אז הוא אמר… ציטוטים שעושים לי את זה.
היכן שאינני מצטט במפורש אחר, זה כמובן – אני.
ניסיון 'אחיזה' מילולית, רפלקציה של אחיזה תודעתית, שלי, מהות, במציאות כפי שאני תופש אותה.
'אחיזה תודעתית' היא הקוזינה המרוככת של 'הגדרה' היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
אני [נתפש] נחרץ באמירה, ואינני בטוח בנכונותה של אף אמירה.
מכיוון ש'אין עם מי לדבר',
והשהייה שלנו בשטחים ממיטה על ישראל יותר צרה מאשר תועלת,
יקרה מדיי, בנפש, בכסף, בכוח אדם,
יש לבצע נסיגה חד צדדית, בהסדר מול האמריקאים. להמשיך לקרוא נסיגה חד צדדית
מי שמעביר שיער מצד לצד,
כדי לכסות קרחת,
בעצם,
חושף חולשה,
רגשי נחיתות.
השקרנות הכאילו קטנה הזו
היא,
לדעתי,
רפלקציה שקופה לשקרנות אישית, אישיותית, אופיינית, מהותית יותר,
וכן נטייה להסתרה.
אני מנסייח קלישאות.
הראשון להודות בכך.
מה זו קלישאה?
אז אני שומייע ש'נתניהו פיצח את הגנום הישראלי'. להמשיך לקרוא נתניהו פיצח את הגנום הישראלי
צפיתי בדייוויד בלאט בפורום מאמני NBA, מתייחס לסוגייה כדורסלית, מעלה שאיילה-
"כשחביירים נפגשים, איך נקבע מי משלם את החשבון?" ועונה-
"ההוא שמתעקש לשלם."
בחיים, בכלל, ככלל, התנייתית, רציונלית, רגשית, מעדיף לשלם על התנהלותיי, את הוצאותי באשר הן. יותר טוב לי. במכלול.
בשל
וכן
מבקייש את עזרת הציבור,
או לפחות של הנמען הקורא, בבקרה. להמשיך לקרוא בקרה
מלים אינן יוצרות הוויה.
במקרה הטוב, מלים
אוחזות מציאות,
מתארות אותה,
מניעות לפעולה
ומתקשרות אותה לתודעות עמית.
במקרה הרע, מלים
באמצעותן נוצרות פיקציות,
בשל
מתוקשרת הלאה
מעצימה את ההטעיה התודעתית,
ואת ההתעיה.
אנא בטובך,
הביאי, הבא, ערך;
בקריאתך,
כל הערה תתקבל בברכה,
כל הארה באסירות תודה,
כל תובנה בהערכה רבה. להמשיך לקרוא אנא, ערך בבקשה
הפער בין יושר אישי
ל(היעדר)יושר אינטלקטואלי*
אצל בעלי השקפה שמרנית –
מרתייק.
אותי.
* יושר אינטלקטואלי
יכולת ניסוח תפישת מציאות, בעיקר ערכית, במנותק מהשלכות אישיות. להמשיך לקרוא פערי יושר שמרניים
לא את עומק הגותו, משנתו, דעתו, לא את רציונליותו, ולא את תפישות דמוקרטיותו ואינדיבידואליותו.
נהפוך הוא.
לא רואה בעתיד הנראה לעין הסדר עם הפלשתינאים.
משער ש'פתרון' לא יגיע מהסדר,
אלא,
כחלק ממאורע מאז'ורי, דרמטי, אולי טראומטי,
שלא חוזה אותו. להמשיך לקרוא יציאה חד צדדית
ואחרי תשלום מס השפתיים,
משער,
שכהונתו של נתניהו תסתיים באחת מהאפשרויות הבאות:
יישום אינסטינקט שקילה ערכית של מהות,
אם עומד במבחן השפיטה,
נתפש ערכית,
כצייתנות חיובית.
להערכתי – לא מדעי, כן?
תנאים הכרחיים לחיים טובים,
אם גם לא מספיקים:
נבואה ניתנה לנבונים.
כשוטה – לא אתנבא.
בקלישאותיי, אני שואף
לגרייד במשוף, לקרצייף בברזלית,
ללטף עם נייר זכוכית,
להצתבט עם צבת מלובן,
להתנשק עם פלאייר,
להתכרבל בגדר תיל. להמשיך לקרוא קלישאותיי שלי
אמשיך לאהוב אותך באותה מידה.
לא אמרתי כמה.
לאחרונה, 2015, השיח הציבורי נמלא בביטויים על פרות קדושות נשחטות, שחיטות קדושות, והטחת עלבונות מגזריים. פרטים תובעים את עלבונם, את ירושת מורשת עלבון הוריהם, על הדרה ממרכז שיח ממסדי, על הפחתה וחוסר כבוד, קיפוח בהקצאת משאבי כלל, ומנגד מענה של בני המגזר הנתפש כמנחית וכעת תופש עצמו כמונחת ומתגונן. מנגד המגזר המנחית גורס שמצבו העדכני שווה ל- או נחות מ- זה של המתלוננים, ובקאנון עדכני מקננים על עלבון קולקטיבי ניגר, על רדידות שיח מושפרץ, וכמיהה להגנה מפני תוקפנות מתנחשלת;
בעידן בו הפרט הוא המרכז, מחריף השיח בין אוסף פרטים נעלבים כמקשה אנושית, עם ומול אוסף אחר של מתגוננים כקולקטיב. נושאים טעונים, מלבים עצמם, רגישים לגירוי, נפיצים בפוטנציאל, ובשל כך מרתקים. להמשיך לקרוא פרה, קדושה, פנסים והארות
לטוות גובליינים?
לפתור תשבייצים?
לגזור קולאז'ים?
להדביק ויטראז'ים?
ידידי הנערץ התנאה,
שהחכמה בחיים –
לשבת ליד התלמיד הטוב בכיתה.
ואני אומייר,
שלא ילמד ממני דבר,
אחרת יגמור כמוני –
קטן, שמיין, קירייח, עם זין קטן ורייח רע מהפה.
אם עלי לבחור בין נתניהו,
שבפועל עושה משמאל לדבריו, ומשתלייט על ימין בוחריו,
ולחזק את הממד הרציונלי אינדיבידואלי שוחר ליברליות,
לבין
חיזוק בבואה אפורה של נתניהו,
אפילו לא להביא אותה (כלומר אותו) לשלטון, שזוחלת מימין לבוחריה,
ולא לתמוך בגוף קטנטן שמשמר תפישה רציונלית אינדיבידואלית ליברלית –
ברור לי שלא אתמוך בעסקה גרועה שכזו. להמשיך לקרוא בין נתניהו ללפיד
