פוליטיקת הזדהויות, א’

רקע

בצמצום

אני מוצא הבדל בין המונח המקובל– “פוליטיקת זהויות”, לבין המונח שאני מוסיף – פוליטיקת הזדהויות.

פוליטיקת זהויות היא טרמינולוגיה שנטבעה בשנות ה-70. פרטים בסוף שנות הששים בארה”ב ניצבו בפני דילמת סידור היררכיית ערכיהם בתפישת עולמם. סוג של הווייה, במובן הזהותני שלה קובעת את התודעה.

ב’פוליטיקת הזדהויות’, אני גורס שרובם המכריע של אנשים קובעים את תפישת עולמם הפוליטית בהזדהות עם הסוציולוגיה המקיפה אותם, כשתפישת אינטרס אישי משפיעה מקומית על עמדה.

התהוות

לאחר מלחמת העולם הראשונה עת המאה הקצרה, 1914-91, ‘מאת ההמונים’ –  התפתחות הטכנולוגיה המאפשרת הפצת מסרים מיידיים באמצעות עיתונות יומית, טלפון, רדיו, טלויזיה.
העולם נחלק לשתי גישות, אחו פרט–חברה–ריבון, שנתפש ככלכלי לשם ההבחנה, ובפועל הכיל רבדים נוספים.

מוכוון אסדרה [- רגולציה] קומוניזם בהובלת בריה”מ האימפריאליסטית, שהגבילה את חופש הפרט והכלכלה, שקידם חברה חזקה.

 

מוכוון דמוקרטיה ייצוגית סדר מדיני מאפשר חופש פרט, מערב אירופי צפון אמריקאי, מוכוון לרווחה מצרפית של פרטים, קולט גולים ממדינות מוכוונות אסדרה על חופש פרט והגבלתו.

מדינות העולם היוו ווריאציות לגישות אלה.

התמצקות – פרגמנטציה

לאחר מלחמת העולם השנייה, העולם התמצק לשלוש קבוצות:

מערב בהובלת ארצות הברית, ווריאציה על חברה משרתת פרט, עקרונות חופש, שיוויון. נאט”ו.
גוש מזרחי בראשות בריה”מ, סין וגרורותיהן, קומוניזם, פרטים בתפקיד תחזוק מבנה חברתי כלכלי הדוק. ברית וורשה.

שתי גישות אלה מהוות שתי משרעות דיכטוטמיות.
משרעות אלה הכילו מדינות

  • עם עצימות משתנה לגישת חופש הפרט, תוצר אבולוציה חוקתית ותמהיל אזרחיהן.
  • מדינות קיננו במיקום שונה על הספקטרום התפישתי בסוגיות פרט – חברה – ריבון;
    מדינות סקנדינביה, כדוגמא, נטו למדיניות של חופש פרט בגרסת אחריות החברה לרווחתו הכלכלית סוציאלית, עם אסדרה, וזאת בהשתייכותן למשרעת חופש מערבי.
    האם זה מקרי שמדינות אלה חלקו קרבה גיאוגרפית ואקלימית לזו של בריה”מ?
    אם לא מקרי, סותר את תפישתי שאין רצף תפישתי בין שתי המשרעות.

שאר מדינות העולם היוו דוגמאות מעשיות לווריאציות, גם אם לא מנוסחות תפישתית, לשתי גישות אלה. פורמלית.

בלתי מזדהות ‘עולם שלישי’, מדינות שמכריזות שאינן נתונות להשפעת אחד מגושים מובחנים אלה.

בפועל, שאר ההתארגנויות הפוליטיות בעולם, גם אם לא הזדהו רשמית עם הגוש המזרחי, מימשו את ערכיו ודרכי פעולתו, ב-הצבת החברה כפסאדה ואת השלטון בפועל כעליון על פרט, יישמו מרכיבים משמעותיים בדרכי ההתנהלות, תוך הדרת פעולות מקדמות שיוויון זכויות וכלכליות בין אזרחיהן.

התפוררות – דה פרגמנטציה

שלושת הגושים, על מרכיביהם המדיניים, חוו תנועות פנימיות מערערות.

תנועות מקומיות אלה, בהקשרים גושיים, אולי בהשראת עמיתים, ועם זאת בסנכרון מועט ביניהן:

מערב פרטים דרשו הכרה, זכויות, התייחסות, בתתי הז’אנר

    • נשים, השוואת זכויות והזדמנויות,
    • שחורים, היספנים, אינדיאנים – ביטול חוקי הפרדה גזעית,
    • סטודנטים [אירופה, צרפת]
    • תנועות שלום, המנעות ממלחמה, חיילים [ארה”ב, לוחמי קוריאה, וייטנאם]
    • צעירים, החצנת גילויי חופש פרטיים.

 

גוש מזרחי הקצאת משאבים

    • להרחבת השפעה של השליטה למדינות חסות נוספות,
    • הגנה מתמדת על הגוש, התחמשות מתמדת, תעמולה, הקמת חומות, מחסומים, צנזורה, מפני השפעה זרה, טיפול בחיכוכים, דיכוי התנגדויות מקומיות למשטור והגבלת חופש לשימור קונסטרוקט תפישתי שמחייב תחזוק מתמיד.

 

מדינות בלתי מזדהות עסוקות באופן מתמיד ב

    • שרידה כלכלית של תושביהן, שרובם המכריע עניים
    • ייצוב והחלת שלטון מפני איומי גורמים פנימיים שואפי השתלטות, או התגוננות אזרחית מפני עריצות שלטונית.

ריבוי אחו[ים]

כך, בעוד זעזועים גלובליים תמידיים קורים בתשתית דיכוטומית של שתי משרעות תפישתיות, בעולם שואף לחופש פרט ורווחה, נוצרו מרחבים נוספים, בהם פרטים ששאפו להיטיב את מצבם בתתי קבוצות.


ב’, פוליטיקת הזדהויות

Share

השאר תגובה