התגוננות שמרנית
מעניין, שמרנים, משמרי רוטינות, שתובנותי לא מחמיאה לתפישתם את עצמם דורשים ממני לחדש להם.
ביטויים התנהלותיים של מבני אישיות מאובחנים.
שמעת פרסונה מסבירה רציונלית, למה היא בעליה של מאפיין אישיותי מובהק?
נניח, 'מה יעזור להיות פסימיים?' כאילו, שההטבעה ההתנהגותית ניתנת לבחירה.
להבנתי, מידת פסימיות או אופטימיות לנוכח גירויים חיצוניים מסויימים היא תוצר מבנה אישיותי, מובחן, מאופיין, טביעת אצבע פרסונלית. קיימת. קבועה.
אולי, בקטנה, ניתנת לשינוי מקומי, זמני. להמשיך לקרוא מה יעזור לי להיות
מי שמקצים, במובהק, תשומות תודעתיות וראליות רבות כדי לקבע את תפישתם למצב קיים. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי מקפיאי מצב
הפקעה וולונטרית, הפקרת בקרה, הפקדת סמכות למנהיג.
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
כמיהה מתבטלת למנהיגות מיסטית.
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
סמכותן נערץ מסתלבט על סנטימנט אמוני–לאומני של בעלי תודעה דמוקרטית נמוכה.
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
ידידי איש מכירות; אני מתפעל מכך שבשיחת המכירות הבאה הוא משוכנע שבה הוא ייתן את המכה.
זה מה ששומר אותו חד, אגרסיבי.
"זה עוד כלום" הוא גוער בי "כשאני מנהל שיחה עם מישהו, גם כשאני מזהה שהוא אדיש או לא מעוניין אני רושם בסיכום השיחה 'מעוניין בעתיד', ואז כשאני פונה אליו שוב אני מלא אנרגיה, מפני שאני לא זוכר על מי רימיתי את עצמי, ועל מי לא." להמשיך לקרוא האם שקר עצמי הוא שקר?
בהליך מרהיב שכזה,
כשניתן טובין מא' לת',
כשברור מלכתחילה שהטובין הניתן היה שייך לא', ולא לת',
לאחר פרק זמן, משתנה בהתאם לאינספור מרכיבים,
מבחינת ב', טובין שהתקבל לא יוחזר,
לא יוחזר מקורו, תחליפו, הצידוק לנתינה, או אפילו ההכרה שניתן,
בבחינת – הטובין בכלל עבר מטמורפוזה מנטלית,
ומהותו בבעלות ת',
כתפישת עולם. להמשיך לקרוא פרדוקס הכסף
פוגש כאלה שכדי לאחוז את המציאות מזככים, אולי מזקקים, אותה לחד־ממדיות שתאפשר להם לאחוז אותה.
אני מעריך את היכולת להבין מצב. לפענח סיטואציה. מטבע הדברים מורכבות היא אינסופית, והבנת מצב מצריכה צמצומו.
פנייה לסנטימנט מיסטי מכנס קולקטיב עם תודעה דמוקרטית נמוכה,
כחיפוי על פעולה ריאלית, נוגדת פרט, חוק או סבירות,
מיטיבה עם אינטרס המסתלבט על הצאן, ולרעתם.
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
טיפול לפנתאון בנתניהו מצד רינה מצליח, לא בגלל שזה קשה לאיש תקשורת לעמת את הנאשם עם המציאות אלא בגלל שזה נדיר. pic.twitter.com/tnhsAjroph
— Itai Leshem (@Itai_Leshem) March 20, 2021
נתניהו מדגים דיאלקטיקה ושאר טיעונים שנוגעים לסטרוקטורת השיח ולא לתוכנו – "תוציאי את האוזניה", "יש לך עוד?" בני דוד של 'ממחזרים אמירות מהעבר'. להמשיך לקרוא מאפייני ימין, קונסרבטיביות #237
מה זה השטויות האלה 'ייעוד'?
ייעוד מבטא את תפישת המתייג שעיסוק כלשהו מוכוון על ידי כוח עליון, סדר קוסמי מארגן.
הדבר המשתמע מתיוג 'יעוד' הוא התפישה של המשתמשים בו שכוחות על מיסטיים קבעו זאת, שהם 'גילו' את זה, ולפעילותם יש לייחס ממד חשיבות חורג מפעילות מקרית סתמית של מי שלא יועדו.
פתטי
כמיהה למנהיג מיטיב, מגן, מחסן.
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
תחושת מודרות,
הזדהות רגשית עם מנהיג כסמל לאומי נערץ,
תפישה מיסטית של מעשיו,
שכנוע שאינו ניתן להחלפה,
התעלמות מפגיעה בדמוקרטיה, מעימותים עם שלטון חוק, עם גופי בקרה שלטוניים, אקדמיה ותקשורת,
תפישת תאוות שלטונו כאינטרס אישי.
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
[אני] לא.
תפישת עולם היא תוצר הטמעה חינוכית, תרבותית, על מצע נסיון חיים ובקרה אינטלקטואלית.
בעלי תפישה שונה זכאים, כמובן, לחיים מצויינים, ועם זאת השוני התשתיתי מהווה מכשול לחיים הרמוניים משותפים.
דעה פוליטית שונה היא מראה אותנטית לפערי מכניקה תפישתית, שוני ערכי תרבותי תשתיתי.
— יאיר דיקמן yair dickmann (@ydickmann) February 25, 2021
חופש:
אינו מצב, ולא יעד*.
על פי רוב ביחס לרצון**.
מדד השוואתי גם אם לא בהכרח סָפִיר.
♠ חיווי על יחסיות כמות ועוצמת אילוצים, הגבלות, איסורים, חובות, מציאותיים ניתנים לאחיזה, ניתנים לתפישה או מנטליים אישיים, בהשוואה לאובייקט, מושא, אחר.
♣ תנועה, תהליך של הפחתת–השלת אילוצים, הגבלות, איסורים, חובות של מושא ביחס למצב קודם.
עדויות גליה עוז והתעמרות אביה עמוס עוז בה, גוררות שימוש בטרמינולוגיה 'מצפון לאומי'.
העובדה שגליה עוז מעידה את אשר חוותה, שהביא אותה לעדויות מעין אלה, מצערת בריבוי ממדים – בריאות וכיף זה לא. להמשיך לקרוא עמוס עוז מצפן לאומי
ינואר 2021, בלפור. פוגייש מxימה, שנונה, נבונה מאד מצחיקה ביותר. אשת שמאל מעורבת אינטנסיבית; עושה, פותרת, פועלת, מזיזה, מפגינה ללא לאות, מתנדבת הארד־קור ברמות שגורמות לי להתלבט האם לחטוף רגשי אשם או ללקות בנחיתות.
אני מתייחס לסוגיה כרוכב דו-גלגלי, שמבין שיש אפשרות שמכונית עלולה לפגוע בו, ועדיין לא רוצה למנוע תנועה.
כשייך לחברה – * מסרב להתייחס לסוגיית החיסון נגד קורונה, כחלק מרוב שמטיל מרותו על מיעוט – אני נוטה לאפשר לפרטיה להתנהל חופשית, כל זמן שאינם פוגעים באחר.
בסוגיית אי־התחסנות, על אף הסיכון האפשרי של הלא מתחסנים, אני מותיר את ההחלטה בידי הפרט האם להתחסן או לא. ערך חירות פסיבית על גוף עליונה, לטעמי, על התגוננתי האקטיבית.
לכן, בצד רצוני שיתחסנו אני מתנגד לכפייה: