מאמינים, בשמירת מצוות, במלואן או חלקן, מצפים מסביבתם לכבד את פרקטיקת אמונתם.
- הסביבה נותנת לגיטימיציה לדרישה בשל-
- האמפטיה- המעמסה, הקושי, לקיים את הפרקטיקה,
- הרציונל- המעשה נעשה 'לשם שמיים' לא להפקת ערך או תועלת אישית מקדמת.
- למאמין חשוב הכיבוד-
- הן בשל עצם ההקלה שבפרקטיקת היישום,
- והן בשל החיזוק שמקבל לאמונה.
- אמונה מצריכה חיזוק מתמיד למאמיניה, אחרת תתרופף, שכן המציאות הלוגית, בהגדרה, לא תומכת בה.
אמונה מכילה מרכיב אינהרנטי של מיסיונריות- שאיפת המאמין שסביבתו לא רק תקבל את אמונתו ותקל עליו את קיומה, אלא תתן לו תמיכה בהיות מאמינים נוספים מקבלים את האמונה.
- תפקיד המיסיונריות היא לחזק את המאמינים בהגדלת כמות החולקים איתם את אמונתם, ונתינת לגיטימציה לאמונה.
- היהדות, היא דת כאילו לא מיסיונרית;
- מי שאינו יהודי- חלק מתחכום מרשים, אין ליהדות עניין בלגיירו,
- אך בהחלט מיסיונרית כלפי מי שנתפש כיהודי אך לא מאמין.
- אישית-
- אינני מאמין למאמין שמצהיר ש"איש באמונתו יחיה", זה אוקסימורון.
- מכבד יותר את המאמין שמבקש לגייס את סביבתו לאמונתו מאשר את מי שעוטה על עצמו את ארשת הליברל ובעצם מסתיר את רצונו.
