אז הוא אמר… ציטוטים שעושים לי את זה.
היכן שאינני מצטט במפורש אחר, זה כמובן – אני.
ניסיון 'אחיזה' מילולית, רפלקציה של אחיזה תודעתית, שלי, מהות, במציאות כפי שאני תופש אותה.
'אחיזה תודעתית' היא הקוזינה המרוככת של 'הגדרה' היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
אני [נתפש] נחרץ באמירה, ואינני בטוח בנכונותה של אף אמירה.
אני מזיק, משמע אני קיים.
זה שאני לא מרעיש ברגע מסוים,
זה כנראה מפני שאני בדיוק מזיק.
מתמקד בז'אנר האישי, קוגניטיבי,
הבלתי הפיך.
לא ייתכן 'מאמין נאור'-
מאמין טוען תקפות באמונתו, שואב כוח להמשיך באמונתו
מהיות הסביבה המקיפה אותו שותפה לאמונה. להמשיך לקרוא מאמין נאור
חביירים,
בחתירה ליושר אינטלקטואלי (תשומה במחסור, לא בשל נדירות אלא בשל חוסר ביקוש),
אני מצהיר בזאת,
שבשונה מרוב מכריי, שנמצאים בעיצומו של הרבע השלישי האפקטיבי בחייהם,
אני בפוסט הרבע הרביעי. להמשיך לקרוא הארכה טרום תוספת זמן
שנים תהיתי איך זה כשמישהו עצוב, אומרים לו
"לא נורא"
יכול להיות שלשמוע מספיק פעמים ממספיק אנשים שמשהו שקרה למישהו הוא 'לא נורא' כדי לאמץ את הגישה שאכן זה בעצם 'לא נורא'?
אמונה היא החלטה מקדמית על היות אובייקט עם מאפיינים יכולות וערכים,
ידיעה רציונלית היא חשיפת קיום הוויה לתודעת החושף.
בשיח אמונתי יש פרדוקס.
בדימויים, הדיאלקטיקה המצדיקה את הקיום הרציונלי של פרדוקס האמונה הוא
לשמרנות הפוליטית האידיאולוגית פנים בשרניות, מאופיינות, תכניות, ערכיות.
שמרנות מאופיינת במחשבה להמשיך לקרוא גם ימניות פוליטית
אני מבין, היטב,
שהסבירות
שאני אשנה אמונת אחר,
שינטוש אותה לטובת חתירה לרציונליות
נמוכה הרבה יותר
מאשר שאחר ישנה את סט תפישותיי,
או את העדר אמונתי
לאמונה. להמשיך לקרוא הבנתי העמוקה – אמונה
שאלה נפוצה של מאמינים עממיים.
כמו לאינסוף דברים שאין לי הוכחה לקיימום, אין לי אינדיקציות שהוא קיים
חותר לטיפול רציונלי במיפוי היש הנתפש, ולא ב'יש' האינסופי, האמוני, הבלתי ניתן להכלה רציונלית.
צופה באלה שמאמינים בקיום האל.
יותר מעניין, לטעמי- מה גורם למישהו לשאול שאלה כזו.
אינני עסוק בלהפריך את מה שמישהם לא הצליחו להוכיח, ואז לקבל את ההוכחה. להמשיך לקרוא מדוע אתה משוכנע שאין אלוהים?
אינני מוטה לריקוד ובלט,
ואיזה יופי הסרט המצורף.
אולי בשל רקע המוזיקה המדליקה,
היפוך התפקידים המסורתי בין תפקיד הרקדנית כמונפת בקלילות על ידי הגבר המהווה כפלטפורמה.
ובכל זאת, בולטת לי לעין, תנועות הביטול וההתרפסות. להמשיך לקרוא קברט מדליק ופוליטיקלי קורקט
בשיחה עם חבר, המגדיר עצמו כרייגניסט לאומן ליברל,
בעקבות אמירותיו, התחוור לי שעוד אחד מהקווים המפרידים בין מחשבה שמרנית-אמונית-לאומנית לרציונלית הוא:
ייחוס לכוחות עצומים אלה אנושיות, אג'נדה עצמאית,
ותקווה הפרסונלית לגייס כוחות אלה לטובת המאמין. להמשיך לקרוא הבחנה נוספת בין רציונליות ללא
אריאל לוינסון, במוסף הארץ מיום 12/6 הגיב למאמר של פרופ' אווה אילוז מי פה הריקני?
הארץ 6/6/2014
בלוינסון ודומיו, הגם וגמים, הנחמדים, ראויים, איכותיים, אני רואה בבואת קונצ'יטה וורסט של הדתיות החילונית:
הבלבול המקסים, המתוק, המכמיר, המבקש ומעורר אהדה, הנענה והמאפשר, של דת מול חילוניות.
הבחירות לנשיאות- מוסד לטעמי מיותר,
זימנו התמודדות בין שתי דמויות,
שכל אחת לא באמת עיניינה, אותי, כשלעצמה.
ותצריף שתיהן, בסיטואציה זו, יצר סינתזה מרתקת*.
להמשיך לקרוא ריבלין שטרית לנשיאות
אחלה סדרהנהניתי מצפייה בזגורי אימפריה. שילוב של
התוכנית 'בובה של לילה' במהותה, היא פלטפורמת הומור טריבונות של אוהדי כדורגל בז'אנר הקומץ מהיציע המזרחי (בית"ר ירושלים, אצטדיון טדי) עם התאמות מתבקשות והכרחיות לקהל מגוון מעט יותר של לייט נייט בערוץ ספורט. להמשיך לקרוא בובה של לילה
לחזק יש אפשרות לתת.
לחלש נותרת האפשרות לקחת.
והבונוס: תלות.
ידידי הנערץ שמספר בעצמו על שבחו אומר-
'מוצץ לעצמי את הזין'.
אני, על אותו דבר-
'מריח לעצמי בבית השחי ונהייה שיכור.'
לוויקיפדיה יש בעיה: אין מספיק עורכים. קצב הצטרפות חדשים לא מספק.
שוק פתוח. היה.
העורכים הראשונים תפסו אחיזה. יצרו שכבה מוצקה.
לא מאפשרים לאחרים, אלא בחוקים הנוקשים אותם הם משמרים.
האם לא כך קרה, קורה עם הקפיטליזם?
משאבים כלכליים, בדומה למשאבי ידע.
בשקר יש מרכיב אותנטי – רציונל קיומו. סיבת היותו.
אין בטבע שקר.
שקר הוא מניפולציה תודעתית באמצעות תודעה אחת בתודעות של אחרים.
ככזה, השקר בקיומו נעשה לחלק ממציאות.
אותנטיות השקר היא – להמשיך לקרוא אותנטיות שקר
נידפות הנחרצים
או
נחרצות הנידפים.
בלא מודעותי לאמירתו זו של ברטראנד ראסל,
בשמונימים, אחזתי בתחושה, ש
יותר ממה שמישהו רוצה להרע לאחר
הוא מעדיף לגרום טוב לעצמו.
קישרתי את אמירתי זו לתפישתי את הסכסוך במזרח התיכון, (אי)היכולת ו(היעדר)הנכונות לפותרו על ידי שני הצדדים.
כלומר, השינוי הוא בתפישתי איך אנשים תופשים את טובתם, לא בתפישתם, שנותרה ללא שינוי.
תפישת ה'טוב' המצרפי של שני הצדדים כעת, תוצאתית לפחות, לא היוותה, לא מהווה פלטפורמה שהובילה להסכם.
כעת, אני פסימי בהערכתי את סיכויי הצלחת הגעה להסדר וולונטרי בין הצדדים.
טיפול בבעירת הבעיות האקטואליות בעתיד, ייתרו את בעיית הסכסוך כפי שאנחנו מכירים אותה כיום.
ככזו, הסכסוך בתצורתו הנוכחית כעת יהפוך לתת-סוגיה מבחינת חשיבותו בעתיד, ויהיה נתון להשפעו של בעיה עתידית אחרת שתכיל את בעיית הסכסוך הנוכחית.
