אז הוא אמר… ציטוטים שעושים לי את זה.
היכן שאינני מצטט במפורש אחר, זה כמובן – אני.
ניסיון 'אחיזה' מילולית, רפלקציה של אחיזה תודעתית, שלי, מהות, במציאות כפי שאני תופש אותה.
'אחיזה תודעתית' היא הקוזינה המרוככת של 'הגדרה' היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
אני [נתפש] נחרץ באמירה, ואינני בטוח בנכונותה של אף אמירה.
אנחנו דור שֶיָרא, בעבר, את הוריו וחושש, בהווה, מילדיו.
(לך אישית כמובן לא רלוונטי 🙄
בך – בהחלט ובאררוררר, אין חשש מהילדים שלך.)
בבחינת סביבתך, האם רואה את החשש?
הורינו לא או פחות פחדו מאתנו.
"מעולם לא פוזרו כל כך מעט שערות בצורה כל כך אפקטיבית על פדחת אחת,"
אמרתי על ולאבי.
בכיתה ז' – די מאוחר – רציתי ללמוד לנגן.
לאחותי היה אקורדיאון. 'שיהיה אקורדיון'.
צוּותתי לאריה רודיך, המורה למוזיקה המיתולוגי.
הצטוויתי להתאמן.
לא יכולתי לשאת את זה.
[למען הסרת ספק: זה לא שהתאמנתי וסבלתי, זה שלא התאמנתי כלל.]
אחרי שבועיים רציתי לפרוש.
"יאירי, תמשיך עוד שבועיים" בקשה אמי ונמקה "שילמנו לחודש."
התלבטתי עם אחת מיושבות הקפה, האם לפתח מול נחישותה חסרת הפשרות,
שהביאה אותה למחוזות שלא הייתה רוצה לתור, ועדיין רוצה הכרה חיובית בפתולוגיה,
רגשות אשם או נחיתות.
"לגבי האשם אני לא יודעת, אבל במקרה שלך הייתי ממליצה על נחיתות", ייעצה.
אהבתי.
שנונה.
פורמלית,
מי שלא העביר מידע – לא שיקר,
שכן,
לא נתן מידע שגרם לעיוות בתפישת המציאות אצל אחר.
פורמלית.
להמשיך לקרוא אפס נקודה משהו שקר
החברים החולונים שלי, שהם 'אוהבים את עצמם באופן פיזיולוגי'.
גם אבי וגם סבי היוו מוקד לבקשת כספים. הם נתנו, והלוו.
איכשהו נראה לי שאני ממשיך את מורשת זו.
אינני בנק. ועם זאת ניסחתי לעצמי קודקס בתנהלות שבהלוותי כסף אני עושה זאת לאור העקרונות שמפורטים להלן: להמשיך לקרוא דפוסי הלוואה
"תקלה שלא עלתה בבריאות נפשית או פיסית או אלפלאחשובהמטבע היא חוויה."
מקומות שהסט-אפ שלהן מסודר פחות מעניינים אותי.
אלא אם אלה מקומות שהוויית הסט-אפ הוא העניין. בהקצנתו, כיפן. או בכאוטיותו.
"אנשים לא משתנים.
אנחנו משנים את תפישותנו לגביהם בעקבות מידע נוסף אליו נחשפים
ומייחסים את השינוי להם."
לא אוהב השקעות דלא ניידי.
בטח לא אצל פרטיים, שהנדל"ן משמעותי במכלול הכלכלי.
מתייחס לזה כקרח בקולה.
זוכר גם שאלגוריה ככל שתהיה צבעונית מתרחקת מהמציאות, המציאות לא משרתת אותה, מתנתק ממנה.
"זמני חסר ערך.
אני עסוק לטעון אותו תוכן, חוויה ו-fun."
כשאני נשאל לשלומי, אני משיב בדרך כלל
"שלא יהיה יותר טוב."
למענה שתי משמעויות:
המחשב הוא ידידו הטוב והנאמן ביותר של האדם.
כלומר, יכולת החישוב, זכרון, נגישות ותקשורת מעצימים את תשומות המשתמש ואת זמנו. הם רודפים אחרי כישוריו, עומדים לשרתו למימוש יכולותיו ורצונותיו, ומהווים עזרים למיצוי.
ו-לא, אין צורך להאניש אותו. ולא את ההתייחסות אליו. זה אמצעי. ותו לא.
"אין כישורים חדשים.
יש יישומים חדשים לכישורים קיימים."
"מי שמודה על מה שלא צריך, לא מודה על מה שכן."
זה הבנדודה של לקיחת אחריות –
'מי שלוקח אחריות על מה שאינו יכול, לא לוקח על מה שכן.'
"הנוטל אחריות על מה שאינו יכול,
לא לוקח על מה שכן.הנוטל אחריות על מה שלא יכול לקחת,
מתנשא על השאר, מקטין סיטואציה, ומגמד את משתתפיה."
לקיתי בהתנערות וחטאתי בלקיחת יתר.
מקווה שיותר חטאתי, זה מבחירה.
"לאכול בלמעלה מחמישים, לא משנה אם $ או €, זה לשלם על אכילת הצלחות, הסכו"ם הנוף והכוסיות. לא האוכל."
כן. אני. אלוף עולם.
הכי טוב.
טוב, אולי כי אין לי מתחרים,
ועדיין!כמוך.
אנחנו אלופי עולם.
אנחנו אלופים ב-
להבין, לדעת, לקבוע ולתעדף
מה כיף ונעים לנו.
