עתידות
פרולוג
מוקדש באהבה לחובבי הפוליטיקה.
מהיכרותי את המצב טרום הבחירות הם מתחבטים, האם ראש הממשלה מעורב בשחיתות הצוללות.
מהיכרותי אותם, את נחרצותם, אני משוכנע שהם בטוחים בדעתם. להמשיך לקרוא בזוקה וחבורתו טרום בחירות
ביטויים התנהלותיים של מבני אישיות מאובחנים.
מוקדש באהבה לחובבי הפוליטיקה.
מהיכרותי את המצב טרום הבחירות הם מתחבטים, האם ראש הממשלה מעורב בשחיתות הצוללות.
מהיכרותי אותם, את נחרצותם, אני משוכנע שהם בטוחים בדעתם. להמשיך לקרוא בזוקה וחבורתו טרום בחירות
חלק ניכר מתכני שיח שאינו קונקרטי ביצועי עוסק ב
של
סובייקטיביים.
בחיי, נתפשתי כחובש כמה כובעים.
בין היתר, נצפיתי בעיני צופים נחרצים גם כחובייש מצנפת–היועייץ.
אם התמלול הפסיבי שנקטתי מתפרש כ– 'אין-לי-יד/ רגל/ ראש/ תודעה/ ופה' לעניין, אז לא לכך מכוון; אני תרמתי לכך. אינני, לא אני ולא אחר יכולים להתנער מרושם שהתנהלות אישית מסויימת הותירה בתודעת אחר, גם אם אין כוונה לשם, או רצון להיתפש כפי שנתפשתי. כן, בתחילתו של דבר, לבטח בסופו, כל אחד באשר הוא מספק לתודעה אחרת את 'חומרי הגלם התפישתיים' ליצירת תיוג. להמשיך לקרוא אני יועייץ
לאור המאמר מ- 22/2/2019, נשאלתי:
יש מצב שאתה כתבת את זה?
לא.
ועם זאת, אני רואה קווי דמיון: להמשיך לקרוא אלון עידן, הארץ
מה שלומך, מורי ורבי? פתח ווטסאפית, יהודה בנימין, שם מעורבב, אותו הכרתי באפריקה.
מטעמי מניעת פריטת הצנעה אדלג על פרטים, ואסתפק ב– 'על סיפורי חיים אפורים משלו ממחיזים סרטים.'
גדל בערוגות ציונות דתית וצמח להיות להשקפת אחאנא"ר, מר נפש ועוכר אדם שכמוני בעליהן הגאה של תפישות וינטג' נאציות, מנומקות, אותנטיות, מהסוגה הציונית נוסח עכשווי, על מצע שיירי אמונה וכאילו היגיון פנימי – אליאס לטשטשת רציונליות – תועפות לאומנות מוטמעת.
מחשבה קונסרבטיבית, זו המתכנסת לעקרונות אמוניים מאפיינים מובחנים – לתפישתי.
אמונה, הליך תודעתי המתייחס לקיום רעיון ללא צורך בבחינה אמפירית או רציונלית.
ייחוס למחשבה קונסרבטיבית ריבוי תצורות, ב'טעות' יסודו,
שכן, שונות בין פרטים קונסרבטיבים במהותם הוא
איך נוצרה היהדות הישראלית החדשה?
תומר פרסיקו 15.2.2019
"היהודים", בעיקר דתיים, 17%
"הישראלים", זהות לאומית 15%
"האוניברסלים", חילוניים ואזרחיים 13%
"היהודים-ישראלים", שמציגים מסורת ולאומיות –55%.
הבחירות אינן אלא על המשך כהונת נתניהו – או לא.
מי שאומר לך "שיכור", אולי הוא שיכור.
שניים אומרים לך "שיכור" – כדאי שתפסיק לשתות.
שלושה שונים אומרים לך "שיכור" – פיפי ולישון.
נתניהו לא רוצה את סער, חושש שסער יפיל אותו. להמשיך לקרוא שכרון נתניהו
נכנסתי לסביחיה לרכוש מנה, לחבר ולי.
בעודי מזמין 'אחד ללא כרוב, והשני עם הכרוב של הראשון', נכנס בעל הבית ואחריו גברת לקוחה.
"תתחדש על הנעליים" מתחנחנת הגברת, "בטח רק אני שמתי לב שיש לך נעליים חדשות."
מקננים באקוויליבריום תחזוק עצמי מופרע אנרגטית; שואפי תשומות אחר, נושפי מצוקה.
נברנות מולקולרית: תפישת מציאות כמופע מקומי בודד, נתפש, נטול ייחוס או הקשר.
שמרןץ' נבוןץ' ופוחעייז הם ימנים קונסרבטיבים. מהז'אנר הפחות אמוני אלוהי, עם מעט מסורת,
יותר מצד הסדר, הרוטינה, הכוח, הלאום, הרוטינה, ההתכנסות המתגוננת.
לייחס להם תמימות זה כמו לייחס לרציונליות חמלה – מתבקש, וממש לא קשור לעניין.
ככולם, הם רואים בעצמם פלולרליסטים ליברלים דמוקרטיים. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי שמרנים שואפים להיתפש כְּ
אחד מידידי האחרונים, הרצים ונעלמים, נמוגים ומתכלים, במצב רוח ירוד. מאד. מצב רוחו מהווה מלונת לכלב השחור. הוא בשיא, כלומר השפל, של שיאים קודמים. כל המחזה. מראש המלנכוליות ברקע, מהבהבת כאקדח במערכה הראשונה.
מה קורה?
אני משער, שעיקר תשומותי המנטליות, מחמת אימת ההתיימרות לא אשתמש באינטלקטואליות, לבטח בעשור האחרון,
מופנות לבחינת תפישות, ניתוץ פרדיגמות והישארות בחיים, כאחי, עמיתי, חביירי נטול הפריבילגיות והמזל, עם הפטיש.
כן, יש עוד כמה הבדלים. למעשה אינספור. מתמקד במשותף, כביכול – ביטוי רווח ברוח ימים אלה.
הסרטון הזה – מפרק אותי.
האיש יכול היה לעסוק בהתנייתי המפרקת. אני – דקה לא הייתי שורד את עבודתו המנתצת.
מיומנות? הוא יכול היה לפתח את שלי. אני – את שלו, לא.
בעקבות שריקות בוז וקללות של הקהל כלפיו לאחר הפסד ומשחק גרוע של הנבחרת זרק ערן זהבי את סרט הקפטן בכעס. בעקבות כך הוא הושעה מהנבחרת לאור העובדה שזילזל במעמד הקפטן שהוענק לו ושמחייב להיות גורם מייצג את הנבחרת ואת שחקניה ושמכבד את קהל האוהדים.
השלכת סרט הקפטן של ערן זהבי היא סוגיה מרתקת מהסיבות הטריוויאליות: להמשיך לקרוא זריקת סרט קפטן
לא אוהב מטפורות.
מטאפורות מתוקות, מיוזעות מתאמצות;
תכליתן להעיד על מנסחיהן,
לא על מושאן,
דוחות אותי,
עושות לי – תתרן בגינת וורדים רגשית – רע לעור הפנים. להמשיך לקרוא מטפורה רעה
על פניו, לעיני המתקהות, כשאני נחשף למי שעוסק, מטפל, בזהותו, הייתי מצפה שיחדד את ייחודו, את אישיותו, יפצ'פץ' את הממד האינדיבידואלי שבו.
אז זהו שלא! להמשיך לקרוא אוקסימורון זהות פרט
מיצוק סֶטְ-אָפּ תודעתי
בהתייחסות לגירוי חיצוני, מחפשי אשרור לסט-אפ תודעתי מקדמי המאפיין אותם – מיני רגישויות שונים כ-חתירה לסדר, חשש מהפתעה, טיפול בשינוי, תובעים את עלבונם, את ההכרה שלא קבלו. קרמר היה משוגע, ג'ורג' בא מהמנעד הנורמטיבי. במהלך שיח הרגישות צפה ומהווה את המצע לשיח.
אלה, שעל השיחה להיות נסובה אליהם, עליהם, שאם לא כן – יאבדו בה עניין, לא בהם עסקינן, כאן.
מדבר על מי שאינו מתוייג כ'עסוק בעצמו'. השיח נסוב על נושאים מקיפים.
בשיח מוצבים חבלי נחייה, מעקות, שמוליכים את בר-השיח, גם אם הנושא כלל לא נסוב עליו, אלא על אירועים אקסטרינזיים לו, במסלול שהקוועץ' התודעתי האופייני לו היתווה.
כל שיחה מהווה זירה להצדיק את ההתנהלות שזכתה עד לשיח לביקורת.
* אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי מלל מרהיב שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה.
** בוחני מציאות – חלק ניכר מתשומותנו המנטליות מוקדות לבחינת המציאות לאור כל גירוי שמונח לפתחנו.
*** איפיון תפישתי – תחושת דחייה, הערכה עצמית נמוכה, חרד, כמיהה לסדר, דוגמאות מתייחסים לגירוי חיצוני, זר כביכול, כזירה לכנוס את המציאות המסויימת לתוך המודל שיצרו להתמודד איתה, וחוו מסביבתם ביקורת על כך, שהם דחויים, שהם נחותים, חרדים, שהם צריכים את הסדר והארגון, אחרת אובדים, ולעיתים יוצרים סדר מומצא כשהוא איננו, בעיקר בהטלת רגולציה שרירותית.
**** בחוסר סבלנות – כשמטפלים בנושאים אוניברסליים, להדחף ברגע מסויים לדיון בו אני מהווה הקרש בו מישהו קולע לסל, בשיח עם הקוועץ', צורך ממני סבלנות, שבמידה והייתה, הייתה נמוכה, וכעת יוצרת את צרימת המזלג בתחתית הסיר. כשה- P הרדום שלי מתעורר, אני ביירוט משימה ומתעכב בקוועץ' של אחר – אינני מותנה לכך חיובית.
***** בהסתייגות – [כן, נאנח בלאות, כולנו מגיעים מהמאפיין התפישתי] כולם באים מתוך ההטייה התפישתית.
העניין הוא כמה אצל מאן דהוא בשיח מכניס את עצמו לאושש את סט התניותיו המסויימות אופייניות, שניכר שקיבל עליהן ביקורות, ובעצם הוא 'משוחח', מוכיח שיחות קודמות.
ו-כן, מניח שיהיה מי שייחס לי התנהלות כזו.