אמונה עמידה מרציונל
החזק והחלש
אני מבין, היטב,
שהסבירות
שאני אשנה אמונת אחר,
שינטוש אותה לטובת חתירה לרציונליות
נמוכה הרבה יותר
מאשר שאחר ישנה את סט תפישותיי,
או את העדר אמונתי
לאמונה. להמשיך לקרוא הבנתי העמוקה – אמונה
אני מבין, היטב,
שהסבירות
שאני אשנה אמונת אחר,
שינטוש אותה לטובת חתירה לרציונליות
נמוכה הרבה יותר
מאשר שאחר ישנה את סט תפישותיי,
או את העדר אמונתי
לאמונה. להמשיך לקרוא הבנתי העמוקה – אמונה
היכולת לגרום לאחר להסכים, להרגיש, לעשות כתגובה למופע הכריזמטור מעבר למה שהרציונל מקצה
נמנית עם מכלול כישורים אחרים או העדרם;
אם קיימת, ובמידת עָצמתה, תלויה באופן דומה לכישורים אחרים בגיל, שפה וגיאוגרפיה כגורמים תומכים המאפשרים את ביטוייה. להמשיך לקרוא כריזמה תלויה
בשיחה עם חבר, המגדיר עצמו כרייגניסט לאומן ליברל,
בעקבות אמירותיו, התחוור לי שעוד אחד מהקווים המפרידים בין מחשבה שמרנית-אמונית-לאומנית לרציונלית הוא:
ייחוס לכוחות עצומים אלה אנושיות, אג'נדה עצמאית,
ותקווה הפרסונלית לגייס כוחות אלה לטובת המאמין. להמשיך לקרוא הבחנה נוספת בין רציונליות ללא

הבחירות לנשיאות- מוסד לטעמי מיותר,
זימנו התמודדות בין שתי דמויות,
שכל אחת לא באמת עיניינה, אותי, כשלעצמה.
ותצריף שתיהן, בסיטואציה זו, יצר סינתזה מרתקת*.
להמשיך לקרוא ריבלין שטרית לנשיאות
לחזק יש אפשרות לתת.
לחלש נותרת האפשרות לקחת.
והבונוס: תלות.
בלא מודעותי לאמירתו זו של ברטראנד ראסל,
בשמונימים, אחזתי בתחושה, ש
יותר ממה שמישהו רוצה להרע לאחר
הוא מעדיף לגרום טוב לעצמו.
קישרתי את אמירתי זו לתפישתי את הסכסוך במזרח התיכון, (אי)היכולת ו(היעדר)הנכונות לפותרו על ידי שני הצדדים.
כלומר, השינוי הוא בתפישתי איך אנשים תופשים את טובתם, לא בתפישתם, שנותרה ללא שינוי.
תפישת ה'טוב' המצרפי של שני הצדדים כעת, תוצאתית לפחות, לא היוותה, לא מהווה פלטפורמה שהובילה להסכם.
כעת, אני פסימי בהערכתי את סיכויי הצלחת הגעה להסדר וולונטרי בין הצדדים.
טיפול בבעירת הבעיות האקטואליות בעתיד, ייתרו את בעיית הסכסוך כפי שאנחנו מכירים אותה כיום.
ככזו, הסכסוך בתצורתו הנוכחית כעת יהפוך לתת-סוגיה מבחינת חשיבותו בעתיד, ויהיה נתון להשפעו של בעיה עתידית אחרת שתכיל את בעיית הסכסוך הנוכחית.
למה דחוף לפוליטיקאי לדור באכסניה פוליטית שהיא לא ההביטאט הפוליטי הטבעי לו? להמשיך לקרוא פוליטיקה היברידית
חבר הכנסת אלעזר שטרן מהתנועה, העלה הצעת חוק:
ספורטאי דתי לא יתחרה בשבת.

כלומר, הממסד הספורטיבי יאפשר לספורטאי
לשמור על פרקטיקת אמונתו,
תוך שמירת זכויותיו להתחרות במועדים אחרים, ולא להתחרות במועדים שהדת מצווה לשבות.
הרי לנו ליברליות.
אז זהו, שישנן שתי סוגיות: להמשיך לקרוא דמוקרטיה ספורטיבית- יישום הלכה
לתפישתי
(- בשונה מהתפישה ה'חילונית' העממית המתפעלת מעצמה על ייחודה, ואז גם מתקרבנת -)
האנושות, מכלול הפרטים, במגמת קידום רציונליות תפישתית אמנם בצעדים לא רציפים, לא ליניארים
התנועה פרבולית כשאנחנו נמצאים בקרן העולה רציונלית;
להמשיך לקרוא ב. אבולוצית רציו-אמונה
לאומיות
קלסיפיקציה נטולת ערכיות ללאומים, עמים.
לאומנות
הזדהות ערכית של פרסונה לעם, ללאום.
אצל רוב הדתיים-לאומיים-מסורתיים הלאומיות מתיישבת בנינוחות מתואמת עם דת.

ישנן נקודות דמיון והשקה בין דתיים 'אלוהיים' לבין לאומנים 'מדיניים', בכמה היבטים:
מכיר משהו ירוק בחוץ, אדום בפנים, יש לו גרעינים של אבטיח ולא עושה גע גע גע?
מה זה, מפלגה ש להמשיך לקרוא גע גע גע
אלוהים (מה זה?) קיים, כמו הפחד, החרדה, השמחה… בתודעת מי שמקיים אותו.
אם קיימת תפישת מציאות שאינה שוללת, כלומר מחייבת, השפעה של מחשבה על המציאות מעבר לתודעת האוחז בה,
שלא באמצעות תיווך פיזיקלי-
זו מהות אמונה.
האל הוא תמצות ייחוס תכונות כוחות מטפיסיים אלה. להמשיך לקרוא מענה למצביע ממורכז
המאורעות באוקראינה מענינים במגוון רבדים.
'יש מוסר של אדונים, שקיים באדם האצילי, ויש מוסר של עבדים', טען בזמנו הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה (1844-1900). האדם האצילי מגדיר את המוסר שלו בעצמו, ולא נזקק לשום אישור מבחוץ. ההיפך, הוא בז לאישורים מבחוץ על הזכות שלו, מתוך ידיעה שהמוסר שהוא ממציא, יתקבל לבסוף על ידי החוץ. לעומת זאת המוסר של העבדים הוא תגובתי. הוא מגיב לכללים ולהוראות שאחרים קבעו. המוסר של האדונים הוא חיובי ואקטיבי. המוסר של העבדים הוא שלילי ופסיבי, כלומר בעיקר להגיד "לא". האדונים מתמקדים בעצמם, העבדים באלה שסביבם, אותם הם צריכים לנתח כל הזמן. האדם האצילי ממציא את המוסר של עצמו, העבד רק מגיב לזה. האדם האצילי בז לרוע (ובכך מחליש אותו). העבד פוחד ממנו (ובכך מחזק אותו).
המסקנה של ניטשה (בספרו "על הגנאולוגיה של המוסר", ) היתה שבעולמנו יש יותר מוסר של עבדים ממוסר של אדונים, אך חברה שתאמץ לעצמה מוסר של עבדים, לא תחזיק מעמד ולא תשרוד. כלקח מן התפיסה הזו הגיע ניטשה למסקנה שבעולמנו החזק תמיד יטרוף את החלש, שאך מגיב למעשיו של החזק.
אהבתי את ההקשר הניטשיאני. ברמה האישית. מתחבר לכך, לא מתכנס, מתנשא.
עם הקשר החברה- פחות. גוף אמורפי יותר ופחות מאובחן לטעמי האישי. להמשיך לקרוא ניצחון החוששים
אישית, מתחבר לכל כמיהה לשלום,
ומחייב המשך מאמצי הגעה להסדרי בכל מקום באשר הוא, בדגש במזרח התיכון, במנותק מהערכת סיכויים.
עם זאת,
מלחמה מהווה הקצנת מצב של 'ייחול לסיפוק צורך הישרדותי',
וזאת ברמת השפעה שונה לכל פרט, מבנה חברתי, ארגון, מדינה, עצם המתממשק עם השלכותיה,
במנותק, כמובן, מהיותו התוקף, המתגונן, הצודק, הנבל, המנצח או המפסיד. להמשיך לקרוא מלחמה זה רע?
ימין-שמאל, שוחרי ביטחון-שוחרי שלום, קפיטליסטים-סוציאליסטים, מקדמי משילות-מקדמי זכויות פרט, ספיחת כוח לרוב-ויתור לטובת מיעוט, הידוק הסדר לטובת בטחון חברתי-ריפיונו לטובת חופש, עשייה חזקה לטובת הרוב הממורכז עם מחיר פגיעה בשוליים-עשייה פחותה הנזהרת מפגיעה בשוליים, התייחסות למחוות-המנעות,
הם ועוד, בנים, נכדים, נינים ובניהם
לאבות, אולי אמהות, של ליברלים ושמרנים. להמשיך לקרוא שמרנות ליברליות, אריאל שרון
בבניית פרויקטיצירת סדר רגרסיבי:
מישהו אולי יכול להסביר לי מאיפה הגיע העניין הזה שבמאה ה-20, מאת ההמונים למפקדים בכל הצבאות בעולם, היו כובעי מצחייה עם מראה כל כך מאובחן? להמשיך לקרוא קובע מצחיית הצבא והמשטרה
הבחנה בין שמרנות לליברלות מרתקת (אותי).
מקצה להבחנה, שרטוט הקו המפריד ביניהן תשומות רבות. להמשיך לקרוא בין שמרנות לחתירה לליברליות
אני בעד החלשת מבנה מדיני טריטוריאלי.
עם זאת, ובנחרצות –
אני מתנגד להיעדר סדר חברתי. להמשיך לקרוא אנרכיה