חיוויים שקשורים להערכות רציונליות.
'שמחות', אירועים, חתונות?
עומדים ברומנטיזציה, סימבוליות, תעוקת תחושת הריגוש והעליצות המעושה?
"של האחר היה פתטי, שלנו היה מרגש."
הימנונים, תצוגת התכנסות הזדהותית מצמררת, בעיקר לשמע הימנון האחר.
רצון בוחר סינגולרי, הוא ברזולוציה של שלשול פתק הצבעה יחיד, למפלגה שהבוחר רוצה לחזק בקולו היחיד.
בריאה של סכימת רצונות יחידנים, לכלל יישות אחת 'הבוחר אמר את דברו, ש…', אינה נסמכת אלא על פרשנות או מניפולציית הדובר.
בהליך מורכב ואמורפי כבחירות, לעיתים קרובות, נעשה שימוש בביטויים נוסח 'רצון הבוחר' לגווניו. להמשיך לקרוא רצון בוחר – אין חיה כזו
תמלול הזדהות אישית עם ערך(ים) מוצע(ים),
תמלול מערכת הקשרים של ערכים אוניברסליים.
כָּשְרות בטלה בששים.
אסטרטגיה, גם לא באחד חלקי ששה מליון מצביעים?
כאשר ניתן משקל מכריע בהצבעה לאלמנט אחד נוגד מכלול ערכים מועדפים מקדמית.
הצבעה באופן שונה מרצון אינסטינקטיבי, סנטימנטלי, קונקרטי, מקדמי, אהוד, מועדף.
ההצבעה נעשית בהליך בקרה רציונלית,
במטרה לשרת מטרה אחרת שנראית אהודה פחות אך נעלה, באותה עת, יותר כדי לקדם תוצאה תואמת את האינטרס יותר.
איפה הטקטיקה? מהי האסטרטגיה?
בסוגיות פרט–חברה–ריבון
אינני חולק את חכמת ההמונים – Wisdom of the crowds
אלא,
אני בטפשות מעטים – Folly Of The Few.
ללא ה' הידיעה, שכן, טפשות מעטים איננה מסויימת. היא מתבזרת.
מקובל לומר,
לא חשוב מה אומרים, חשוב מה עושים.
ואני גורייס:
חשובה עשייה,
ועוד יותר אמירה,
והכי חשוב – חשיבה.
[מניח] שרוב האנשים מבקשים 'דמוקרטיה מתגוננת', כזו המגוננת על עצמה מפני חורשי הגבלתה, הפלתה, כפי שאירע בדוגמא המובהקת בגרמניה 1933.
כך מתכנסים נורמטיביים שואפים למימוש החלת צביון על כלל.
וועדת הבחירות לכנסת איפשרה את מועמדות מיכאל בן ארי. להמשיך לקרוא צביון > פעולה אקטיבית
חלק ניכר מתכני שיח שאינו קונקרטי ביצועי עוסק ב
של
סובייקטיביים.
לאור המאמר מ- 22/2/2019, נשאלתי:
יש מצב שאתה כתבת את זה?
לא.
ועם זאת, אני רואה קווי דמיון: להמשיך לקרוא אלון עידן, הארץ
מחשבה קונסרבטיבית, זו המתכנסת לעקרונות אמוניים מאפיינים מובחנים – לתפישתי.
אמונה, הליך תודעתי המתייחס לקיום רעיון ללא צורך בבחינה אמפירית או רציונלית.
ייחוס למחשבה קונסרבטיבית ריבוי תצורות, ב'טעות' יסודו,
שכן, שונות בין פרטים קונסרבטיבים במהותם הוא
| מרעידים, מזעזעים, מניעים לפעולה, מעוררים למימוש תפישה אידיאולוגית מקדמית, מאחדת, מכנסת הזדהותית, מנפיקה תחושה של איכותיות לבעליה? | What the fuck, מתים לא זועקים, הם מתים! מישהו מסתלבט עלי? האם יש מי שמנסה מניפולטיביות להניע לפעולה אמוציונלית? |
תפישה קונסרבטיבית אמונית
| תפישה מערערת
|
סידורים, תפילין ואפילו דגלי ישראל: מה עושים עם ספרים וחפצים שיש בהם קדושה לאחר שהתבלו? לא זורקים וגם לא ממחזרים – אלא קוברים בבית עלמין, בחלקת הגניזה. התלווינו לאנשים שעשו מהעבודה שלהם שליחות: "כמו שיש כבוד למת, יש כבוד לקדושה"
שמרנים אמוניים סנטימנטליים, מבחינים ערכית בין בני אדם, ונייר,
ואינם מבחינים בין מהות ערך אנושי לערך חפץ. להמשיך לקרוא הם קוברים גם נייר, הלא כן?
בהבחנה בין מחשבה מתכנסת קונסרבטיבית לחתירה לליברליות פרוגרסיבית,
דוגמא:
נברנות מולקולרית: תפישת מציאות כמופע מקומי בודד, נתפש, נטול ייחוס או הקשר.
Divided We Stand מענה של של פרופסור ידידה שטרן ל-אורי משגב
15.11.2018 להמשיך לקרוא פרופ' שטרן, אולי טועה לבטח מטעה
האמת היא מה שאתה מאמין שהיא.
אמירה נפלאה.
ניתן לומר עליה, שהיא לא בלתי נכונה.
זו אמירה אופיינית לאמוניים, של מי שלא בוטחים ברציונליות.
ואחר, מ.ק.:
"תיאור לשוני למצב נפשי בו אדם בוטח במשהו במקסימום הביטחון שקיים."
אמת זה מה שתודעות בלתי תלויות, יכולת לתפוש תמלולית, להבין, ולהסכים עליו.
אין אלא רוח אחת;
התפתחות הרוח היא מהלך התקדמות אחד –
עיקרון אחד, אידיאה אחת, אופי אחד, והוא-הוא המגיע לידי ביטוי בעיצובי הצורה למיניהם.
לזאת אנו קוראים רוח הזמן
הגות מרשימה – מבין כל מילה, לא מבין את הרעיון.
במרחב פרט––חברה––ריבון ישנן שלוש נקודות התייחסות ארכיטיפיות: להמשיך לקרוא קונסרבטיביות, 'פרוגרסיביות' ו'מה טוב לי כעת'
אני משער, שעיקר תשומותי המנטליות, מחמת אימת ההתיימרות לא אשתמש באינטלקטואליות, לבטח בעשור האחרון,
מופנות לבחינת תפישות, ניתוץ פרדיגמות והישארות בחיים, כאחי, עמיתי, חביירי נטול הפריבילגיות והמזל, עם הפטיש.
כן, יש עוד כמה הבדלים. למעשה אינספור. מתמקד במשותף, כביכול – ביטוי רווח ברוח ימים אלה.
הסרטון הזה – מפרק אותי.
האיש יכול היה לעסוק בהתנייתי המפרקת. אני – דקה לא הייתי שורד את עבודתו המנתצת.
מיומנות? הוא יכול היה לפתח את שלי. אני – את שלו, לא.
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6512869
הארץ, 29/9/2018
פרופסור שלמה אבינרי נובע מדיסציפלינת הלאומיות האקדמית נוסח המחצית השניה של המאה העשרים.
גדי טאוב מגיח מהז'ורנליזם הפופוליסטי העכשווי. להמשיך לקרוא פרופ' שלמה אבינרי: שתי הטעויות של גדי טאוב
תפסה אותי סערת מבול בעקבות כשל 'דילמת הגשם'.
רוכב כעשרה מייל בטפטפת שמתעצמת לגשם, שמסלים לסופה. עצרתי להעביר את הרגישוידה, טלפון, דרכון וכסף לארגז חסין רטיבות וממשיך לשוט.
המחסה הראשון שרואה זו חנות עם רחבת חניה אליה נכנס. רטוב. פוגש אח ואחות בשלושימים. היא לקחה את התבונה היופי והחריצות והוא… לא נשאר לו דבר. במשך שעה ומשהו של סופה מטריד אותם במחקרים אנתרו-סוציולוגיים.
