איזה יופי
דיסציפלינה הדוקה, על מצע כאוטיות מדומה מכוסה בספונטניות מתונה.
אחאנא"ר ערל לב, שכמוני, צמרמורת פיזית, וכמעט דמעות:
אני בעד החלשת מבנה מדיני טריטוריאלי.
עם זאת, ובנחרצות –
אני מתנגד להיעדר סדר חברתי. להמשיך לקרוא אנרכיה
שרה סילברמן, 42, סטנדאפיסטית שמתמחה בטיפול הומוריסטי מהז'אנר חסר המעצורים בטאבו-ים,
מדברת ישירות על “smelly vagina”,
מעידה, שנעלבה,
כלומר, תפחית לעצמה ערך, וולונטרית,
מאמירתו של הקומיקאי ג'ונה היל, 30, בתכנית סאטורדי נייט לייב
"את היית הקומיקאית האהובה עלי בתור ילד." להמשיך לקרוא עלבונה
באחת מ'שאלות דיקמן' ענה לי שמרן ימני רהוט-
למה שאלה זו דוקא – הנושא טעון
כל כך הרבה יש בשאלה הזו, נטולת סימן השאלה או כל סימן פיסוק אחר בסופה.
אני מחפש את השאלות המפרידות, חותכות, מטרידות, מגדירות, מעוררות,
והוא, כנציג דומיו, המתכנסים ומחזקים את הרוב, את המאחד ומסכים,
החושש, מתרחק ונמנע מהמפריד והטעון.
צֶבֶר אנשים נתפש, מאופיין כלכלית, השכלתית, מקצועית – שפרטים אחרים שואפים להשתייך אליהן ולנכס לעצמן את הזכויות והמותרות – הכלכליות והחברתיות מעמדיות, המיוחסות לאליטה.
'אליטה', בדומה ל'אמנות', 'שוחד', 'זנות' הוא מושג אמורפי, נתון לדיון, ויכוח תפישתי, ריבוי הגדרות על מהו, מי נכלל בו, מי לא, ומהו גבולותיו. להמשיך לקרוא אליטה
ידוענית, מהז'אנר הרהוט, לא תתן לבתה להסתובב לבד בגיל העשרה.
כך אמרה. לי.
אולי אלי בקליעת קרש לעצמה.
זאת, כי היא מכירה מה קרה, קורה, שם בעולם הסלבריקה'ס. מקרוב, מבפנים, היא ידעה, יודעת כמה. להמשיך לקרוא מינורי בגנון
26/11/2013 בערב, בשידור גביע אירופה לאלופות, התבשרתי שאריק איינשטיין התאשפז.
מודי בראון איחל לשני הצופים היקרים שלהם- אריק איינשטיין ושימי ריגר איחולי החלמה, תקווה שיצפו במשחקים.
בהמשך עודכנו שהמצב קריטי.
לקראת חצות התעדכנו שאיינשטיין מת.
"אני יותר אוהבת את המושג של פרוטסטנטים דתיים – ייעוד.
יש לי תחושה עזה, דחף פנימי, להבין דברים ולהגיד אותם.
אני רוצה לעשות מה שאינטלקטואלים תמיד חשבו שהם עושים: להציע הסברים או פרשנויות, ולתת לאמירות שלך להסתובב בחברה ולהיות מנוכסות על ידי האזרחים. וזה כל מה שאני יכולה ורוצה."
איזה יופי. להמשיך לקרוא פרופ' אווה אילוז
בין אנשים ערך נאצל.
אז איך זה שיש כל כך הרבה פרשנות על היותו, משמעותו, ישומו?
להמשיך לקרוא שיוויון, האמנם?
כוחות סוציולוגים, כ-פיזיקליים,
אינם תלויים במודעות לקיומם.
הפיזיקה מנסה להבין את הטבע ולחזות תופעות.
הסוציולוגיה מנסה להבין תופעות חברתיות.
כמו בחוקים פיזיקליים
תמורות ביחסים בינאישיים,
התחככויות בין כוחות במפגשים אנושיים,
שינויים,
קורים במציאות,
גם אם איננו
– מודעים
– עוקבים אחריהם,
– שותפים לניסוחם,
– מבינים את החוקים,
– מתחקים אחרי המניעים,
– חוזים את ההשלכות,
– משערכים את ההשפעה.
מפגש היעדר גבולות, הן של הזמרים והן של הקטינות.
אני קורא למצבי אי מענה לפנייה – 'מנאד רוש' .
מנסה להסביר גנרית, לא מולקו–פרטיקולרית, על מה, מתי ולמה.
להלן הצעה למודל, לא אופטימלי, לא מטפל בכל המצבים – בעיקר לא את מי שהיה מעדיף לא להיתפש כנמצא בו: להמשיך לקרוא מרחב אי–המענה
בישראל היום, 11/11/2012 מצוטט דומרני.
מה זה
לא לפחד מהפחד?
כשמנהיג מבקש את אנשיו להקטין את התנגדותם וללכת עם תפישותיו יכול להבין את תפקיד האמירה.
אבל אינדיבידואל לעצמו?
ז'אן פלנטרו הוא קריקטוריסט של לה מונד מאז 1972.
ככזה נחשב, אחד מבכירי הקריקטוריסטים הבכירים בעולם, אם לא ה.
מאמר בישראל היום, פלנטרו מתפעל מהשפעה מסמילה:

האזנתי לראיון עם אוצר תערוכה שהתייחס למשתנה של מרסל דושאן.
אמר שבעבר להציג חפץ, להוציא מהקשרו, זו אמנות.
ואז –
"היום החפצים שולטים בנו."
חבר, לא חשוב מאיזו עדה, נסע עם בניו ל-לא-חשוב-איזו-תפוצה.
בחוף, אח ביקש מהאב כסף למסאז' רגליים עבור אחיו. 250 קופייקות מקומיות.
האב, במשימה חינוכית על כלכלת שוק חופ(שי), הורה- 'עד 200'.
האח המקבל, קבל את הכסף, את ההנחייה, אך המסאז'יסטית לא.
וכך זכה למס או אז' ברגל אחת.