עד תחילת המאה העשרים, האימפריאליזם נכפה על קולוניות. זו מהותו.
קולוניאליזם וולונטארי הוא סוג של אוקסימורון:
– פולש רוצה לפלוש,
– נפלש – מי שפלשו אליו – אם רוצה זאת, הוא המזמן, ואם כך זו לא פלישה.
בניסיונותיי לשרטט קו פרשת מים בין תפישה קונסרבטיבית לבין שאינה כזו במובהק התאהבתי
עד כמה שאשכנזי חסר אינטליגנציה רגשית יכול להתאהב, כן?
בזה שנחבא אל האחרים, והוא דומיננט גם בין אלה שלא רואים עצמם כשמרנים. להמשיך לקרוא מאפיין שמרנות
בגאנה, צוותתי לדירת שותפים,
סלון,
מטבח,
שלושה חדרי שינה עם שירותים, לכל חדר.
חובר למי שנמצא שם כבר לפני, שנה לערך, לא חשובה העדה. להמשיך לקרוא מינורי בצידוק — רציונל
יש לי חבר – לא חשוב מאיזו עדה, גם אם במקרה שלו מעניין,
שאמר
'אני מוכן שיורידו לי 10 אחוז מהשכר כדי שאוכל לעבוד עם נעלי אצבע (- להלן כפכפים, מבחינתי ג'יבוטים.)*' להמשיך לקרוא ויתור על שכר
בגאנה, מקובל שבנות ובנים נקראים לפי היום שנולדו:
| יום | זכר | נקבה |
| ראשון | Kwesi/ Kwasi | Akosua |
| שני | Kwadjo/ Kojo | Adwoa |
| שלישי | Kwabena | Abena |
| רביעי | Kwaku | Akua |
| חמישי | Yaw | Yaa |
| ששי | Kofi | Afia/ Efua |
| שבת | Kwame | Ama |
אתמול, שבת, נהגתי את נסיעת הבתולין שלי בגאנה.
בהיעדר רישיון מקומי, נדרש בינלאומי, ממסי,
חזרה לסבנטיז מדריכי לפיד, האבא של, לפני שהפכו למדינאים. להמשיך לקרוא בזכות נתניהו
בגאנה, ראיתי אנשים עם צלקות על הפנים.
לא הבחנתי בצלקות זהות. עם זאת, ריבויין, הדמיון היחסי ביניהן, המרקם הדומה, הביא אותי למסקנה שזה המוני, מכוון, נורמטיבי בעשייתו.
גרם לי לשאול מהי התופעה.
tribal marks ענו לי.
תינוקות צולקו כזיהוי שבטי, 'כדי שיימצאו אם ייחטפו', שמעתי גם.
וכמי שמל את בנו, אני שואל, במה שונה מברית מילה?
אתמול, הנהג שעובד אתי כעס. עלי;
הוא טען ש'המאסטר הקודם' – הבוס שלו, נתן לו 40 סידי מדי שבת, לפני היציאה לוויקאנד,
ואני רק 20.
כעס. חרה אפו.
לא יודע מה מבאס אותי יותר,
אותנטיות
האנשים שהיו באפריקה נחלקים לשניים:
אלה שנמצאים בה,
ואלה שרוצים לחזור אליה.
ח.ד., לואנדה אנגולה, 2014
בראיון של סגן הרמטכ"ל יאיר גולן עם אלון בן דוד,
אמר אלוף גולן, שהבעיה הגדולה ביותר של החברה הישראלית הינה, 'אלימות פראית'.
זה מה שמפחיד אותו, הוסיף.
אלימות 'פראית', בלתי נשלטת היא בעיה. להמשיך לקרוא 'אלימות פראית', יאיר גולן
"הודעות הסיכום של ראשי הממשלה של הודו וישראל, לא משודרות ישיר באף אחד מהערוצים. פשוט תקשורת מבישה."
א.מ.
בצפון קוריאה, רומניה בעידן צ'אושסקו, השלטון כפה על אזרחיו לשמוע את מסריו. להמשיך לקרוא איום צמצום דמוקרטיה
"ה׳מסורתיים׳ ימשיכו לשלוח את ילדיהם לטיפולן של בנות השירות הלאומי שימלאו את ראשי ילדיהם בממבו־ג׳מבו של היהדות, אבל אנחנו, החילונים, לא נאפשר יותר להשחית את מוחותיהם של בני דור הﬠתיד שלנו בקשקושים של קדושת הארץ ו׳׳אתה בחרתנו“. כי אנחנו, החילונים, מאמינים שזו הבﬠיה שלך, אלוהי צבאות. זה שבחרת בנו לא אומר שגם אנחנו בוחרים בך."
נרי לבנה, מוסף הארץ 30/6/2017 להמשיך לקרוא מה זה אנחנו?
אני שואף לצמצם את המרחב הציבורי,
מ'מרחב משותף' נתון לשליטת ה'רוב',
למרחב ש'לא שייך לאף אחד'.
הריבון, אותו אני שואף להחליש, גם אם הדרגתית, אורגנית, אבולוציונית, יתמקד ב להמשיך לקרוא מודל Washington Square NY
ר' ואני רוכבים לקצרין. עולים לקצרין התלמודית. ברוח הנרטיביזם המנשבת, מוכרים פרזנטציה חווייתית לתיירים על חיי המקרא.
אוי למציגים ואבוי לנהנים.
פוגשים את מנהלת האתר, השומם בסופי שבוע; מה מצפים מאתר באוריינטציה מקראית דתית? איפה האוונגליסטים כשצריך אותם, משכשים בכינרת?
ר' ואני כפתטים זקנים – בעצם אני המוביל – מציג את עצמנו כזוג החווה חוסר התאמה מינית. מבקשים את עצתה. להמשיך לקרוא לא הייתי עושה זאת לילדיי
להלן קודקודי הסיבוב:
המדיום הוא המסר, והמסר הוא סך התגובות* לו.
עם הכבוד הרב למרשל מקלוהן ולאמירתו,
בעידן תקשורת מיידית, רב ערוצית וכיוונית,
יש, עדיין, משמעות היסטורית, פרקטית, קיומית למחולל המסר. להמשיך לקרוא המדיום הוא המסר
יושב בנחמה וחצי, עם המחשב. האגף המזרחי. המקום מבחינתי – אין דברים כאלה.
ילד מוכָּר כבן 13, מוכר מוצרי סידקית ושמאטעס, נוגע בי במגע רך, ספוגי, מיומן, שמעלה בי זכרונות מריו דה ז'ניירו מלפני 30 שנה, רוכלי בוטנים בני שש, מלפני עשור בהודו, ספק שואל ספק מבקש "תקנה ממני משהו" על התפר בין בקשת נדבה להצעת מרכולת.
סינתזה, אקלקטיקת זרים, אנונימיים,
מתכנסים אדהוק,
על תשתית קבועה, חזקה, נטולת אידיאולוגיה,
המאפשרת להביא יכולות, כשרון, מעשה, לביטוי מהנה את משתתפיו
ובסיומו פיזור.
תפקיד הריבון – להקים תשתית, לתחזק אותה, למנוע השתלטות החזק מדיי על המרחב הציבורי.
שבת ראשון, אחר הצהריים,
וושינגטון סקוויר,
ווילאג',
ניו יורק,
מימוש הקונספט.
אני שומע ממי שרוכב איתו,
ממי שרוכב עלי כשמערכת חלציו צמודה מאחור לישבניי,
מרבים אחרים המקיפים אותי ריאלית ווירטואלית,
שאינם מאמינים שאיננו חולקים את תחושת ההתעלות, שמחת ההשתכשכות בגאווה לאומית.
אז יש המשך להתרחשות.
http://www.cnbc.com/2016/08/09/self-proclaimed-genius-combs-profits-from-beard-boom.html
מודיע לבריסטה עם הפירסינג, נזם אף – לא נחשפתי למי' שלטעמי' התוסף מחמיא לה, אולי בגלל זה אני דר ביוחנן הורקנוס ולא בבדפורד – שאלך לכמה דקות ואותיר את המחשב. מאשים את עצמי ב'דעות קדומות' בכך שאני מופתע לשֶמע אמירתה הוולונטארית, רכה ומנומסת, ועם זו הנחרצת ש'אשים עין על המחשב' ואני, פִּיס אוף שיט שכמוני, הולך לאכול בייגל משובח במקום אחר.
הצלם שלנו, ירמיהו, או Jeremiah Newton מסתבר, חוזר עם ידידו המקועקע עד לשד עצמותיו.
הוא פורף בטקסיות מיומנות את סלסלת כיפה אדומה המשמשת לו כתיק כְּלֵי צילום, פורס את תכולותה – מבחר מצלמות ילדותיות משעשעות. להמשיך לקרוא מינורי בנוסטלגיה, המשך לעדכון
