אז הוא אמר… ציטוטים שעושים לי את זה.
היכן שאינני מצטט במפורש אחר, זה כמובן – אני.
ניסיון 'אחיזה' מילולית, רפלקציה של אחיזה תודעתית, שלי, מהות, במציאות כפי שאני תופש אותה.
'אחיזה תודעתית' היא הקוזינה המרוככת של 'הגדרה' היא תפישת מילולית של מהות, באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה ומהות שונה תודר, וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.
אני [נתפש] נחרץ באמירה, ואינני בטוח בנכונותה של אף אמירה.
הסכמה אינה ערך.
הבנה היא ערך.
בילדותי הורי נקטו ב-
מצ'פט צך
אתה מתגרה, וב
צהוב צך שוין און
וזה שוב מתחיל.
עם הרכות המערסלת של השפה החומלת.
עד היום במצבים מסוימים הניגון צף באוזני.
גם להוציא משלווה זה לא ערך.
במחזור חיים, בחינת אחריות ויכולuת ישנם ארבעה שלבים.
צמיחה, אינקובציה
להמשיך לקרוא 4 שלבי פוטנטיות, הארות
עוד פלוצר שמסביר לנו מה הם החיים?
הם תנועה פרסונלית על ציר זמן, בין אירועים שנכפו וכאלה שנוצרו וולונטארית, והממשקים ביניהם.
להלן ההתערבות שנערכה בערב אביבי, 7/5/2013, בין סימון שקורי ליאיר דיקמן בבית מרזייח מאחורי בית הכנייסת הגדול בתשע"ד בכרך תל אביב, בעת שאולי דברו שטויות, אך היו בהכרה מלאה ולא יוכלו להסתמך על נחמת הגילופין המשכרת. כלומר המשקרת:
במהלך קדנציה זו ושתי מערכות הבחירות הבאות יאיר לפיד לא יהיה ראש הממשלה.
לכן, אם עד סוף מערכת הבחירות השנייה שתבוא מעת פרסום פוסט זה, הערכתי זו תתממש, אקבל מ-די! ארוחה. היכן שאבחר.
"מה אתה מדבר, האיש מרצה וחסר דיעה ולא יכול להיבחר מי שהוא לא מאובחן ולכן לא יהיה ראש ממשלה."
במהלך קדנציה זו ועד שתיים לאחריה יאיר לפיד יהיה ראש ממשלה.
לכן, אם יאיר לפיד יהיה ראש ממשלה, עד סיום הקדנציה השלישית מקדנציה זו, אקבל ארוחה. היכן שש"ס יבחר.
"אני מסתמך על הכוחות הסוציולוגיים, שככוחות הפיזיקליים, לא נחים לרגע, ויעשו את עבודתם במימוש החתירה הנורמטיבית של בני ישראל מסוציו-אקונומיקה מאובחנת, לשים את פרצופם כישראלים – כפי שהם היו רוצים לראות אותו, כלומר יאיר לפיד – במוקד ההכרעות, באופן מובהק יותר מ- 19 המנדטים שמנו בבחירות לכנסת ה-33.
העובדה שלפיד גזר גזיירות היום, אינה מעידה דבר על המשך התנהלותו, גם אם נתן תקווה להמוני מצביעיו שיימנע מכך. לי אין את הכלים האמיתיים להבין ולחזות האם הטלת מיסים ורגולציות כלכליות מיטיבות או מרעות עם המשק. חוששני שאף אחד לא יודע באמת, ומניח שהתפישה התומכת או מתנגדת להגדלת הוצאות הממשלה היזומות היא תוצר של תפישת עולם הבאה לקדם את אינטרסי האוחז בה בטווח כלשהו.
אמנם יאיר לפיד ספח מצביעים שהתלבטו בין הצבעה לו לבין לבית היהודי וכן את מי שהתלבט בינו לבין מרץ, אך ספיחה אינה מעידה, לדעתי, על נדפותו הפוליטית של המועמד- אלא על חפות מהשקפת העולם של מצביעיו וכמיהתם לייצוג בבואתם, וזאת באיצטלות של מעשיות: פרקטיקה קונקרטית, ריאלפוליטיק, נאורות ערכי השיוויון וחלוקת הנטל, והתנשאות על כור מחצבתם האידיאולוגי- הליכוד, שמסיבות של (מניעת) יוקרה חברתית, לא נאה להם בקונסטלציה זו להימנות על תומכיו.
להבנתי, יאיר לפיד בתפישותיו האסטרטגיות הוא הגרסה הישראלית לניאו-רפובליקנית שמרנית. אלה הדירו את האל מהשיח הפוליטי והמירו בתפישה לאומנות לאומית, מובהקת המחזקת את הרוב החזק ומחליש את מיעוטי החברה, מהיותם מיעוטים, לא רק חלשים כלכלית.
אינני שותף לתפישה זו, ובה בעת היא בהחלט לגיטימית מבחינתי, לא פחות משלי.
דמויות פוליטיות השייכות לז'אנר הן אהוד אולמרט, ציפי לבני, ולהערכתי גם בנימין נתניהו- אלה שאכסניותיהן הפוליטיות הן מהעבודה וימינה.פעילותו הטקטית מכתיבה, כעת, בהתאם לסדר היום הפוליטי, מאזן הכוחות הפרלמנטרי ומשב הרוח הציבורי, התנהלות בלתי מאובחנת, הרודפת אחרי הסכמה ואמפטיה. בהמשך פעילותו תעודכן ותנוע עניינית, פרקטית, כהמוני מצביעיו, נטולי השקפת עולם, לריצוי הדדי, בחתירה מודעת לקידום ענייניהם העכשוויים ומקומיים בהתאמה לכותרת עיתון הבוקר.
המערער את הנחתי זו היא שמעצבי דעת הקהל, או נגרריה, הראשים המתווים את דפוסי ההצבעה ההמוניים או הזנבות התרים אחר משב הרוח הפוליטי הרווח, לא שותפים לתפישתי זו.
אני מודע לכך שהם יודעים טוב ממני את רחשי הלב, את הלכי רוח המוני הנורמטיביים התומכים ביאיר לפיד, כי הם הנמנים עליהם.
על אף איבוד ביטחוני זה, אני מהמר, בפחות נחרצות ובשימור התנאים המפורטים כאן, שאותם שתמכו ביאיר לפיד וכעת מערערים על הערכתי זו יתיישרו, שוב אליו, ויספחו את עמיתיהם הנורמטיביים שהצביעו למפלגות הדומות לזו של יאיר לפיד, ומכאן הערכתי לדבוק בהערכתי שיאיר לפיד יהיה ראש ממשלה בטווח שלוש הקדנציות הבאות."
האם מקובל?
כשפרט פחות חשוב, חשוב כמו פרט חשוב יותר.
כשפרט פחות חשוב במכלול,
שקול בחשיבותו, או יותר, = >, ל- ומ- פרט חשוב יותר.
רלוונטי לסיפור סיפור,
או סתם, לניהול חיים.
ולהיפך.
מה זה להיפך?
לספיחת אהבת הקהל צריך
שני הראשונים הם תנאים הכרחיים, אך בלתי מספיקים, השלישי הוא nice to have.
ואז רואה דמות נידפת עומדת על במה, כולי מתעוות מאי-הנעימות שהדמות הזו חווה, והיא עושה את מה שאני בחיים לא הייתי יכול.
אס מי החזק?
אמי האהובה, כך חשבתי, היתה היחידה,
שהחשיבה טראומה כרציונל מנומק היטב.
בהמשך, פגשתי מי שהחשיב מנוד ראש או כמו שקורא לזה 'מנאד רוש', משיכת כתף, גם בשיחת טלפון או כמענה למייל,
או אף שתיקה מלאה,
כתשובה מלאה, סדורה, הגיונית ורהוטה.
זה מקבל התשובה שלא היה קשוב לעומק רבדיה.
בילדותי העדפתי שבבגרותי אהיה בפיקים, חיוביים ושליליים, בתנועה, בשינויים מתמידים, על יציבות.
תמצתתי את הגישה בתמלול-
"שיהיה לי מה לספר לנכדים."
אינני ממליץ להשחית
פרודה אחת של אינטלקט,
ננו שניה של זמן,
כדי לקרוא את גבב כתיבתי, וולונטרית. להמשיך לקרוא אינני ממליץ לך לקרוא את שכתבתי
איך אותגר שמעֶרל מהשטעייטל לשמור על מסורת, מצווה כלשהי, ותוגמל על תלאותיו.
מסורת*
חזרה על סט פעולות מסויימות,
מנותקות סיבתית, מהפרקטיקה המקורית לעשייתן –
אם יש צידוק פרקטי, זו רוטינה, לא מסורת –
קשורות תודעתית
להסמלת רעיון פרקטי,
ערכית נשגב,
שמייחד קולקטיב
איתו מקיימי המסורת מזדהים,
אליו מקיימי המסורת מתייחסים,
רווים ערך תודעתי מההשתייכות. להמשיך לקרוא מסורת
10:53, Apr 19 – yair dickmann :
מר שפן ניסיונוצקי, בתור נורמטיב מובהק איך אתה מתמודד עם ההשפרצה הבאה?
מחשבה רדיקלית – http://dickmann.co.il/radical_thinking/
11:41, Apr 19 -:
חוץ מהמילים ״כלומר״ ו״כדי״ לא הבנתי כלום… 😛
11:42, Apr 19 – yair dickmann :
אתה לא מבין כמה הרפרנס הזה חשוב לי. תודה.
את הקטע עם … קראת?
11:44, Apr 19 -:
טרם… ראיתי ת׳מייל תגובה שלך אבל מנסיון, לינקים שלך צריך לפתוח מול מחשב ולא בטלפון… 😕
11:46, Apr 19 – yair dickmann :
נכון, הטלפון לא בנוי להתמודד עם התצוקות והתעוקות שאני מנפיק. אולי כשתצורת המחשבים תכחד גם אני אפסיק להציק, או, שאשכלל את תצוקותיי, אבולוציונית, לרמת 72 תווים.
11:47, Apr 19 -: 😆
את הרוב לא זכרתי,
את השאר סתם שכחתי.
למצוא צידוקים לשימור הקיים זה אולי
מעשי, חסכני, מתגמל, נוח, מתבקש, בטוח, נוח, נפוץ, מתבקש.אבל משעמם.
עובר עם י"ה ליד הקריה.
בוהה בחיילות ומשתף:
"מתאים לי עכשיו חיילת."
"מאחורי כל לאומן קטן מסתתר אלוהים גדול."
מתישהו ב-1998 לראשונה, בני נשאר לצפות בסרט יום ששי, אחרי החדשות.
אקשן ופיצוצים, חרא של סרט.
בסיום, שאלתי "תגיד תגיד בני, מה הבנת מהסרט?"
"אתה שואל מה מוסר ההשכל?"
"כן" עניתי, "שאין מוסר ולא השכל."
הוא מסתובב כמו מטבע ואתה לא יודע אם הוא עצופלי.
אומר ידידי הנערץ על מכר משותף, היפר נורמטיבי.
"תראה, אני בכיף מוכן שתכניס אותי לכל מגירה,
מניהליזם עד שובך יונים,
מאקזיסטנציאליזם לדרופבוקס.אני סך הכל איש פשוט ושטחי שחותר לכיף, תכנים, ורציונליזם. זה הכל.
לא מספיק יודע מה זה ניהיליזם, כדי לדעת אם זה אני. יכול להיות.
אבל אני מ`כפת לי אני, אם אתה משייך אותי לרפובליקניות ליכודניקית, או לסוציאליזם כזה או אחר, אז אני שם? לא.
אין לי שליטה על איך שאני נתפש,
הרווחתי כל תפישה ביושר,
אבל שום תפישה חיצונית לא מזיזה אותי מהמקומות שאני בוחר באוסף התניותיי להיות.וכן,
- רוצה היום,
מניח שיקרה, למעשה חושב שבלתי נמנע על אף עיכובים תקלות ופניות בדרך,
שבתהליך, אבולוציוני, איטי, מבנה המדינה יתפתח, ישתנה ויהפוך למבנה חברתי אד-הוקי יותר, כשלמדינה במבנה המוכר היום תיעלם.
לא, לא רוצה לעשות פעולות מעשיות קונקרטיות לקדם את החזון הזה. מריבוי סיבות:
- לא יכול לעשות את זה,
- לא יודע לעשות את זה,
- לא רוצה לשלם את המחיר,
- לא חייב לנכוח במימוש החזון, שכן,
- וודאות המציאות בה אני נמצא לא מספיק כדי להניע למעשה שתוצאותיו בלתי חזויות,
כלומר, לאושרי, המבנה המדיני דמוקרטי ליברלי מערב אירופאי במדינה בה אני חי רחוק ממושלם, לבטח מהחזון, ועדיין מצוין מאד ביותר, לבטח מול אלטרנטיבות אליהן נחשפתי,- מבנה חברתי נטול מדינה לא יכול להתקיים מפני
- שמרכיביו האנושיים לא בשלים לכך ולא רוצים אותו,
- פרטים מתמירים את זהותם האישית לזהויות קבוצתיות גם מדיניות, ואי אפשר לשלול את זה מהם בהליך רבולוציוני.
- אם ניטשה אמר ש'האמונה היא חוסר רצון לדעת',
אני מתייחס לאמונה כחוסר היכולת להיות באי וודאות.
בסיס הרציונליזם, לתפישתי, הוא ההנחה, שהיעדר הסבר או ידע לתופעה היא זמנית, בעתיד כלשהו היא תפתר,
כפרופ' לייבוביץ' האמין שהמשיח יבוא. בעתיד, כלומר, לא בשום הווה, החותר לרציונליזם, בציפייה אך במעט יותר התכנותית, ממתין להסבר שיגיע, גם אם תודעתו עד אז תימק.
ועד אז, אין סיבה לאמץ אמונה מהדילר האמונתי השכונתי שבדיוק עכשיו חולף על פניו בפינת הרחוב, אז יאללה תן לי את המנה המנחמת."
נשאלתי, "במה עובד כעת?"
"אני? לא עובד כלל. כלומר, מכ/בלה את עיתותיי בייצור תצוקות וניפוק תעוקות למכריי ולחבריי המתמעטים. ללא תשלום, on the house, כך שאי אפשר לקרוא לכך עבודה.
אני עושה זאת, לא לפרנסתי.
למחייתי."
