לוויקיפדיה יש בעיה: אין מספיק עורכים. קצב הצטרפות חדשים לא מספק.
שוק פתוח. היה.
העורכים הראשונים תפסו אחיזה. יצרו שכבה מוצקה.
לא מאפשרים לאחרים, אלא בחוקים הנוקשים אותם הם משמרים.
האם לא כך קרה, קורה עם הקפיטליזם?
משאבים כלכליים, בדומה למשאבי ידע.
אז הוא אמר… ציטוטים שעושים לי את זה.
היכן שאינני מצטט במפורש אחר, זה כמובן – אני.
ניסיון 'אחיזה' מילולית, רפלקציה של אחיזה תודעתית, שלי, מהות, במציאות כפי שאני תופש אותה.
'אחיזה תודעתית' היא הקוזינה המרוככת של 'הגדרה' היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
אני [נתפש] נחרץ באמירה, ואינני בטוח בנכונותה של אף אמירה.
בשקר יש מרכיב אותנטי – רציונל קיומו. סיבת היותו.
אין בטבע שקר.
שקר הוא מניפולציה תודעתית באמצעות תודעה אחת בתודעות של אחרים.
ככזה, השקר בקיומו נעשה לחלק ממציאות.
אותנטיות השקר היא – להמשיך לקרוא אותנטיות שקר
בלא מודעותי לאמירתו זו של ברטראנד ראסל,
בשמונימים, אחזתי בתחושה, ש
יותר ממה שמישהו רוצה להרע לאחר
הוא מעדיף לגרום טוב לעצמו.
קישרתי את אמירתי זו לתפישתי את הסכסוך במזרח התיכון, (אי)היכולת ו(היעדר)הנכונות לפותרו על ידי שני הצדדים.
כלומר, השינוי הוא בתפישתי איך אנשים תופשים את טובתם, לא בתפישתם, שנותרה ללא שינוי.
תפישת ה'טוב' המצרפי של שני הצדדים כעת, תוצאתית לפחות, לא היוותה, לא מהווה פלטפורמה שהובילה להסכם.
כעת, אני פסימי בהערכתי את סיכויי הצלחת הגעה להסדר וולונטרי בין הצדדים.
טיפול בבעירת הבעיות האקטואליות בעתיד, ייתרו את בעיית הסכסוך כפי שאנחנו מכירים אותה כיום.
ככזו, הסכסוך בתצורתו הנוכחית כעת יהפוך לתת-סוגיה מבחינת חשיבותו בעתיד, ויהיה נתון להשפעו של בעיה עתידית אחרת שתכיל את בעיית הסכסוך הנוכחית.
למה דחוף לפוליטיקאי לדור באכסניה פוליטית שהיא לא ההביטאט הפוליטי הטבעי לו? להמשיך לקרוא פוליטיקה היברידית
חבר הכנסת אלעזר שטרן מהתנועה, העלה הצעת חוק:
ספורטאי דתי לא יתחרה בשבת.

כלומר, הממסד הספורטיבי יאפשר לספורטאי
לשמור על פרקטיקת אמונתו,
תוך שמירת זכויותיו להתחרות במועדים אחרים, ולא להתחרות במועדים שהדת מצווה לשבות.
הרי לנו ליברליות.
אז זהו, שישנן שתי סוגיות: להמשיך לקרוא דמוקרטיה ספורטיבית- יישום הלכה
גוי מגיע לכפר בודק מה הביזנס שחסר, שאין, ופותח אחד.
יהודי בודק מה הביזנס המשגשג ביותר ופותח כזה לידו.
התקשורת מדווחת, לאחרונה באינטנסיביות ובביקורתיות גדולים מבעבר, על פעילות גופים עסקיים ה'מנצלים' את יתרות ויתרון גודלם ל להמשיך לקרוא מה חדש ברגולציה?
לתפישתי
(- בשונה מהתפישה ה'חילונית' העממית המתפעלת מעצמה על ייחודה, ואז גם מתקרבנת -)
האנושות, מכלול הפרטים, במגמת קידום רציונליות תפישתית אמנם בצעדים לא רציפים, לא ליניארים
התנועה פרבולית כשאנחנו נמצאים בקרן העולה רציונלית;
להמשיך לקרוא ב. אבולוצית רציו-אמונה
לאומיות
קלסיפיקציה נטולת ערכיות ללאומים, עמים.
לאומנות
הזדהות ערכית של פרסונה לעם, ללאום.
אצל רוב הדתיים-לאומיים-מסורתיים הלאומיות מתיישבת בנינוחות מתואמת עם דת.

ישנן נקודות דמיון והשקה בין דתיים 'אלוהיים' לבין לאומנים 'מדיניים', בכמה היבטים:
מכיר משהו ירוק בחוץ, אדום בפנים, יש לו גרעינים של אבטיח ולא עושה גע גע גע?
מה זה, מפלגה ש להמשיך לקרוא גע גע גע
כינוס מאורעות או פרטים לכדי מכנה משותף.
באמצעות הכינוס ניתן לנבא על מאורע או פרט דומה לאלה שעליהם מערך הכינוס. להמשיך לקרוא הכללות זה לא הכל
סוחב חברים מבית הספר, לא מתנועת נוער.
ראיתי אז קולים. פורצי מסגרות, בריבוי פרצות וגיוון.
מסתכל על חלקם היום: אלה הפרומים – פרומים, מחוץ לגריד. עצוב משהו.
אחרים, כל כך במסגרת, שיש להם סימני נעצים שמכסים את שריטות ההורמונים שגעשו:
חולמני הרפתקאות, במעשה – חתרני שימור רוטינות. להמשיך לקרוא איפה הם הקולים עם ההורמונים הגועשים
אלוהים (מה זה?) קיים, כמו הפחד, החרדה, השמחה… בתודעת מי שמקיים אותו.
אם קיימת תפישת מציאות שאינה שוללת, כלומר מחייבת, השפעה של מחשבה על המציאות מעבר לתודעת האוחז בה,
שלא באמצעות תיווך פיזיקלי-
זו מהות אמונה.
האל הוא תמצות ייחוס תכונות כוחות מטפיסיים אלה. להמשיך לקרוא מענה למצביע ממורכז
התנהלות לא רציונלית, השואפת לאנוס מציאות מקרית או שרירותית בנימוקים רציונליים המונחים על מצע שאינו- חיפוש וגילוי היגיון המנחה את שרירות אי רציונליות ההתנהלות,
אפיינת לרבים.
ייחוס רציונליות שגויה מהווה נזק אישי בריבוי ממדים; להמשיך לקרוא הבחנה בין אי לרציונלי
המאורעות באוקראינה מענינים במגוון רבדים.
'יש מוסר של אדונים, שקיים באדם האצילי, ויש מוסר של עבדים', טען בזמנו הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה (1844-1900). האדם האצילי מגדיר את המוסר שלו בעצמו, ולא נזקק לשום אישור מבחוץ. ההיפך, הוא בז לאישורים מבחוץ על הזכות שלו, מתוך ידיעה שהמוסר שהוא ממציא, יתקבל לבסוף על ידי החוץ. לעומת זאת המוסר של העבדים הוא תגובתי. הוא מגיב לכללים ולהוראות שאחרים קבעו. המוסר של האדונים הוא חיובי ואקטיבי. המוסר של העבדים הוא שלילי ופסיבי, כלומר בעיקר להגיד "לא". האדונים מתמקדים בעצמם, העבדים באלה שסביבם, אותם הם צריכים לנתח כל הזמן. האדם האצילי ממציא את המוסר של עצמו, העבד רק מגיב לזה. האדם האצילי בז לרוע (ובכך מחליש אותו). העבד פוחד ממנו (ובכך מחזק אותו).
המסקנה של ניטשה (בספרו "על הגנאולוגיה של המוסר", ) היתה שבעולמנו יש יותר מוסר של עבדים ממוסר של אדונים, אך חברה שתאמץ לעצמה מוסר של עבדים, לא תחזיק מעמד ולא תשרוד. כלקח מן התפיסה הזו הגיע ניטשה למסקנה שבעולמנו החזק תמיד יטרוף את החלש, שאך מגיב למעשיו של החזק.
אהבתי את ההקשר הניטשיאני. ברמה האישית. מתחבר לכך, לא מתכנס, מתנשא.
עם הקשר החברה- פחות. גוף אמורפי יותר ופחות מאובחן לטעמי האישי. להמשיך לקרוא ניצחון החוששים
ב- 2.3.2014 פורסם בהארץ.
החטא הגדול ביותר שמכיר השיח התקשורתי בישראל הוא החפירה. מושג החפירה – בשימושו העכשווי והעגתי כשיפוט שלילי של ניסיון כושל לנסח אמירה בשיחת רעים, ברשת חברתית או מעל במה תקשורתית – צץ לו יש מאין לפני כמה שנים והתקבל כשם התואר המוסכם לפעולה שעד לאותה נקודה בזמן נהוג היה לאפיין כטרחנות, התפלספות, אכילת הראש ואף זיון שכל. להמשיך לקרוא חפירה