה שאני מראיין אותו.
עף על עצמו [- לי נוח יותר עם 'מתפעל' מעצמו.]
משורר על בנותיו והצלחותיו וכאלה, ונותן עצות של פרוצדורת הוצאת ת"זים ודרכונים. וסתם עצות.
ואני, יש לי 30 דקות חיכיון, עט, ממקד מתשאל, ושואייל 'מה אתה עושה?' להמשיך לקרוא מינורי בקטנה
מורא הסוציולוגיה:
החשש, האימה, שחתירה להתנהלות נורמטיבית נתפשת לא תצלח, מכתיבה התנהלות לא נוחה לסובייקט.
פוגייש, מרבה לפגוש, מי שמתנהל כמי שמונף מעליו שוט, מאיים להצליף, של להתנהג ב'סדר', על פי קוד, מוסכם, מקובל. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – אימת הסוציולוגיה
בין יתר התנהלויותיי החביבות (עלי, כן*?) –
תחביב? עושה זאת למחייתי, גם אם לא לפרנסתי,
ניתן למנות את 'תרגול יכולת הפניה', לזרים.
לעקוץ ולסגת.
המטרה – יצירת, הצתת אנרגיה, להם, עוררות, ריגוש, חיוך, בעיקר לי.
עובד ב-נניח 80% מהמקרים, להמשיך לקרוא תרגול יכולת הפניה
שמעתי כמה שניות על טל גלבוע פעילת זכויות בעלי חיים, הנכונה לצאת למלחמה כדי למנוע את שחיטתן.
היא רוצה לכפות עלי לא לאכול בשר. להמשיך לקרוא מפחיד יותר
אֵין הַנַּחְתּוֹם מֵעִיד עַל עִסָּתוֹ,
ולא התכנת על גרסתו.
אל יתהלל מתראיין כנשכר.
http://www.haaretz.co.il/magazine/tozeret/.premium-1.4123488
גברת לינור, בשמרנותה האותנטית אינסטינקטיבית – תחפושת הליברליות הייתה פסאדה מקומית זמנית – עטה כמוצאת שלל, על ההבנה ש'סובלנות' אינה נחלת תפישה מסוימת, אמירה נכונה כשלעצמה, כפי ש'חמלה' אינה נחלת תפישה אחת. להמשיך לקרוא הליברלים סובלנים? בעיקר לעצמם
פגשתי מי שמיומן בפלישה מתארחת, לטריטוריית האחר.
המיומנות הפולשנית איננה בהקטנת השפעתו, מינימיזציה של ספיחת תשומות.
המומחיות היא בהתנהלות נוחה לו, ספיחת תשומות מארחיו,
והם – מארחיו, בחיים.
ואני, כמו שאמי הייתה אומרת – מתכווייצת.
* אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט;
מין מחוות של שמרנים רפובליקנים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.
** מי שגרר אותי לסיטאוציה, העובדה ששאלתי את עצמי למות במהלכה, ולא נמלטתי ממנה, הייתה שאם הייתי נמלט, הוא היה מובך.
*** מיומן ל-מה שאני נחשפתי, הוא רגיל מיומן, עשה זאת בעבר הם לפרקטיקה
"אם אמי,
מערכניקית כל חייה,
שהאכילה את רבין ואת פרס על המרפסת ביתה בתענכים
אמרה לי להצביע ביבי…"
מתוק,
חסר ביטחון חתרן אישור,
נחרץ לצרכיו ורווחתו, הססן ליֶתֶר,
מטה את שאריות המחסור האנרגטי הנותרות לרווחה אישית, ישירות,
בעל כישור להחיל על סביבתו את ההכרה שישנם כישורים נוספים לשיתוף. בפועל, הכישורים אינם וממילא לא ישותפו.
* אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט;
מין מחוות של שמרנים רפובליקנים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.
** באהבה, אלה שבאמת אהבתי.
*** הערכתי את היכולת, את
בהִפוך ממני-
יש בעייתיות מה עם המושג 'קנאה',
שכן, בעוד הם צורכים מני, מגווני, ציפרלקס
אני לא מצליח לספור עד 6 טרם הירדמות.
אז אולי, אני לא רק בהכחשה,
אולי אני גם נמלט מהמציאות באמצעות שינה?
אני שומע ממי שרוכב איתו,
ממי שרוכב עלי כשמערכת חלציו צמודה מאחור לישבניי,
מרבים אחרים המקיפים אותי ריאלית ווירטואלית,
שאינם מאמינים שאיננו חולקים את תחושת ההתעלות, שמחת ההשתכשכות בגאווה לאומית.
לא זוכר למה ולא את ההקשר –
ה', ידידי האמן, איזכר סיפור בן בת מצווה, שבו –
בשיחת מסדרון עם אחד ממנהליי – דמות ניהולית סֶמי מוכרת עם עבר צבאי מובחן – ענה לי, כתגובה למה שכבר אינני זוכר, ש
"אני כמו משה, מגמגם אבל מנהיג."
… פרויד לעולם אינו כותב רק את שהוא חושב אלא כותב על מנת לחשוב.
עם כל הצניעות, וההסתייגות המתבקשת… ומעליה,
גם אני 'כותב כדי לחשוב, ובעיקר – כדי לנסח'.
הכתיבה עוזרת לי לאחוז תודעתית את המציאות, לתקשר אותה לעצמי, ולהיות מוכנה לבקרה תודעתית אחרת בלתי תלויה.
27.04.2017 06:00
במרחץ הזהויות, במרחבי הזהות ההתכנסותיים, לכאורה, ישנם שני קטבים:
האחד, המסויים, וההופכי לו.
בית הכנסת שלי, וזה שלעולם לא אכנס אליו. להמשיך לקרוא מנופפי כל העולם התאחדו!
ב-1954, ראש הממשלה דוד בן גוריון נסע לארצות הברית כדי להיפגש עם הנשיא דאז, דוויט אייזנהאור ולבקש את עזרתו ותמיכתו ברגעיה הקשים של ישראל הצעירה.
באחד המפגשים עם מי שהיה אז מזכיר המדינה של הממשל, ג'ון פוסטר דאלס, זה התעמת עם בן גוריון באומרו: "אמור לי, ראש ממשלה – את מי אתה ומדינתך בעצם מייצגים? האם יהודי פולין או יהודי תימן, רומניה, מרוקו, עיראק, בריה"מ או ברזיל הם אותו דבר? אחרי 2000 שנות גלות, האם אפשר לדבר על עם אחד, תרבות אחת? מורשת אחת או מסורת יהודית אחת? להמשיך לקרוא מורשת לאומית
מוקדש* למשלבים פרקטיקה ערכית
עם
ספיחת ערך קולקטיבית מתכנסת זהותית.
ראיתי מי שמתבאס לשמע תוכן מסוים,
נתקלתי מי שמתבעת על כמות תוכן,
נחשפתי למי שבועט בשל מורכבות תוכן,
ראיתי מי שתובע על תוכן לא בזמן מתאים,
פגשתי מי שמתבטא כנגד תוכן במקומות שונים.
המכנה המשותף – חסך תשומתי.
על פי רוב – מי שמתאפיין בהחלת רגולציית תְכָנִית, עושה זאת ללא הבחנה בין סוגי תוכן, כמות, מורכבות, זמן, ומקום. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – מופרעים Disturbed
נתניהו מסייע לייצוב המשק [גם] על ידי תחזוק אוכלוסיות בלתי מסופקות עם פוטנציאל נפיץ – שכבות חלשות ומתנחלים – שקטות, באמצעות רטוריקה קונסרבטיבית אגרסיבית, ובשימוש בפוליטיקת זהויות. ייחודי, יעיל, זול.
פנייה לפני הכרעה בין אפשרויות לטיפול בסוגיה
למי שנתפש כבעל מידע, אמין, עדכני, רחב יותר
מהמכריע.
מעצם 'ההתייעצות', היועץ מקבל ערך חיובי מהנועץ, במובן שמתקיימת פעולה קונקרטית, מחצינה, הצהרתית ברשותו ידע איכותי, נדרש, נצרך מעצם הפנייה אליו.
