תגית: אישית
חיים- שנה טובה
יוני, עידו וגיא- שנה טובה
רותם, שלומי, מאי, תום ודור – שנה טובה
אורקי- שנה טובה
כנרת ואשל- שנה טובה
Holy Kay- Happy New Year
זמינותי
972-54-481-4472+
ydickmann@gmail.com
אנא
העבירו לכל מי שמבקש
לא משנה מיהו,
לא חשוב מתי,
לא משנה לאיזו מטרה.
אין צורך בתיאום או לבקש את רשותי לפני –
אשמח אם אעודכן,
לאפשר יוזמת פנייתי המקדימה אליו. להמשיך לקרוא זמינותי
ליטל, שניר, נטע-לי ואיתי- שנה טובה
חרא מדיום, גם התוכן – הטחינה – לא משהו
איך, אמר, שו אסמו, ההוא מהכפר הגלובלי-
מרשל מקלוהן– "המדיום הוא המסר" "הכפר הגלובלי".
גאון. 40 שנה לפני פייסבוק וווצאפ.
פרוטוקול תקשורת- מולי
אני מבקש באופן נחרץ ובלתי חוזייר,
לקבל תמיד, כל תוכן, כהוויתו, מיידית, ללא עריכה כלשהי. להמשיך לקרוא פרוטוקול תקשורת- מולי
דניאל, למשפחתך ולך- שנה טובה!
מינורי בצבוטותי, קוטותי ופאתטי
ישבתי עם ר'ישל'ה בתחתית.
הוא, משגשג שכמותו, נקרא לחזור למשרדו, שילם ונס לדרכו.
אני אורז את עצמי כמה דקות אחריו, אומר "תודה" למלצרית ששירתה אותנו- קצת מעל בתי, הרבה פחות מבני, ופונה לצאת.
"תודה לכם!" היא משיבה, ומוסיפה "הייתם שניים, נשארתם אחד."
"כן" אני נזכר "כמו צבוטותי וקוטותי."
"מי אלה? לא מכירה" היא עונה.
מקבץ אופנועים
התמרת תעוקה פרסונלית לאידאולוגיה אוניברסלית
נטיית פרטים להפיכת בעיה פרטית לכללית
במגעיי עם לקוחות, בשירות הלקוחות, נחשפתי אינטנסיבית לנטייה האנושית של
התמרת תעוקה פרסונלית לאידיאולוגיה אוניברסלית;
אי-נוחות
בה פרט נמצא
מתעצמת, נטענת חשיבות, תובעת טיפול מקודם על חשבון טיפול בסוגיות אחרות
♠ צירי זמן
♠ והקצאת משאבים,
בשל תפישת פרט, שבעייתו, הסוגיה שהוא מעלה,
חורגת מעניינו הפרטיקולרי,
היא גורפת ורחבה
בשל היותה בעיה מרחבית שנוגעת למכלול אחרים,
ואם מתממשקת לתפישה ערכית, חורגת ממאטריאליזם נחות, מבחינת חשיבות, היא מתעצמת אף יותר.
קלישאותיי
פורנו אינטלקטואלי
מה זו קלישאה?

סלפי קלישאתי
מה אנחנו, אם לא צבר תפישות-לא-בלתי-נכונות החוזרות על עצמן – (להלן) קלישאות?
שמונת משפטיי החוזרים
ידידי המxים, טען, עוד בעשור האחרון של המילניום הקודם, שיש לי שמונה משפטים עליהם אני חוזר.
לא מתווכייח. גם לא על ערכם, או על היותם לא בלתי נכונים. או לא. להמשיך לקרוא קלישאותיי
"דביל"
אתמול ישבתי עם חברי ילדות.
אחד, לא-חשוב-מאיזו-עדה-פוליטית, כינה אותי 'דביל'.
וזה ממש לא נורא, כן?
כלומר, אולי לא כייף גדול, ועם זאת מבחינתי – אין ממש בעיה,
הרווחתי ביושר,
ויש חשובים לי יותר,
החושבים עלי דברים חמורים יותר,
[- היום מישהי כזו אמרה לי 'שלוש שעות אתה מזיין את השכל'. צחקתי.]
יום הולדת 55
מינורי בבִּיצה התל אביבית
טפטופים, כלומר השפרצות, רשע
אתמול שכשכתי בזוריקיאדה.
בשלב כלשהו פנתה אליי מישהי- "דיקמן?"
לא יכולתי להכחיש. -'"XXXX" מתחרייז עם סיגל?' שיתפתי פעולה.
לאחר שהאשימה 'אני מנופפת לך רבע שעה ואתה לא מגיב' בצדק, אני עד,
היא השתינה, מטפורית כן?, סוציו-טריטוריאלית; עדכנה שהיא אשתו של בעלה, הזכירה לי שהשיח איתה הוא האזנה לתיאור המציאות, כלומר סקירה של היכן היא במתווה הסוציולוגי אותו היא טווה, רפרפה על אמה, רפרנסה על בתה שהיא הגיעה במיוחד מישוב קהילתם לכנס הנוסעים ארה"בה בשליחות… כבר לא זוכייר איזו, והוכיחה: "אתה יודע שזה בית הקפה של התסריטאים, כן?",
"כן, כך שמעתי", התכנסתי חלושות, ואני, בפרובינציאליותי המצטבללת במרירות בצליותי, בכלל חשבתי שזה בית הקפה של הישבנים היושבים בו. אבל אני, מאיפה לי לדעת?
היא סכמה שאני שקוע בספר שעוד מעט יתפרסם והיא תשמח לקרוא.
ואני הכחשתי נמרצות, כלומר רפות/ אבל אני בסיפור הזה, ובכלל, סטטיסט. כלומר ישבניסט.