אז הוא אמר… ציטוטים שעושים לי את זה.
היכן שאינני מצטט במפורש אחר, זה כמובן – אני.
ניסיון 'אחיזה' מילולית, רפלקציה של אחיזה תודעתית, שלי, מהות, במציאות כפי שאני תופש אותה.
'אחיזה תודעתית' היא הקוזינה המרוככת של 'הגדרה' היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
אני [נתפש] נחרץ באמירה, ואינני בטוח בנכונותה של אף אמירה.
הגות ימנית, אמונית לאומנית,
היא שילוב של
להמשיך לקרוא הגות שמרנית, טרור תפישתי על חפים
חתרני יושר אינטלקטואלי,
בשונה מתתרני יושר,
מוותרני חתירה לאמת בלתי מוטה,
חשוב להם יותר להגיע ל'אמת' מאשר להיות 'צודק'.
שמייחים להודות בטעותם;
סוג של נטילת אחריות, התפתחות, למידה.
עוצמת החצנת מבוכה.
ולמעשה ביטוי של התנשאות על מתנחתים.
את רוב האנשים ניתן לסווג, בין היתר, כמוטי –
להמשיך לקרוא שמרנות רומנטית / פרקטית
שבועה היא הצהרה של אדם על דברי אמת, אשר במסגרתה מתחייב הנשבע בשם האל כי כל טענותיו אמת. על מנת שהשבועה תהיה בבחינת כלי משפטי יעיל לבירור האמת, על הנשבע להאמין הן בקיום האל והן ביכולת האל להענישו אם ישבע לשקר.
ויקיפדיה
אני נפעם מפרט המקבל על עצמו זהות קולקטיבית ערכית.
תפישת זהות אדם כקולקטיב רעה, נחותה, מניפולטיבית, מנצלת את חולשת הדעת של מי שמתכנס אליה, ערכית. להמשיך לקרוא זהות קולקטיבית ערכית
הנוטה ממחשבה רציונלית לאמוניות לאומנות- החשכה,
[החשכה: כיבוי פנסים, הארות ובקרות רציונליים]
יותר משמעורר את חשש הנותר בבהירות הרציונלית,
הוא מבעיר את חימת עמיתו לחשיכה האמונית לאומנית,
אין מצע רציונלי משותף- חוסים במערות אחרות,
מאויימים ומבוזים על ידי עמיתיהם לשרירות התפישתית:
[שרירות תפישתית: אחיזה בפרדיגמות פרלימינריות,
ייחול לכוח עליון מסדר ורחום- אל או ממשל מדיני]
על משרעת ה'אדיקות'-
אדוקים מהם נתפשים כ-פנאטים מסוכנים,
על משרעת האדיקות – פחות מהם
חשובים כ-כופרים בעיקר, חלשלושים.
אני לוקייח אחריות על הכל,
ואשם- על לא כלום.
אמי שמעולם לא נטלה הלוואה, אמרה מנסיונה כנותנת –
"ישנם שני סוגי הלוואות:
– הלוואות חדשות
– הלוואות ישנות.
הלוואות חדשות מתיישנות,
הלוואות ישנות לא מחזירים."
אבי הוסיף:
"שְקול לתת מתנה, לא להלוות."
פלא, שאפילו משכנתא לא לוויתי?
לא מתגעגייע למה שלא יקרה.
טעמים כחרדות, הם ביטויי
העדפה אישית של בעליהם.
אלה הם תוצרי
טביעות אישיות אותנטית;
גנים, יצרים, ניסיון חיים נצבר, חינוך, חוויות, התניות והטמעות.אין בטעמים ובחרדות
'צדק', 'תבונה' או 'נכון',
גם אם יש המוהלים אותם
עם שיקולים רציונליים.
לכן, גם אם מפתה-
לא כדאי
שלא לאמר 'אי אפשר'
להנחיל או לאמץ
טעמי או חרדות אחר.
החיין בשיפוטיות
– הרי אין בה יופי או חן –
הוא שהשופייט
לא מפלה התנהלויות ירודות;
גם מהן מקבייל השראה.
יש מי שלא יודע לספר סיפור.
ויש מי שלא יודע לשמוע.
טראמפ עצמו כתב בספרו "אמנות הדילים", רב מכר משנת 1987, ש"אנשים לא חושבים אולי תמיד בגדול, אבל הם יכולים להיות מאוד נלהבים מאלה שעושים את זה. לכן הפרזה קלה לא מזיקה לעולם".
ציטוט מ- ynet.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4742909,00.html
מנחם הורוביץ 'במילה האחרונה', 23/12/2015, 11:42, בהתייחסותו ל'שוברים שתיקה':
"למה חשוב להגיד את האמת?"
בשונה מתפישה חותרת פרוגרסיביות רציונלית, אינדיבידואלית, ליברליות, זוהי מהות מחשבה אמונית, לאומנית, ימנית קונסרבטיבית. להמשיך לקרוא מאפייני קונסרבטיביות, שמרנות, אמוניות, לאומנות, רפובליקניות, ימין
לאמי, בחתירתה לפרקטיות,
כש-
קילפה, את מעטפת מהמהות,
דאגה לבריאות,
שמרה על המשקל,
קירצפה את הפאן,
לא הבחינה בין עיקר למתוק,
התעלמה מהסיבה לשמה המעשה נקבע,
התמקדה בטהרת הפעולה,
הייתי אומר לה:
אמא,
את כל כך פרקטית,
שזה כבר לא מעשי.
אם בטווח של חצי שנה, בה נחשפתי לקיומו של אחר, לא חרצתי עליו דעה- בעיה שלי.
אם אחרי חצי שנה לא חרצתי- בעיה שלו.
והביביאדה לא סתם 'יושנת', היא מתפעלת, מתעלפת מהתחכום. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – מאמינים
פרופסור יורם יובל, בראיון עם רביב דרוקר,
אמר, ש-
מי שרץ קדימה, כדאי לבדוק לאן שואף
וגם,
ממה בורח.
לא ייחס את האמירה לעצמו.
ואני- רוצה לבעוט בעצמי,
איך זה שקלישאה כל כך מצויינת, לא עליתי עליה, אבטונומית.
בחיי, אני בשלב הסיכומים באולפן, לאחר המשחק.
