אבי אמר
כשביקר אותי ב- 1991 בניו יורק
יותר קל להיות עני במנהטן מאשר בתל אביב.
כשביקר אותי ב- 1991 בניו יורק
יותר קל להיות עני במנהטן מאשר בתל אביב.
שאינם מבחינים בין חווייתם
הפרסונלית-פרטיקולרית
לתופעה גלובלית-אוניברסלית.
הסבר, תיאור, בִּדְיון מאורעות ליצירת ערך רגשי.
תמלול מחדש של היסטוריה – מאורעות עבר,
במטרה שהתמלול יהיה תואם ערכים עדכניים.נרטיב – חזון, לאחור.
עטיית ערכיות על פעולות, נרטיב בחינת פעולות עבר לעומת חזון, פעולות בעתיד.
ניסיונות בהווה לגייס הסכמה להמצאות הווה מומצא בעבר והווה מומצא בעתיד.
חזון עתידי אולי יתממש. אם נרטיב היה 'מציאות' בעבר, הוא היה היסטוריה.
אני זקן, שכן,
גם כשהייתי – כרונולוגית, טכנית – צעיר, לא האמנתי שאנשים משתנים.
וזה הולך ככה:
אבא אבן הלך לחייט באלנבי לעשות חליפה.
נמדד, בחר שחור ות'גזרה, קיבל שקית קטנה ו- "שני מטר בד, יומיים, 20 לירה."
"איך 20 לירה?" תמה מיניסטר אבן "בבונד סטריט הצטרכו לחמישה מטר, חמישה שבועות ו-500 פאונד!"
"אבא," השיב החייט "שם אתה אולי אגרויסע מיניסטר אבן, אבל פה אתה כזה קטן."
הלצה שהסתובבה בשנות ה-70.
ימי חג וזיכרון, ככל טקס,
מכילים שני אלמנטים:
אני
אשכנזי חסר אמונה, נטול אינטליגנציה רגשית.
עדכון:
אחא-נא-רח"ם – אשכנזי חסר אמונה, נטול אינטליגנציה רגשית, חף מרומנטיקה.
אני שמח ככלה
מבוטא כחלה
ביום חתונתה,
כחמאה ביום חביצתה,
כחלאה בטומאתה.
דימויים ממסכי מציאות.
מתווכי הבנה,
מטשטשי מהות מקורית. להמשיך לקרוא דימוי
לאן לוקחים תודעתית,
מידע חיצוני
המונח לפתחם,
הוא עניין פנימי אוטונומי של הלוקחים.
מסרב לקחת על כך אחריות,
גם אם אני מקור התוכן.
גורס שכדאי לכולם שכך יישאר,
מתפעל מציפיות אחרים אחרת.
הומור עצמי –
תצורת יהירות נעלה.
עוצמה נאצלת.רגישות להומור עצמי –
חיווי לתחושת נחיתות.
חשיפת פגיעות.תנאי, התלייה, 'אם–אז' –
תצורת התנשאות נחותה.
ניצול, אלימות.
תפישות רעיונות ומודלים
שאני מציע, מנסח, חוצב, כורה, מפסל, בודה,
אני רוצה, שואף, מכוון ומתיימר
להתפש כ-מדמה תודעה גנרית, בלתי תלויה, שאינה מוכתמת מכך שבוחנת סוגיה משלב ג' בסולם – מבית מדרש תפישתי*, אסכולה מובחנת
אלא, משלב ב' – שפה מוסכמת, שגם היא כבר מוכתמת בפרוטו-פרדיגמות מקדמיות. להמשיך לקרוא גזוזטראת ההתיימרות
עצמאות – התנהלות שאינה תלויה באחרים.
אם טרום ההתנהלות,
המתנהל סופייח תשומות סביבה כדי לפעול,
ו/או לאחר ההתנהלות
סביבת המתנהל מתגייסת לתמוך בתוצרי פעולתו-
ניתן להתדיין על מידת התלותיות;
'עצמאות'- זה לא.
אֱמוניות לאומנות נוטה יותר מפרוגרסיביות להפעלת כוח,
שכן, מראש נסמכת על ציוויי קדושת סמכות ריבונית עליונה,
נדרשת להגן על ערכים קדושים,
מתגמלת על אדיקות, חירוף נפש ו'קידוש השם/ האמונה/ המדינה'.
פרוגרסיביות פלורליסטית ליברלית נוטה במהותה להימנע, לצמצם הפעלת כוח,
בשל הטייתה לאפשר מימוש רצונות פרטיים, לפתור מחלוקות בתקשורת.
במהלך המאה ועשרים אין דמוקרטיות מערביות, פרט לישראל, שפתחו בלוחמה מול שכנותיהן.
תפישות עולם הן תוצרי ריבוי מרכיבים
– מקווה שבכל קריאה אמשיך לערוך את ההתייחסות.
אנשים נבדלים [גם] בתפישות עולם לפיהן הם פועלים.
בהבחנה בין מכניקות תפישות, מחלק לשניים: להמשיך לקרוא תפישת עולם אֱמונית – משמעות
מאחורי עמדות טקטיות מולקולריות גלויות,
נמצא, על פי רוב,
שמרן קונספטואלי אסטרטגי לטנטי.
ב- מייחלים ל-,
חרדים מ-
מאורע,
האם אנחנו מתייחסים
לעוצמת השפעתו,
או,
לסיכויי התכנותו?
אינטרינזית, אי-רציונליות, חרדה/ אופטימיות יתר,
אקסטרינזית, רציונליות, יציבות רגשית.