אתמול, שבת, נהגתי את נסיעת הבתולין שלי בגאנה.
בהיעדר רישיון מקומי, נדרש בינלאומי, ממסי,
חזרה לסבנטיז מדריכי לפיד, האבא של, לפני שהפכו למדינאים. להמשיך לקרוא בזכות נתניהו
בגאנה, ראיתי אנשים עם צלקות על הפנים.
לא הבחנתי בצלקות זהות. עם זאת, ריבויין, הדמיון היחסי ביניהן, המרקם הדומה, הביא אותי למסקנה שזה המוני, מכוון, נורמטיבי בעשייתו.
גרם לי לשאול מהי התופעה.
tribal marks ענו לי.
תינוקות צולקו כזיהוי שבטי, 'כדי שיימצאו אם ייחטפו', שמעתי גם.
וכמי שמל את בנו, אני שואל, במה שונה מברית מילה?
אתמול, הנהג שעובד אתי כעס. עלי;
הוא טען ש'המאסטר הקודם' – הבוס שלו, נתן לו 40 סידי מדי שבת, לפני היציאה לוויקאנד,
ואני רק 20.
כעס. חרה אפו.
לא יודע מה מבאס אותי יותר,
אותנטיות
האנשים שהיו באפריקה נחלקים לשניים:
אלה שנמצאים בה,
ואלה שרוצים לחזור אליה.
ח.ד., לואנדה אנגולה, 2014
בראיון של סגן הרמטכ"ל יאיר גולן עם אלון בן דוד,
אמר אלוף גולן, שהבעיה הגדולה ביותר של החברה הישראלית הינה, 'אלימות פראית'.
זה מה שמפחיד אותו, הוסיף.
אלימות 'פראית', בלתי נשלטת היא בעיה. להמשיך לקרוא 'אלימות פראית', יאיר גולן
"הודעות הסיכום של ראשי הממשלה של הודו וישראל, לא משודרות ישיר באף אחד מהערוצים. פשוט תקשורת מבישה."
א.מ.
בצפון קוריאה, רומניה בעידן צ'אושסקו, השלטון כפה על אזרחיו לשמוע את מסריו. להמשיך לקרוא איום צמצום דמוקרטיה
"ה׳מסורתיים׳ ימשיכו לשלוח את ילדיהם לטיפולן של בנות השירות הלאומי שימלאו את ראשי ילדיהם בממבו־ג׳מבו של היהדות, אבל אנחנו, החילונים, לא נאפשר יותר להשחית את מוחותיהם של בני דור הﬠתיד שלנו בקשקושים של קדושת הארץ ו׳׳אתה בחרתנו“. כי אנחנו, החילונים, מאמינים שזו הבﬠיה שלך, אלוהי צבאות. זה שבחרת בנו לא אומר שגם אנחנו בוחרים בך."
נרי לבנה, מוסף הארץ 30/6/2017 להמשיך לקרוא מה זה אנחנו?
אני שואף לצמצם את המרחב הציבורי,
מ'מרחב משותף' נתון לשליטת ה'רוב',
למרחב ש'לא שייך לאף אחד'.
הריבון, אותו אני שואף להחליש, גם אם הדרגתית, אורגנית, אבולוציונית, יתמקד ב להמשיך לקרוא מודל Washington Square NY
ר' ואני רוכבים לקצרין. עולים לקצרין התלמודית. ברוח הנרטיביזם המנשבת, מוכרים פרזנטציה חווייתית לתיירים על חיי המקרא.
אוי למציגים ואבוי לנהנים.
פוגשים את מנהלת האתר, השומם בסופי שבוע; מה מצפים מאתר באוריינטציה מקראית דתית? איפה האוונגליסטים כשצריך אותם, משכשים בכינרת?
ר' ואני כפתטים זקנים – בעצם אני המוביל – מציג את עצמנו כזוג החווה חוסר התאמה מינית. מבקשים את עצתה. להמשיך לקרוא לא הייתי עושה זאת לילדיי
להלן קודקודי הסיבוב:
המדיום הוא המסר, והמסר הוא סך התגובות* לו.
עם הכבוד הרב למרשל מקלוהן ולאמירתו,
בעידן תקשורת מיידית, רב ערוצית וכיוונית,
יש, עדיין, משמעות היסטורית, פרקטית, קיומית למחולל המסר. להמשיך לקרוא המדיום הוא המסר
יושב בנחמה וחצי, עם המחשב. האגף המזרחי. המקום מבחינתי – אין דברים כאלה.
ילד מוכָּר כבן 13, מוכר מוצרי סידקית ושמאטעס, נוגע בי במגע רך, ספוגי, מיומן, שמעלה בי זכרונות מריו דה ז'ניירו מלפני 30 שנה, רוכלי בוטנים בני שש, מלפני עשור בהודו, ספק שואל ספק מבקש "תקנה ממני משהו" על התפר בין בקשת נדבה להצעת מרכולת.
סינתזה, אקלקטיקת זרים, אנונימיים,
מתכנסים אדהוק,
על תשתית קבועה, חזקה, נטולת אידיאולוגיה,
המאפשרת להביא יכולות, כשרון, מעשה, לביטוי מהנה את משתתפיו
ובסיומו פיזור.
תפקיד הריבון – להקים תשתית, לתחזק אותה, למנוע השתלטות החזק מדיי על המרחב הציבורי.
שבת ראשון, אחר הצהריים,
וושינגטון סקוויר,
ווילאג',
ניו יורק,
מימוש הקונספט.
אני שומע ממי שרוכב איתו,
ממי שרוכב עלי כשמערכת חלציו צמודה מאחור לישבניי,
מרבים אחרים המקיפים אותי ריאלית ווירטואלית,
שאינם מאמינים שאיננו חולקים את תחושת ההתעלות, שמחת ההשתכשכות בגאווה לאומית.
אז יש המשך להתרחשות.
http://www.cnbc.com/2016/08/09/self-proclaimed-genius-combs-profits-from-beard-boom.html
מודיע לבריסטה עם הפירסינג, נזם אף – לא נחשפתי למי' שלטעמי' התוסף מחמיא לה, אולי בגלל זה אני דר ביוחנן הורקנוס ולא בבדפורד – שאלך לכמה דקות ואותיר את המחשב. מאשים את עצמי ב'דעות קדומות' בכך שאני מופתע לשֶמע אמירתה הוולונטארית, רכה ומנומסת, ועם זו הנחרצת ש'אשים עין על המחשב' ואני, פִּיס אוף שיט שכמוני, הולך לאכול בייגל משובח במקום אחר.
הצלם שלנו, ירמיהו, או Jeremiah Newton מסתבר, חוזר עם ידידו המקועקע עד לשד עצמותיו.
הוא פורף בטקסיות מיומנות את סלסלת כיפה אדומה המשמשת לו כתיק כְּלֵי צילום, פורס את תכולותה – מבחר מצלמות ילדותיות משעשעות. להמשיך לקרוא מינורי בנוסטלגיה, המשך לעדכון
בשהייתי בניו יורק, 1984-94, עברתי, אולי העברתי ג'וב לשכונה בברוקלין.
לא יעד שהייתי מגיע אליו וולונטרית, מתעכב בו.
כעת כן.
ולדימיר פוטין, בנימין נתניהו, דונאלד טראמפ, חירט וילדרס, ברקזיט, מארי לה פן.
המשותף?
מאפייני מחשבה דומה להם,
מערכת ערכים זהה של תומכיהם.
בעוד שהדמיון בין אישים אלה נתון לשבט ניואנסים עקשים של יישום,
הדמיון במכניקת המחשבה בין הערכים של תומכיהם רב:
ב-1954, ראש הממשלה דוד בן גוריון נסע לארצות הברית כדי להיפגש עם הנשיא דאז, דוויט אייזנהאור ולבקש את עזרתו ותמיכתו ברגעיה הקשים של ישראל הצעירה.
באחד המפגשים עם מי שהיה אז מזכיר המדינה של הממשל, ג'ון פוסטר דאלס, זה התעמת עם בן גוריון באומרו: "אמור לי, ראש ממשלה – את מי אתה ומדינתך בעצם מייצגים? האם יהודי פולין או יהודי תימן, רומניה, מרוקו, עיראק, בריה"מ או ברזיל הם אותו דבר? אחרי 2000 שנות גלות, האם אפשר לדבר על עם אחד, תרבות אחת? מורשת אחת או מסורת יהודית אחת? להמשיך לקרוא מורשת לאומית
מוקדש* למשלבים פרקטיקה ערכית
עם
ספיחת ערך קולקטיבית מתכנסת זהותית.
ב- 2016, גילינו את הבייגל ה'נכון', לי – Pick A Bagel, על השניה בין רחובות 76 ל-77. פמפרניקל עם סְפְּרֶד לקס. ואמריקנו גדול. ואם לא מתכנן לאכול בקרוב, אז גם ברין מאפין. לא כי רעב, כי טעים! קיבינמט.
ביום ראשון אחד חצינו את הפארק, עצרנו ב- 72 בין קולומבוס לאמסטרדם ונכנסנו ל-בייגל 72. הפמפרניקל היה חיוורייני, בצבעו ובעיקר בטעמו. להמשיך לקרוא מינורי בנוסטלגיה
