פגשתי בקפה את ירון שעבד איתי.
טעיתי כשהכרתי לו את המקום.
בעירנותו, ברגישותו לטרנדים, זיהה את שזיהה. מאז ערך שם פגישות עסקים, בשבתות הביא את אשתו וילדיו לקפה לקריאה וסתלבט של בוקר.
מחקר חדש מעלה כי אנשים שעסוקים תמיד בסימון וי על מטלות אין־סופיות מצליחים להשתלט על משימותיהם – אבל לא מבצעים משימות חשובות
מאט ריכטל, ניו יורק טיימס
21.07.2014
מאז המצאת הדד־ליין זוכים דחיינים – אנשים המעדיפים לעשות מחר את מה שאפשר לבצע היום – לגינוי קולקטיבי מצד החברה. אך מחקר שהתפרסם באחרונה ועוסק ב"מקדימנים" – אנשים שמסיימים את משימותיהם מוקדם מכפי שנחוץ – מעורר שאלות באשר ליעילות שבביצוע מיידי של משימות.
"רבים מעדיפים להקדים ולבצע מטלות", קובע המאמר, שפורסם בגיליון חודש מאי של כתב העת Psychological Science. אנשים הלוקים בתופעה מזדרזים לענות על מיילים חסרי חשיבות ולשלם חשבונות הרבה לפני מועדם. "זו התנהגות לא רציונלית", מציינים כותבי המאמר, אבל לטענתם היא מעידה על השיטות שאנשים נוקטים כדי לא להרגיש שהם מוצפים במטלות.
במאמר מפורט ניסוי שנערך באוניברסיטת פנסילבניה אשר בדק את הדרך שבה אנשים מקבלים החלטות הקשורות למאמץ גופני. הנבדקים שהשתתפו בניסוי התבקשו לשאת דלי פלסטיק לאורך סמטה, כאשר עליהם להחליט אם ברצונם ליטול לידיהם את הדלי בתחילת הסמטה ולשאתו עד לסופה, או ליטול לידיהם דלי אחר שהונח סמוך לסוף הסמטה, לצעוד כמה מטרים ולהניח אותו.
הארנב הלבן מ"אליס בארץ הפלאות". תמיד מאחר. צילום: ג'טי אימג'ס
החוקרים הניחו שרוב הנבדקים יבחרו בדלי שאותו יידרשו לשאת את המרחק הקצר ביותר. ואולם, מרבית הנבדקים נטלו לידיהם את הדלי הקרוב ביותר אליהם, מה שחייב אותם לשאת אותו מרחק גדול יותר מהנחוץ. במלים אחרות, הם בחרו לעשות מאמץ גדול יותר – מבלי להפיק כל תועלת מכך. "לא הבנו מה קורה", אמר ראש צוות המחקר, המרצה לפסיכולוגיה דיוויד רוזנבאום, "חששנו שאולי טעינו בהנחיות".
כדי לאשש את ממצאי הניסוי ולהיטיב להבין את ההתנהגות המוזרה, המנוגדת להיגיון לכאורה, ביצעו החוקרים עוד שמונה ניסויים שבחלקם מולאו הדליים במטבעות. להפתעתם, על אף כובדם של הדליים, גם הפעם העדיפו הנבדקים ליטול את הדלי הקרוב אליהם ביותר ולסחוב אותו לאורך הסמטה – תוך מאמץ מיותר.
ההשערה שאליה הגיעו החוקרים בניסויים השונים היא שבני האדם מעדיפים להשקיע מאמץ פיזי משמעותי כדי להימנע ממעמסה נפשית ומחשבתית. ד"ר רוזנבאום ציין במיוחד את המאמץ שאנשים משקיעים בניסיון להימנע מלהעמיס על "זיכרון העבודה". זיכרון העבודה הוא יכולת מנטלית חיונית אך מוגבלת, המשמשת בני אדם לביצוע מטלות מיידיות. הנבדקים שהקדימו ליטול לידיהם את הדלי נמנעו מהצורך לזכור לעשות זאת בהמשך. בכך הם פינו את מוחותיהם כדי שיוכלו להתמקד במטלות אחרות.
המחקר עוזר להבין בין היתר את סוד קסמם של יועצים וקואצ'רים, המעודדים אנשים לרוקן את תיבות המייל שלהם ולסיים לבצע כל מטלה ברגע שהיא צצה, טריוויאלית ככל שתהיה.
לביצוע מיידי של מטלות יש חסרונות בולטים אשר באים לידי ביטוי במיוחד בעידן הדיגיטלי, כך סבור אלן קסטל, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה. טלפונים סלולריים, מחשבים ומכשירים דומים מאפשרים לבעליהם לבצע זרם מטלות בלתי פוסק, וקשה להתעלם מהם בגלל הדחף רב העוצמה להשלים את ביצוע המטלות מיד.
"יש פיתוי תמידי לענות מיד לאי־מיילים ולשיחות טלפון", אומר קסטל. לדבריו, "אנשים שעסוקים תמיד בסימון וי על מטלות ברשימות אין־סופיות אכן מצליחים להשתלט על משימותיהם – אבל הם לא מבצעים את המשימות החשובות". לפי המחקר מאוניברסיטת פנסילבניה, ברור כי המאמץ המושקע בביצוע מיידי של "מטלות קטנות" עלול לגרום לבזבוז זמן יקר וכוחות לא מבוטלים.
אישית
אני נמנה על אלה.
רואה בכך סוג של עצלות מבורכת.
כלומר, כשהזמן הכי זול עושה את המטלה, וזאת כדי
להתפנות לסתלבט, לתחיבת האצבע לישבן,
להימנע ממצב שיש מטלה, ופתאום מטלה עליונה עליה היררכית תצטוץ, ואז המטלה לא תיעשה,
ואם להודות על האמת, ביושר אינטלקטואלי- מניח שזה מבנה אישיותי ולא באמת התנהלות רציונלית מבחירה.
מסכים
עם המאמר שאכן, לעתים מילוי המטלה התבררה כמיותרת, לעתים כיקרה.
לא מסכים
שההתנהלות הזו לא הצדיקה את עצמה, נראה לי שעזרה לשמור על ניקיון תודעתי ובסך הכל יותר זול מהאלטרנטיבה.
לא ברור לי מאיזה רציונל או מקור נגזרה המסקנה-
אנשים שעסוקים תמיד בסימון וי על מטלות אין־סופיות מצליחים להשתלט על משימותיהם – אבל לא מבצעים משימות חשובות
כך שלא מסכים עם זה.
תוספת
ועם זאת, כאמור, לא בטוח שמישהו בחר לעבוד כך או להיות דחיין. נראה לי כהתנייה אישיותית.
לניהול מצב רוח, ובעיקר להעדרו, יש השפעה מהמעלה הראשונה על כל תחומי החיים.
בדיון על מידת ההשפעה של יציבות מצב הרוח על פרט, ניתן להרחיב את הנושא על השפעות מהמעלה השניה של חוסר היציבות, השפעה שאינה ישירה, כזו שאינה גלויה לעין, שניתנת לבחינה פרשנית בדיעבד.
אני מבין, היטב,
שהסבירות
שאני אשנה אמונת אחר,
שינטוש אותה לטובת חתירה לרציונליות
נמוכה הרבה יותר
מאשר שאחר ישנה את סט תפישותיי,
או את העדר אמונתי
לאמונה. להמשיך לקרוא הבנתי העמוקה – אמונה
היכולת לגרום לאחר להסכים, להרגיש, לעשות כתגובה למופע הכריזמטור מעבר למה שהרציונל מקצה
נמנית עם מכלול כישורים אחרים או העדרם;
אם קיימת, ובמידת עָצמתה, תלויה באופן דומה לכישורים אחרים בגיל, שפה וגיאוגרפיה כגורמים תומכים המאפשרים את ביטוייה. להמשיך לקרוא כריזמה תלויה
בלוינסון ודומיו, הגם וגמים, הנחמדים, ראויים, איכותיים, אני רואה בבואת קונצ'יטה וורסט של הדתיות החילונית:
הבלבול המקסים, המתוק, המכמיר, המבקש ומעורר אהדה, הנענה והמאפשר, של דת מול חילוניות.
הבחירות לנשיאות- מוסד לטעמי מיותר,
זימנו התמודדות בין שתי דמויות,
שכל אחת לא באמת עיניינה, אותי, כשלעצמה.
ותצריף שתיהן, בסיטואציה זו, יצר סינתזה מרתקת*. להמשיך לקרוא ריבלין שטרית לנשיאות
היום, בהשקת ספרו "על זה לא מדברים" של יוסי קליין בתולעת ספרים, תמה הסופר שמעון צימר, דקה 24:50 – 25:54 בסרט
ושאל את יוסי קליין, איך מכל חבריו הרבים הוותיקים יותר של קליין, בחר קליין לשתף את צימר בעותק ספרו טרום הדפסה.