כן. אני. אלוף עולם.
הכי טוב.
טוב, אולי כי אין לי מתחרים,
ועדיין!כמוך.
אנחנו אלופי עולם.
אנחנו אלופים ב-
להבין, לדעת, לקבוע ולתעדף
מה כיף ונעים לנו.
"אינני מתקשר עם אנשים לפרנסתי.
עושה זאת למחייתי."
אם תרצה, אינני זוכייר דבר,
ואם תחפוץ אני לא שוכייח כלום.
"אני קפיטליסט ריאקציונר נוסח המאה הי"ט."
אז זהו, שלא לגמרי ממש.
הקוקטייל שלי:
"דייאט קולה, כוס מלאת קרח מעבר לגדותיה, קש ולימון." להמשיך לקרוא שירה בקפה
בשבילי, אנא, לא לעשות דבר.
אם מבקש במפורש – עבורי,
גם אז יש להחליט אם לעשות זאת או לא.
עשה עבורך.
"אם משהו שונה מאחר רק בסדרי גודל,
מהותית הם לא דומים,
הם זהים,
ושונים רק בסדרי הגודל."
מכנה כך את אחד מחבריי הרצים ומתמעטים.
לא רק מפני שהדבקת התואר המסוים לפרסונה הפרטיקולרית מעוררת חיוך על פני המכירים אותו,
אלא גם ובעיקר,
שהאיש הוא אקספריינס ג'נרייטור, יצרן חוויות.
"מעדיף את בית הקפה שלי
להלן הקליניקה/ הג'ים/ הסטודיו/ האטליה שלי
משכשך בגרפיקה אנושית מרצדת,
בסביבה סֶמי אנונימית;
לא גרפיקה רנדומלית, יָשְבנֵי פעם אחת
– אונִי אנונִימוּס רנדומָלוס תוחֶעסֶס –
סביבה עם דמויות מוכרות
שלא דחוף לי לתקשר איתן.
להמשיך לקרוא גרפיקה אנושית מרצדת
אני אשמר ממתחריי.
שאלוהים ישמור עלי מאופטימיות שותפיי.
דובר עליה רבות;
כעצלן,
עושה עכשיו! או לא עושה בכלל.
גם אם לא יעיל,
גם אם מוציא על כך יותר אנרגיה,
אף אם ייתכן שההתקדמות תייתר את הצורך-
מעדיף לעשות מיידית, מהר,
על לכלוך תודעתי עתידי מתמשך, מקנן ומציק.
רגע מעיף ת'מטלה,
וחוזר לסתלבט, עם תודעת תינוק.
אב שכול ביכה את התאבדות בנו.
מדכא.
דבר על אחריות הורית לחיי הילדים.
נראה לי, שאחריות כוללת על חיי אינדיבידואל אחר- רחבה מדיי,
אך ההשפעה ההורית, ומכאן האחריות, על תשתיות אושר ילדיהם מכרעת.
אמי:
"חוב חדש יתיישן,
חוב ישן לא יוחזר."
אבי:
"אל תלווה, תן!"
"נבואה ניתנה לנבונים,
אני, כשוטה, לא אתנבא.
having said that להערכתי, מה שיקרה הוא…"
ה- Guardian מ- 3/9/2012 מדווח על שגעת הריקוד החדש האזונטו.
מתפעלים מהמקור מגאנה והיריבות התרבותית בניגריה.
מונדיאל 2010, יוני, דרא"פ. כדי לשמור על קצב התקדמות למשחק הבא, קבוצת החטיאריאדה בנחרצותי, נפרדה משאר רבע תריסר הצעיריאדה, שהעדיפה לצפות בעוד משחק. להמשיך לקרוא מינורי במאזעל טוף
הולך על ברטנורא לקפה.
רואה אם צעירה יוצאת מיפנית קטנה וחבוטה בחנייה כפולה כדי שצעירה שעומדת על המדרכה תתחוב את האוטו בין שתי מכוניות חונות.
"רוצה שאני אחנה?" מתרגל את יכולת הפניה.
היא בסטייט אוף מינד שבתל אביב לא עושים דבר כזה.
חוזר על ההצעה.
חברתה עושה סימנים של להניא אותה, "למה לא שהוא יחנה?" חורצת.
נכנס לאוטו המונע, שומע "האוטו מונע ההאנד ברייקס למעלה" מבחוץ,
ו"מי אתה? מה אתה עושה?" של כבן 5 על בוסטר מאחור משמאל לאחותו הצעירה יותר.
"אני מחנה את האוטו חמודי. איך קוראים לך?" מנסה להסיח את תודעתו.
"פלג."
"ולך?" שואל את אחותו.
"יעל."
"יופי, מתוקים, תרגישו טוב", מושך את בלם היד, יוצא מהאוטו, רואה את המחווה הגופנית המודה, על מצע ההקלה של השפרצת האמון הלא-אחראי וההאפי-אנד המלווה במלל חזק, "הכל טוף" וממשיך.
יכול להיות, שבתועלת הקטנטנה לטווח המיידי, הוספתי נדבך התכנות לנזק גדול בטווח רחוק?
לתהיה 'מי אתה ש…' תעליב, תוריד ערך או סתם תפגע מתבקשת התשובה, ש'השואל הוא שהסמיך.'
מאמינים, בשמירת מצוות, במלואן או חלקן, מצפים מסביבתם לכבד את פרקטיקת אמונתם.
אמונה מכילה מרכיב אינהרנטי של מיסיונריות- שאיפת המאמין שסביבתו לא רק תקבל את אמונתו ותקל עליו את קיומה, אלא תתן לו תמיכה בהיות מאמינים נוספים מקבלים את האמונה.
