בשירותי הצבאי, שנות ה- 70, נחשפתי לשימושים פרקטיים מודיעיניים של טיפול בייצוג המציאות.
ניסחתי לעצמי את תנועת שלוש הקודקודים:
השפה הדומיננטית בה הילד מנהל את קשריו החברתיים.
זוכות להצלחה מפני
הפלטפורמה, תוכן הריאלי, משני.
כמה מה'וידויים', הם עדויות אישיות, שיתוף,
הם אכן תיאור מצב?
וכמה מהם הם קיווי, תגובה להתנייה רגשית תודעתית, שאכן המתואר כך היה, ולא הסנפת נראטיב אישי והפצתו?
זמינות השכלה כוללת,
הנגשת מידע לכל, מייד, חינם,
הפצת תקשורת אינטנסיבית,
הקטנה מתמדת של סָפי כניסה לדיסציפלינות באשר הן – להמשיך לקרוא השכלה גלובלית
האם זה מקרה
שחיווי החרדה שנחשפתי אליהם, ברובם ('רובם'-מס שפתיים),
שהופנו כלפי קרובי החרד,
הופגנו על ידי פרסונות חרדתיות,
שאני מייחס להן
התמקדות מובהקת בעצמן, בתחזוק תחושותיהן, עיסוק אקססיבי בעצמן? להמשיך לקרוא הזדהות חרדתית
אבי אמר:
"מה שבמודה- יפה."
בדלת מטוס אל על, הדיילת מברכת את הנוסעחם ב'ברוכים הבאים'.
"טב להרגיש בבית", אומר הנוסע מאחורי.
ידידי הנערץ והאהוב הצטרף לעולם האופנועים.
האיש המתוק, אפעס, לא ממש מאמין בהצקות אבולוציונית, לא סומך מי יודייע מה על התפתחויות אורגניות, על מידתיות מרסנת, נורמטיביות מדכאת ומינונים מבאסים.
להמשיך לקרוא מינורי בשגעת ההיגיון ההיררכי
באחת ממדינות החצר האחורית של אירופה פגשתי את בני.
מראה א-לה-כריס-כריסטופרסון.
עם האקססוריז והמניירות המתבקשות.
אני מבין שנתפש כיהיר. מצער אותי. מאוד.
ידידי אמר עלי שאני imposing על סביבתי.
חזק.
מצער ככל שיהיה, כנראה שנכון.
שניים מחבריי הטובים:
האחד מופרע קשב, לא יכול להתעלם מגירויים,
השני עם קשב מופרע, מוריד תריסים.
הצגתי לכמה תריסרי אנשים את השאלה הבאה:
האם הדור שלנו – הבייבי בומרס, דומה יותר לדור הוריו או לדור ילדיו? להמשיך לקרוא דומים יותר להורינו מאשר לילדינו
שמעתי רבים המעידים על עצמם שעברו שינוי אישיותי.
לא ראיתי מי שאבחנתי שאכן עבר שינוי כזה,
מעבר לפיצ'פוץ'* מניירות, בשוליים, בהתבטאות.
בתחילת שנות ה-80 הופיעו המזכירות האלקטרוניות.
עשרים שנה אחרי, התא הקולי שובק חיים.
ש"יעבוד", "יחסוך", "יעשה כושר", "ילמד", "יתאמץ"
הן מעט דוגמאות לקלות הראש שאנחנו מייחסים
ליציאה של איזור הנוחות של האחר,
בעוד שאנחנו תובעים שיקדשו את שלנו.
מוכרים המצבים של המייחסים את התקלה,
לאינטראקציה איתך,
"לא, כי בדרך כלל זה לא…"
מי שבמאה ה-תשע עשרה חידש את השימוש בעברית,
היה חוזה חדשן.
מי שבמאה העשרים ואחת מחייב את השימוש
הוא הוזה שמרן.
ערך: מתן משמעות מקדמית, יחסית, למהות רעיונית או פיזית.
שווי משמעות של משהו הוא ערך האלטרנטיבה שלו.
ב'מקדמי', פרה-לימינרית, הכוונה שבשונה מטובין שערכם משתנה בתלות במצב, נקבע סט ערכים ב־ off-line, 'במזגן'.
בעת הקצאת משמעות לרעיון,
מצטרפות משמעויות-משנה, כ־יחסיות לערכים אחרים, והאלטרנטיבות הנספחות,
שהן הקובעות את הערך.
מה זה מצפון?
ראית פעם איבר כזה?
יש סרטן המצפון? ניתוח להסרתו?
אה, זה קוד, מערכת ערכים, מוסרית?
