בכמה מהמקרים, כשאנחנו פותחים באני חושב,
בעצם אנחנו מדברים מתוך הפוזיציה, האינטרס, הפרדיגמה, הרצון, שהכתיבו את דעתנו?
ברבע המאה האחרון,
עידן ה- 0/1,
הריאליטי מחד, סטיב ג'ובס וחסרי ההשכלה מאותו חד רק מצידו האחר,
נראה שסיכויי הפרט לתת ת'מכה גדלו.
אז זהו, שלא באמת:
הנגישות גדלה- של הכל לכולם,
הצורך באיכות ירד- עובד לא עובד,
כשאמפליטודת התגמול על הצלחות האמירה דרמטית,
מסך התגמול נשאר פחות לחלק ליותר שרוצים.
"נבואה ניתנה לנבונים,
אני, כשוטה, לא אתנבא.
having said that להערכתי, מה שיקרה הוא…"
ייחול החוזה שתחזיתו לא תתממייש.
האם המעיד על זמנו כיקר בעצם, לא מעוניין להקצותו לאחר?
לתהיה 'מי אתה ש…' תעליב, תוריד ערך או סתם תפגע מתבקשת התשובה, ש'השואל הוא שהסמיך.'
בעזרת מלים אוחזים תודעתית במציאות, מנסחים פעולות ומניעים לביצוען.
לא בוראים מציאות.
יצירת מציאות באמצעות מלים, גם בשימוש במבנה תחבירי מעולה וחריזה ממושקלת היטב
היא שגויה במקרה הקל ומניפולציה שקרית בקשה.
האם משלב מסוים,
עיקר תשומותינו האינטלקטואליות
מופנות לגיוס המאורעות שאנחנו חווים,
לאישוש הפרדיגמות המוטמעות בנו?
תוצרינו הסוציו־מנטליים נחלקים לשניים:
סלוואדור דאלי:
"The only difference between me and the surrealists is that I am a surrealist."
"ההבדל היחיד בין הסוריאליסטים לביני הוא שאני סוריאליסט."
"צניעות מעושה כמוה כיהירות אותנטית."
.Feigned modesty is like authentic vanity
בני מצא בהארץ 17/4/2013:
"בלי היהירות שבענווה הכוזבת ובלי שפלות הרוח הכוזבת שבענווה"
("הדוב" William Faulkner, בתרגום אמציה פורת.)
האם החווה חוויה יכול לחוותה ללא תמלולה?
מאורע, בהתרחשותו, מהווה אישוש להנחות מקדמיות שאומצו טרם קרות האירוע, הנובעות מתפישות עולם שהוטמעו בעבר.
המעניין, שאותו אירוע יכול לאושש פרדיגמות שונות ואף מנוגדות.
לפני שאשקר לאחרים,
רוצה לדעת האם אני משקר לעצמי.
[או לפחות לשאול את עצמי האם אני עושה זאת.]
בעוד שאני יכול, עלול, לשקר לאחרים בנסיבות שונות ומשתנות
– בפיתוי למקסם רווח או מחשש להפסד –
אין סיטואציה, סיבה, תנאי, מקום או זמן, שאני רוצה לשקר לעצמי. להמשיך לקרוא בין יושר ליושר אינטלקטואלי
חתירה לניסוח תפישת מציאות, בעיקר בהיבטים ערכיים, במנותק מהשלכות אישיות.
"יושר אינטלקטואלי נדיר,
לא בשל מחסור בו,
אלא, כי אין לו ביקוש."
ערך נדיר-
לסובייקט יש רק את כליו התודעתיים שלו לתפישת מציאות שנחווית על ידו.
אובייקטיביות מוחלטת לא תתכן, מעצם תפישת המציאות הסובייקטיבית.
לכן, מלת המפתח 'חתירה' ליושר אינטלקטואלי.
הפחתת ערך של דובר לעצמו יכולה להתפש כחתירה ליושר אינטלקטואלי. עם זאת, ייתכן, שבהפחתת ערך נקודתית אחת, מושגת תפישת ערך אחרת.
כך ייתכן, ניתן לאתר את החתירה ליושר אינטלקטואלי מול בוטות המנעות.
על אף התפישה הערכית המיוחסת לו,
מופעי חתירה ליושר אינטלקטואלי נדירים, שכן
סיבות המנעות מחתירה ליושר אינטלקטואלי:
"אני עובד בשביל האמת שלי, או האמת הכללית. לא יודע, אני מניח שיש הבדל ביניהן."
אברי גלעד, "ליידי גלובס"
מוסף הארץ 11 בדצמבר 2015, עמוד 14
יכולת לבחור בין חלופות באופן מתומלל.
לאחר שהערינו את המסבחה החד-פעמית של עלי קרוואן, בני ואני לגמנו בפוש השקשקים בירה מצוננת היטב.
מבוסם, שכן לא יודע לשתות, הובלתי לחנות ענתיקות ממול.
ממוללים את החפצים עם הבעלבית.
"איזה דברים מופרכים שאני לא צריך אתה יכול למכור לי במחיר מופרז?" אני מקדים.
"תגיד איך אתה יודע לנקוב את המחיר בקנייה, ובמכירה?" אני מקשה.
ההוא לא מתבלבל ונותן לי את הסיפור הבא:
יום אחד מגיע אלי חבר הביתה.
הוא מתפעל מהבית ושואל "מאיפה הבית?"
"זה מהכלב" אני (המוכר) עונה לו.
החבר עולה קומה, רואה בריכה בתוך הבית "ומאיפה זה?" הוא שואל.
"זה מהכלב" אני עונה.
פתאום הוא רואה את אשתי יוצאת מחדר השינה.
הוא מתפעל מיופיה, ושואל- "מאיפה היא?"
"גם היא מהכלב." אני עונה.
"כמה אתה רוצה על הכלב?" הוא שואל.
"תביא מליון והכלב שלך." אני עונה.
מסכמים, משלם הולך עם הכלב.
כעבור שבוע חוזר החבר ואומר-
"אל תשאל, חרא כלב, מחרבן בכל הבית ואוכל את הרהיטים."
"ששש…" אני משתיק אותו "אם תשמיץ איך תמכור אותו?"
