זמינות השכלה כוללת,
הנגשת מידע לכל, מייד, חינם,
הפצת תקשורת אינטנסיבית,
הקטנה מתמדת של סָפי כניסה לדיסציפלינות באשר הן – להמשיך לקרוא השכלה גלובלית
הצגתי לכמה תריסרי אנשים את השאלה הבאה:
האם הדור שלנו – הבייבי בומרס, דומה יותר לדור הוריו או לדור ילדיו? להמשיך לקרוא דומים יותר להורינו מאשר לילדינו
בתחילת שנות ה-80 הופיעו המזכירות האלקטרוניות.
עשרים שנה אחרי, התא הקולי שובק חיים.
ב- 3/7/2012 מחפש מה חדש. ידיעה בת יום – 17 שעות, ליתר דיוק – מבשרת שהיצרן הגרמני לקח את הדגם הקודם, ולדגם 2013 הוסיף
וואלה, עוד קצת תוספת כוח, מתן עוד 100 לשם- היה עושה את העבודה, אבל הכיוון נכון, והתוצר תואם את ציפייתי. האופנוע הבא.
אז זהו, שקאווסאקי הוציאו את ה-z800, שלאק, רדיקלי יותר.
כתוצר ההאצה הטכנולוגית,
הצפת הידע,
התמוססות ערכו,
תמונה הייתה שווה 1,000 מלים.
כעת מלה אחת שווה 1,000 תמונות.
זה שלא הבנתי משהו, לא אומר שהאחר אידיוט.
בטח שכשזה נוגע לתחום התמחותו, ובורותי.
פשוט, מתבקש.
רואה את הטכנופובים המשליכים את בורותם התפעולית על המכשיר, ומתייחסים להוא שפיתח את המוצר כאידיוט שלא קלע לצורך המיידיות וחוסר הסבלנות שלהם בפעולות נוספות שלא היה בטלפון הפרימיטיבי הקודם שלהם.
האנושות שואפת לאופטימיזציית המשאבים.
כלומר, אוסף הפרטים מתנהל אינסטינקטיבית ברציונל, שבכל רגע נתון מקסימום תשואה תיגבה ממינימום השקעה.
גם אם לא נראה כך, שכן ,בתהליך תוצאות הפעולות הן הנראות, ההתניות וסדרי העדיפויות חבויים. להמשיך לקרוא היפוך מגמה
רכב מהר, בהשתלבות ובזהירות מתגוננת.
תאונות אופנוע, כתאונות טיסה,
קורות, ברובן, בצמתים, במהירויות נמוכות,
כשהכוחות הפיזיקליים משפיעים נגטיבית כשמתעלמים מהם.
רוב רוכבי האופנועים שפגשתי החליקו לפחות פעם אחת.
"זה היה על כתם שמן." יבוא הביאור.
ואני מחפש את הכתמים. לא מוצא.
יכול להיות שהם בדיוק בדרכם למתחת צמיגי האופונוען שייאות להחליק עליהם?
פוגש בקפה בת של סלבריק'ה.
לומדת בבית ספר שילדיי למדו.
בית ספר שלהורים מהצפון התל אביבי הרגיש והישן יש אמירה בו.
שואל אותה באיזה כיתה היא.
"ו'" משיבה.
"מי המחנכת?"
"אני כבר לא בבית הספר ההוא."
"למה?"
"היה שם לחץ."
"לחץ ממה?"
"לחץ שבשנה הבאה הולכים לבית ספר אחר, אז עברתי לדמוקרטי, עד י"ב."
בהתכנסות חברתית, יש מי ששוקעים לסמארטפוניהם.
לא מנומס. לא תמיד ראוי. אין את הקדשת הקשב, יש את ההמנעות מנטילת חלק אקטיבי, לא מותנה מההתרחשות.
זן אחר של קשר בעידן החדש.
נראה, שעידן התקשורת האקסקלוסיבית אנאלוגית, נמוג. להמשיך לקרוא תקשורת חדשה
סובייקטים נחלקים (גם בממד הטיפול באנרגיה צבורה) לשניים:
התוכלו, ילדים,
facebook מהווה לחלק מחבריה ייקום חדש, מקביל.
מיוחס לרשת השפעה על היקום המסורתי, המיושן,
ולעתים, שעיקר החיים –
קורה ב-facebook. להמשיך לקרוא facebook אינסטרומנט
רשת חברתית,
פלטפורמה לניהול ייצוג אישי עצמי. להמשיך לקרוא facebook קונספט, לי
הפנטזיה המוטורית הראשונה של הייתה טריומף הראלד, פתוחה.
כשאבי, בכיתה א', לימד אותי את יסודות הנהיגה בנותנו לי את הגה הסימקה 1000, 1964, מספר רישוי 230-802, בה שלטתי על ההגה עם יד שמאל מהכיסא הימני. בהמשך, גם את הגז, עם הרגל השמאלי – מבנה המכונית אִפְשר, וכן את החלפת ההילוכים.
בתשעימים נחשפתי לתחזית שמסכי מחשב יחליפו את תוצרי הנייר, כמדיום מתווך תוכן.
פקפקתי-
"לא יכול להיות, עד שלא יכניסו מסך לחירבוניאדה יהיה עתיד לנייר."
אז הנייר מאחור.
ברירת מותגים היא סוג של רפרנס תקשורתי, נאום, מונולוג, המופנה לקבוצת התייחסות.
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב (קוהלת ז א). המעבר בין חומר גלם למוצר, טומן בחובו גם התייחסת מנטלית.
צריכה, כל צריכה, יצאה מזמן- אולי מעולם לא היתה, ממחוזותיה הבלעדיים של הפרקטיקה הסינתטית.
לצריכה יש הקשרים מנטליים המושפעים, מכמותה, נדירותה, מיקומה, מחירה, זהות בעליה/ יצרניה וההתייחסות הערכית אליהם.
התקשורת נעשית באמצעות הפגנת בעלות על מותגים מסוימים והימנעות מאחרים.
שמעתי ש'מותג' זה הבטחה.
הבטחה?
תמוה בעיני.
מותג זה ייצוג עם הקשר.
סט ההקשרים שקורים בתודעת הנחשף למותג.
עיקר השימוש במותג הוא בעולם המסחרי.
מכיוון שפרסומאים הם מנהלי מותגים,
ורצון כל מנהל מותג שהמותג שהוא אחראי עליו יעורר הקשרים חיוביים בתודעת הנחשפים אליהם,
הפרסומאים מפחידים את לקוחותיהם, שללא עזרתם המקצועית לא יצליחו ליצור הבטחה בתודעת הלקוח.
כלומר ה'הבטחה' היא המצאה של פרסומאים, מתיחה של מהות לכיוון מסוים.
דוד זיגי, שהיה פיינשמעקער, הטמיע בי בשבעימים המוקדמות, את האהבה למוצרים, מותגים, בעלי ערך, נפח, ייחוס, שמצריכים סוג של הבנה, תרבות, כדי ליהנות מהם ומהבעלות עליהם. ענד Jaeger-LeCoultre, דגם Memovox, פריצת דרך בעולם השעונים: 1956, שעון היד המכני הראשון עם צלצלן, מנגנון מסובך באופן יוצא דופן- 'שלא לצורך' היו שאמרו.
אמירה טכנולוגית, עיצובית. התנשאות. כמו שצריך.
ספטמבר 1977, בי"ב תיכון חדש, הבחנתי שאבא של עיתונאי ידוע הגיע לשמור עם דגם השעון. המידע ננצר.
כמה חודשים לאחר מכן, אותו אב שמר שוב. והפעם התהדר מהדור הראשון של השעונים הדיגיטליים. עם לד אדום. וואלה, האיש בעניינים.
הבן שלו, אמנם הגיע רחוק, אבל איך לומר, קצת מפוקפק; סיפר שבא לאבא שלו עם כפית זרע ואמר לו "קח, זה מה שאני חייב לך."
"צ'מע" אמרתי לו "ראיתי שלאבא שלך שעון חדש. אני קונה ממך ב 400 לירות את הקודם."
מסכמים. לא האמנתי שיביא. למחרת אחר הצהריים מגיע לביתי. עם השעון.
"תביא את שהבטחת" דרש.
מביך. השעון לא הולך. לא היה לי את הכסף. לא האמנתי שיביא. יצאתי כזה קטן, לא עמדתי במילתי. הוא כבר עשה את הצעד המכונן, הלקיחה. "אתן לך 100 לירות, זה מה שיש לי" רבע ממה שסכמנו, ניצלתי את העובדה שהשעון לא הלך.
הסכים. סיכמנו שיש לכל אחד מאיתנו 24 שעות להתחרט. רצתי עם השעון לשען בסוקולוב. "איך שהוא, בלי לבדוק נותן לך עליו 1000."
ממאי 1978 עד 30/1/2004, אז נגנב מביתי, היה השעון העיקרי. עלה ים לתחזק אותו, אבל היה חלק אישיותי.
בספטמבר 2012, קבלתי את התחליף. מצב מחורבן. משפץ. נראה אם ילווה את ההמשך.
זו הטייה טכנולוגית או תרבותית/ אמנותית?
1988, חזרנו מטיול אופנוע. מה- $1,100 האחרונים רכשתי מחשב, תואם ibm xt ב- 990.
היה זה עידן בו החלו יישומי המחשב להחליף את היישומים הידניים או המכניים; שמות חברות טכנולוגיה הורכבו מהלחמת שני מושגים- Microsoft, CorelDraw, Zenographics.
התפעלתי מ- WordPerfect. זה היה הישבן המיתולוגי ממנו צמחו שאר מעבדי התמלילים. ספקו קו שיחות חינם לתמיכה והסברים. גילוי מכונן. השלכותיו עד היום. היישום הציב סף כניסה יחסית גבוה, ולמי שעבר אותו האפשרויות היו כשל היום. גם המהירות והיעילות.
הפצתי את הבשורה למכרים. ליוסי היתה מכונת כתיבה -IBM כדורית ומחשב. הדרכתי אותו להשתמש בוורדפרפקט.
הוא, איש מוכשר באמת, טכנאי שמשמש כאיש מכירות ברמות העל, רפובליקן בתצורת מחשבתו, שמרן רוטינות יעילות, חרק שיניים.
כשגילה והפנים את כתב ה- courier, שמקצה לכל אות מרווח זהה, צהל – הוא יכול לדמות מכונת כתיבה.
בין הגישות ש
יוסי שלנו העדיף, כמאפיין אישיותי, את האפשרות הראשונה, התאהב בפתרונות הקודמים, שימוש טכנולוגיה חדשה לשימור תוצרי קודמת.
