ראיתי, חוויתי, אנשים רגישים.
ראיתי כאלה שמעידים על עצמם שהם 'רגישים'.
לראשונה נחשפתי ב- 1981 להיבט הרגישות המסוים כשאמרה לי מישהי ש'אינך יודע מה אתה מפסיד'.
כבר אז התחבטתי, איך להצטער על מה שאינני יודע שמפסיד,
ובכל זאת, מדי פעם ולא מעט, חיפשתי את הממד הנסתר אצל הרגישים.
אלה שמעידים על עצמם כ'רגישים', בדרך כלל [לניסיוני, לחווייתי] בעדותם זו הם מחצינים דואליות, את אבחנתם על עצמם:
- ביטוי של קושי,
- התפעלות מממד אישי, מנטלי, הכרתי, (לרובם אף מיסטי) שיש להם. ולאחרים אין.
ידידי, בן גילי, פחות או יותר, עבר ליד מלצרית בת עשרים ואולי קצת, ששירתה אותו בכמה ארוחות.
הייתה לי יד על בחירת אופנועו הראשון
קראתי שלשחקן הישראלי המשחק בסלטיק, בירם כיאל, נולד בן.
האם התנהגות כמענטש,
לא סומך על עצמי שאפתה אותך למלא את הסקר – הליברלׂאמטר, עד תומו.
ב 1985 שמעתי את עופר, טפשון עם לב רחב ומצח נמוך מקיבוץ מעלה ספתא, מנסה לכנוס את תשומת ליבו של בעל פוסאדת העץ הרעועה בבוליביה, עם הפקודה התובעת ספיחת קשב. בהמשך דבריו תבע גם חדר עם מים חמים, בקול, בדרגת עוצמה אחת גבוהה מדי, ובסנטר מורם:
הגדרה
פגשתי אנשים שלא הסתדר להם להיות 'סבא' או 'סבתא'.