אני מבחין בין
- שקרן,
שמבין את המציאות ומחליט מסיבותיו הטובות- מבחינתו,
להעביר ממד אחד או יותר ממנה,
בהחלטה מודעת,
באופן שונה מאיך שתודעתו חוותה ממד זה אותו החלט לעוות,
או להסתיר - למי שחווה מציאות באופן ממוסך תודעתית ומשדר את עיוותיו.
ביטויים התנהלותיים של מבני אישיות מאובחנים.
אני מבחין בין
נחשפתי, בעיקר במדיה, לנשים
אגרסיביות שנתפשות כמצליחות,
או מצליחות שנתפשות כאגרסיביות,
שמעידות על עצמן שהצלחתן מאיימת על הגברים.
Well,
לא איום ולא סיגריות.
ברוב המקרים, מבחינתי לפחות, רואה את האגרסיה המונחת על מצע מבוכה או רגישות, וכל מה שמעדיף לעשות הוא להתרחק.
אתמול, מוצאי יום העצמאות צפיתי בדן שילון, המעגל.
מעריך את תבונתו ויושרו של האיש, וכן, שהוא מתייחס לעשייתו זו כתרומה משמעותית ל-
שכן, אם לא היה כך, אני מניח, היה סולד מההשתכשכות המעגלית, החמימה, המכנייסת אלי לאומיות קונפורמית ממצקת. להמשיך לקרוא הכרה סופית
במשפט 'עדות עצמית'
הדבר הכי, בעצם היחיד,
הנכון על מה שמעיד על עצמי
הוא, ש'זה מה שאומר על עצמי'.
היתר הוא בבחינת 'משפט קיווי'. להמשיך לקרוא משפט קיווי
ציפי היא אחותו של ידידי הנערץ.
מעט מבוגרת ממני, הטילה עוגן ניהולי רב-שנים במחלקה חשובה במוסד עתיר גודל, משאבים והכרה ציבורית.
בשפה נמוכה 'פראיירית היא לא.'
ידידי הנערץ- להלן י"ה, מעטיר עליה את כתר ה'אחות המוכשרת' בין חמשת האחים;
בהיכרותי עימו הייתי מתייחס לתואר- לא, לא בסקפטיות, אבל כן, בסוג של זמניות', שכן אמות המידה של כל מדידה משתנות אצל ידידי ברצף. בין קצוות, בעוד מושאי המדידה די יציבים.
נשמע מוכר? להמשיך לקרוא מינורי במזכירות, קווים לרשעותי
בעבר, התעסקו בהפרעות אישיותיות שאיימו על שלום החברה או מי מפרטיה.
עם ההתפתחות, בהאצה דרמטית במאה ה-19, היבנות הפסיכולוגיה, העיסוק בכך, במלל, במחקר, בפיתוח תיאוריות, גורמים משפיעים, רעיוניים, פיזייים, כימיים…, רב, ויורד לרמת החתירה לקונפיגורציה אישיותית להתאמה לרצונות הפרט, הוריו, ואבחוני מוסדות שמתלים כניסה בשעריהם בתוצרי הניואנסים המוערכים.
העיסוק בטרנספורמציה אישית של פרט את עצמו או תביעה מאחר מתגבר.
בין היתר, יש מי
אני, שלא ראיתי טרנספורמציה אישיותית, מתמקד בניסיונות ההבנה,
בידיעה, שניסיון הבנה זה הצעה עם תוקף זמני להסבר של משהו קבוע,
בניסיון לנבא פאטרן התנהגותי.
גילוי חוסר הערכה כלפי מי(שהו) הוא, באשר הוא, היא סיבה לצער.
יש הרואים בחוסר הערכה אליהם כאקט אלים, כלפיהם.
זה קורה כאשר חוסר הערך המופגן מכאיב להם ברמה של פעולה אלימה. להמשיך לקרוא בין זלזול לאלימות
אומרים שֶ
להיסטוריה יש דרכים משלה להעניש את מי שרוצה להשפיע עליה.
אני גורס,
שבמובהק אף יותר,
טיפול מעצים בדימוי עצמי נמוך,
הניסיון לתת לגורם הערך הירוד תיוג של ערך גבוה,
מעצים,
את נמיכות הדימוי, במובן שמקבע את היותו, ומעמיק את ערכו השלילי.
פוגש אופטימיים.
אלה בגרסת 'חסרי התקנה',
מְתָחזקים עצמם רגשית, זו דרכם להתמודד עם מציאות בלתי נסבלת מבחינתם;
חוסר הסכמה איתה, עם מוראותיה, הכמיהה הרגשית לשנותה לאלטרנטיבה רעה פחות, נעימה יותר.
אם ישפשפו מספיק את מעטה האופטימיות הנוצצת חסרת התקנה – מלנכוליות הדכאון תבצבץ.
ככלל, חיוויים כאלה מעציבים ומכמירים. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי אופטימיות חסרת תקנה
בשיח כללי, בעיקר פוליטי, לתיוג 'קיצוניות' יש ערך רב שכן התווית מתייחסת
ערכית שלילית, למידת הקרבה/ריחוק למרכז, קונצנזוס, נורמטיביות- המחוזות נשאפים.
בתכניתו של עודד שחר, 'פוליטיקה',
מנחה מיומן, ששמע כבר יותר משניתן לחדש לו,
שאינו מאפשר למרואייניו לסיים את פסקת דבריהם,
התארחה חברת הכנסת מטעם יש עתיד עליזה לביא, כשהיא מהווה את ייצוג המרכז האנטי קיצוני.
בדבריה- גילוי נאות:-) כפי שאני שמעתי והבנתי אותם,
איך משכנעים פרד שדה,
שפירה מתפוחי אדמה
שהושקו על ידי בתולות איטרות יד ימין,
שנמעכו בכפות זהב,
נמהלו עם חמאת פרות מאזינות למוזיקה קלאסית,
תובלו בתבליני מדגסקר
טוב יותייר מחציר?
עיקשות היא איכות בילט-אין של שיקול הדעת;
היצמדות לפרדיגמה מקדמית, שהניסיון מראה ששירתה חיובית את בעליה,
נתיב התקדמות בתרשים זרימת ההחלטה.
היא מקור יניקת ההשראה ההתנהלותית.
האם הצבע הדומה, יעשה את זה?
האם יש סיכוי, שאם יטעם את המחית,
יהיה לו טעים בכלל?
ותודה לבור המתוק,
על ההשראה,
מתעקייש לאהוב אותו כמו שהוא.
במוצאי שבת, במלון אשר בשכונת בנפיקה שבק"ק לואנדה, עושים על האש.
הטבחיות מוציאות החוצה סלטים וכאלה, הטבחים עומדים על האסכלה ו-צולים, לא-יודע-איך-קוראים-לפעולה-של- לשים-בשר-על-האסכלה.
איכשהו, תועפות הסטייקים, עוף ונקניקיות יוצאים מבריקים משומן.
אני שמקנא באלה שיודעים לומר – 'אוכל לא טעים' – מין חריצה ידענית שמביעה עומק קולינארי שאינני מכיל אותו; ערל טעם שאני, נמוך מצח תרבות אוכל שכמוני יודע לומר שעל אף שאני אוכל יותר מהרצוי בכל ממד, מהאוכל שם, עדיין לא מחכה לאירוע.
להמשיך לקרוא מינורי בנורמטיבי ובהתנשאות
אתמול אמרתי לבן של חבר,
שאביו,
לו, לאב, אני מייחס יותייר יכולת ממה שהוא מייחס לעצמו,
בפועל,
המיר את קבוצת הייחוס הסוציולוגי
בקבוצת השיוך.
מוסף הארץ, ליברמן – נייט, הילו גלזר 30/1/2015
מה ז'תומרת?
נורא אוהבת? להשוויץ בספרי דוסטוייבסקי?
קשירת ה'אבל' לרתיעת סביבתך מעקבי הזהב הגבוהים?
התמרת תעוקה פרסונלית לאידיאולוגיה אוניברסלית?
האם מבחין בכמיהת הרצון לאישור, אי-נוחות הרתיעה?
כשבת אחותי הקטנה ביקרה בניו יורק, היא דווחה שברכבת התחתית הפסיקה לפחד ממנה.

הפער, החור השחור, במרחב האישיותי המשולש של שלושת הקודקודים:
מוציא ממני, תגובתית, בעיקר ורבלית, רשעות, שלעתים ברמה שמביכה את עצמי.
לכל אחד יש עניין בסדר. רב, מועט, חיובי שלילי.
להרף המחשבה, ניתן להניח שכל אחד מעדיף את היות הסדר על היעדרו, ולא כן הוא.
ישנה מין 'טביעת סדר' המאפיינת את כמיהתו, רתיעתו, צרכיו, התניותיו, רתיעותיו, מאופן תפישת אינדיבידואל את מגוון הגירויים המונחים לפניו במרחב.
בכלל זה כמובן, לתשומות שהוא מקצה ליצירתו, לשימורו, או החשש מהפרתו.
את אלה שמעדיפים את הבהירות המוחלטת, שלא יכולים לשאת את הידיעה על היררכיה לא ברורה או מבנה שסידורו בלתי נהיר, וכן את אלה שמעדיפים את האפרוריות הבלתי מאבחנת שמאפשרת להם תנועה נוחה יותר בסדר רופף.
ראיתי את מי שתובע סדר, ונהנה מהילת 'מסודר', כשבעצם הוא מחצין את חוסר יכולתו-
ולכן הוא צרכן סדר במובן הצרחני של המילה לא הסנכרוני שלה. להמשיך לקרוא העניין בסדר המופר
"מקווה בשבילה, שכשתזרוק ת'קוביות ייצא לה שש שש"
אמר ידידי הנערץ
על מישהי,
שהוא בעדה,
ורחמיו נכמרו עליה.
כשהיא תזרוק,
הוא הרי לא יודע מה ייצא,
6 6 – הוא מעריך שלא.
הוא הרי מכיר אותה.
תואר, חיווי, להתנהגות מנייריסטית* מאובחנת, כתקשורת, מראה, לבוש מוחצנים,
של עיסוק בדימוי עצמי נתפש, בדרך כלל נמוך,
באופן מתנמך בכמיהה לספוח אהדה על ידי הצהרת השתייכות לדומים,
וכהתרסה כלפי מי שמרגישים שזהותם זוכה לתת-ערך באופן בלתי מוצדק ממי שמייחסים לו ערך.
*
מניירה- חיווי או מעשה מוסף, כנדבך נוסף על מצע המעשה המקורי, מהותי, פונקציונלי, והוא משנה משמעות, את התפישה על המצע.
הצעה, לא סופית 😆 , תשופר בהמשך: להמשיך לקרוא הרהורים על ייצוגי 'ערס' 'פרחה'
ידידי הנערץ פתח ב'יש לי רק שאלה, רוצה לשמוע מה דעתך'.
אבי אמר לי, שמי שמבקש עצה בעצם רוצה כסף.
לא, זה לא המקרה.
בבגרותי למדתי, שבין מבקשי העצה יש מי שהתשומה הנצרכת היא אישור רגשי, לתפישת ערך. להמשיך לקרוא מינורי בתחזוק מוטו-ריגשי
בתפישתי האישית, ההורית, חינוכית, ניהולית, אני מוטה לגישת ה'חבל של טרזן'. להמשיך לקרוא החבל של טרזן