משך קריאה כ־ <1 דקות
אחיזה תודעתית
בעצם, כל פעולה אנושית שחורגת מקיום חיים.
סט ערכים התנהגותיים, אסתטיים, תקשורתיים, המשותפים לקהילה.
משך קריאה כ־ <1 דקות
בעצם, כל פעולה אנושית שחורגת מקיום חיים.
סט ערכים התנהגותיים, אסתטיים, תקשורתיים, המשותפים לקהילה.
משך קריאה כ־ 2 דקות
תיאור מילולי, מפחית לועג, למצב.
משך קריאה כ־ 8 דקות
לפני שאשקר לאחרים,
רוצה לדעת האם אני משקר לעצמי.
[או לפחות לשאול את עצמי האם אני עושה זאת.]
בעוד שאני יכול, עלול, לשקר לאחרים בנסיבות שונות ומשתנות
– בפיתוי למקסם רווח או מחשש להפסד –
אין סיטואציה, סיבה, תנאי, מקום או זמן, שאני רוצה לשקר לעצמי. להמשיך לקרוא בין יושר ליושר אינטלקטואלי
משך קריאה כ־ 3 דקות
רמת התכנות גבוהה.
התנהלות נבחנת ‘מובנת’ רציונלית באמצעות תודעת פרטים מבקרים אחרים, שאינם בתיאום תקשורתי אחד עם אחר.
גם אם המבקרים היו מתנהלים באופן שונה, רציונל ההתנהלות מובן. ההתנהלות תוכר כסבירות, שכן יש עניין של טעמים שהם מחוץ לסבירות, או מדרג שונה של סדרי עדיפויות. להמשיך לקרוא סבירות
משך קריאה כ־ 3 דקות
חתירה ליסוח תפישת מציאות, בעיקר בהיבטים ערכיים, במנותק מהשלכות אישיות.
“יושר אינטלקטואלי נדיר,
לא בשל מחסור בו,
אלא, כי אין לו ביקוש.”
ערך נדיר-
לסובייקט יש רק את כליו התודעתיים שלו לתפישת מציאות.
אובייקטיביות מוחלטת לא תתכן, מעצם תפישת המציאות הסובייקטיבית.
לכן, מלת המפתח ‘חתירה‘ ליושר אינטלקטואלי.
הפחתת ערך של דובר לעצמו יכולה להתפש כחתירה ליושר אינטלקטואלי. עם זאת, ייתכן, שבהפחתת ערך נקודתית אחת מושגת תפישת ערך אחרת.
כך ייתכן, ניתן לאתר את החתירה ליושר אינטלקטואלי מול בוטות המנעות.
על אף התפישה הערכית המיוחסת לו,
נתיבי חתירה ליושר אינטלקטואלי נדירים, שכן
סיבות המנעות מחתירה ליושר אינטלקטואלי:
“אני עובד בשביל האמת שלי, או האמת הכללית. לא יודע, אני מניח שיש הבדל ביניהן.”
אברי גלעד, “ליידי גלובס”
מוסף הארץ 11 בדצמבר 2015, עמוד 14
משך קריאה כ־ <1 דקות
מערכות יחסים בין-אישיות הינן ביטוי-קצה להתנהלות היצע וביקוש:
משך קריאה כ־ 1 דקות
תהליך הכרתי,
מצמצם מורכבות נתפשת
להיבט יחיד נתפש,
לבחירה בין חלופות,
תוך העדפה לנטיה הרגשית מוטמעת,
ודילוג על תמלול המרכיבים.
תהליך הפוך להליך מדעי שמפרק מהות למרכיביה כדי לאפשר הבנה והרכבתה מחדש על ידי תודעה בלתי תלויה.
פרסונות מבדלות ברמת מיומנות זו.
הצלחה בהתמרת מורכבות תפישתית לצמצום מאפשר אחיזה מעודדת את מגמת השימוש בשל מיומנות באבחנה בין עיקר לטפל, ובה בעת מקושרת לשטחיות אינטלקטואלית.
איך לב קשור? לא קשור.
משך קריאה כ־ <1 דקות
יכולת לבחור בין חלופות באופן מתומלל.
משך קריאה כ־ <1 דקות
את השיעור הראשון קיבלתי בסוף 69′ אצל המורה זיוה מקוגון בשנקר חולון, כשגערה, לא זוכר במי-
“הראה לי את חברך ואדע מי אתה.”
משך קריאה כ־ 15 דקות
חיווי פיזיולוגי ממערכת החישה, או רעיוני – סנטימנט – אצל אורגניזם בעל תודעה*, טרום תמלול.
* בעל תודעה, כדי להחריג מכניזמים עם אמצעי חישה מערכת הפעלה מאפשרת עיבוד או תגובה.
מה העדפתך, בהינתן שהכרחיות המיידיות והמהירות לא קיים, האם
♠ להגיב לחיווי רגשי בתצורתו הראשונית באמצעות אינסטינקט,
או,
♣ לאחר עיבוד רציונלי וידע מוקדם אצור?
מרכזת את מכלול החיוויים הנקלטים בתצורתם הראשונית מהחושים – טעם, מישוש, ראייה, ריח, שמיעה.
את המידע הנקלט מאחד או יותר מהם, התודעה
משך קריאה כ־ <1 דקות
שיתוף בגחמות בנהזוג הן ביטוי לאינטימיות.
משך קריאה כ־ <1 דקות
הבעיה בהכללות היא לא בניסוחן ובשימושן, אלא, ביישום שגוי:
משך קריאה כ־ 2 דקות
לאחר שהערינו את המסבחה החד-פעמית של עלי קרוואן, בני ואני לגמנו בפוש השקשקים בירה מצוננת היטב.
מבוסם, שכן לא יודע לשתות, הובלתי לחנות ענתיקות ממול.
ממוללים את החפצים עם הבעלבית.
“איזה דברים מופרכים שאני לא צריך אתה יכול למכור לי במחיר מופרז?” אני מקדים.
“תגיד איך אתה יודע לנקוב את המחיר בקנייה, ובמכירה?” אני מקשה.
ההוא לא מתבלבל ונותן לי את הסיפור הבא:
יום אחד מגיע אלי חבר הביתה.
הוא מתפעל מהבית ושואל “מאיפה הבית?”
“זה מהכלב” אני (המוכר) עונה לו.
החבר עולה קומה, רואה בריכה בתוך הבית “ומאיפה זה?” הוא שואל.
“זה מהכלב” אני עונה.
פתאום הוא רואה את אשתי יוצאת מחדר השינה.
הוא מתפעל מיופיה, ושואל- “מאיפה היא?”
“גם היא מהכלב.” אני עונה.
“כמה אתה רוצה על הכלב?” הוא שואל.
“תביא מליון והכלב שלך.” אני עונה.
מסכמים, משלם הולך עם הכלב.
כעבור שבוע חוזר החבר ואומר-
“אל תשאל, חרא כלב, מחרבן בכל הבית ואוכל את הרהיטים.”
“ששש…” אני משתיק אותו “אם תשמיץ איך תמכור אותו?”
משך קריאה כ־ 1 דקות
יעלי ילדה מקסימה. בעניינים, חברה של הבת שלי מגיל שנתיים וקצת. היום כבר בת מצווה. ‘מתפתחת יפה’ היו אומרים עליה.
ישנה אצלנו. צריך להביא אותה ואת בתי לבית הספר. שואל אותה: “יעלי, תרצי שאעשה שתי נאגלות באופנוע, ואביא אתכן לבית הספר?”. “לא” חורצת, “אף פעם לא רכבתי על אופנוע, בטח אפחד.”
כמה ימים אחרי, הן החליטו לבדוק אפשרות להוציא לטיול כלבים בשכונה בעבור תשלום. יפה. מנסחות את הטקסט לתלייה על העצים. “אבל בלי תמונה” מתרה יעלי. “למה?” שואלת בתי התמימה “כדי שלא ידביקו עלינו תמונות עירום, ויפיצו באינטרנט” נימקה רציונלית.
מאי 2007
משך קריאה כ־ 15 דקות
בהינף יד חד, פתאומי, אני נתלשת מהראש המקולקר עליו אני מונחת באפלת מחסן מוגן מטחב, עמוס בסחורה יקרת ערך וחשיבות, ומוצאת לאור ניאונים ירקרק. מסמא- מזמן לא נחשפתי לאור.
בדרך אוספים עוד שתיים. הפעם יש לי תחושה טובה. בעוד שאת השתיים האחרות מחזיקים בימין, אותי בשמאל, לבדי. ולא אין כאן, בכלל, אמונה טפלה. נהפוך הוא: פיזיקה או פיזיולוגיה פשוטה. יניחו אותי ביד ימין, ראשונה, על ראש החובשת כשאני אחוזה ביד שמאל. זה לא פשוט להיות הפאה הכי קטנה, קצוצה, ועוד ג’ינג’ית במבחר. אין הרבה קופצים.
מביאים אותנו לקליינטית. לא צעירה. לא נראית לי בריאה או שמחה במיוחד כללית, ולא אלי פרטית. רואה על מה אני מתעתדת להיות מונחת – לא להיט. היא נראית לי ביקורתית, כאילו פרנסתה, שלא לומר אישיותה, תלויה בכך. בהינתן העובדה שאני תחליף לרמת אסתטיקה, אולי תפישת ערך, עצמית כן? בטח לא לאותנטיקה, ולא שאני משוחדת, אני יודעת להיות אובייקטיבית! – אני לא מתנשאת, ולא תופסת מעצמי, אבל ברור שלקליינטית הזו, אני שדרוג.
המוכרת, שאמנם צעירה מאד – נראה שכבר שמעה הכל, או כמעט, בחייה המקצועיים – מנידה את ידה כגָרש טיעון לא רלוונטי. היא מניחה אותי על ראש הקליינטית. זו, עוטה ארשת השלמה, ש’אם אין ברירה, זה הדבר הנכון’, הספרית מקבלת אישור של הגברת ושל מי שעומד לשמאלה. בתנועה מיומנת פורעת אותי באופן שובבי משהו. היא מסירה אותי ושמה בחטף את השתיים האחרות, כדי לחזק עצמה שהן לא רלוונטיות- שִייווו, כמה פעמים אני הייתי על תקן ה’ג’יפה שמחזקת את הפאה הנכונה’? מגיע גם לי – היא מחזירה אותי למקומי, כלומר, מה שיהווה את מקומי מעתה ואילך, על ראש הגברת, ובוחנת אותי למעבר למקום מושבי הפרמננטי.
והעניינים לא פשוטים. אמנם אני קטנה מאוד, אולי הכי קטנה בחנות, וקצרה, אולי השערות שעלי הכי קצרות במבחר. ושלא תגידו שהמקום הוא סתם מקום, אמנם הוא בבניין מגורים בקומת קרקע במה שהיתה פעם דירה וכעת עסק, אבל זהו מוסד. פאות רבקה. מודעות בעיתונים והכל. גם מהטלוויזיה באים ושואלים ומשאילים, אמנם אף פעם לא אותי, אבל בהחלט כמה מעמיתותי, ולכל מיני תכניות, אפילו לאדיר מילר, ביום שהוציאו אותי.
לדעתי, אני בכלל פאה של ילדים. אז מסתבר שגם רוצים לקצוץ אותי עוד יותר. שלא בנוכחות הגברת נאמר על פדחתה העגולה, שהיא ללא קודקוד מאובחן, שהוא “פלאץ”’, “פיצפוני”, ולא זוכרת באיזה עוד ביטויים השתמשו. לא הבנתי אם מעליבים או שזוהי טרמינולוגיה מקצועית מהאקדמיה לתחליפי השיער, אז לא נסגרתי על עצמי אם להיפגע או לא.
בכל מקרה, ניסו למתוח, לטפוח, לפצ’פץ’ את בטנתי שתתאים לכסות את הראש, אין מה לעשות, המשטח שטוח, ועדיין נותר חלל מיותר ומשמעותי בין ביטנתי לבין תקרת ראשה.
החזירו אותי למחסן. המתח הורג אותי. יש לי העדפה ברורה לגרפיקה אנושית מרצדת על פני מנוחה על ראשי דמה מקלקר חסר תנועה. ועוד באפילה.
איך אומרים בחוץ – בשורה התחתונה, יש עלי ערך – מחיר פצצה הורידו עלי. עובר כמעט שבוע, שבמהלכו החזירו אותי לפיליפינית שתקווצ’ץ’ אותי- ההיא עובדת עלי, פלא שאין ישראליות עם סבלנות לכך? מה אומר, הכל שווה, אם נכונו לי חיי אור שמש.
לאחר שבוע הגברת לה אני אמורה לשמש כסות ראש חזרה – תודה לאל, ממש לא הייתי בטוחה שאראה אותה שוב. אני מהניסיון שלי, עד שלא לוקחים אותי, לא נפרדת רגשית. לא לוקחת סיכונים. לא סוגרת מעגל. בעצם אולי פותחת חדש? לא יודעת. מה שכן, בהתנהגותה המרצדת, אין לי ספק שציפייתה אליי היתה לפחות כמו זו שלי אליה. בטוח. אני קולטת אותה, היא צריכה להתרגל. קצת מסרק, קיצוץ מספריים קל, טפיחה על החלל שעדיין קיים, והבלתי ייאמן קורה, אנחנו בדרך החוצה, ואני – אני על פסגת העולם אם אפשר לקרוא לרום של מאה חמישים ואחת סנטימטרים פסגה.
סתיו 2005. חיים חדשים. נוהגים בי כבוד. אני מוכנה להתעמת, אישית, עם ובמי שיאמר שרוחשים לי כבוד מוגזם. היא לוקחת אותי איתה לבית החולים שלה, כמה פעמים בשבוע, לאונקולוגית או משהו, פוסעת בצעד לא בטוח, מצודדת אותי ימינה שמאלה כרוצה לבחון את תגובת הסובבים אליה, אלי, כסותה החדשה, לשתינו.
אחת האחיות, אלה מבינות דבר אחד או שניים בענייני פיאות שכן הן מתמחות בטיפול גידולים שאתיים- מה זה ‘שאתי’ בכלל? – אומרת לגברתי בנימה של אחוות נשים, “הי, צבעת את השיער?” וזו, שאני מעליה, נמסה, מתמוגגת, והיא, כך קלטתי על ההתחלה, בכל האמור באנשים אחרים, איך נאמר בלי לפגוע בכבוד – חשדנית, ממתיקה את סודה וחושפת את קיומי, או אולי להיפך – ממתיקה את קיומי וחושפת את סודה. “פאה” היא משחררת.
ואני בכלל לא מוכנה להיות חלק מהוויכוחים הניטשים מי כאן בעל ההומור, או נטול האבחנה. יש מי שנהנה לשאול, יש מי שנהנה לענות, ואני תפקידי לכסות בכבוד את כולם ולא לשפוט. ובכלל, במה זו היא שלי, למה לא דנים במה אני חושבת, איך אני מרגישה, מה עם גילוי הלב, הפשלת השחלות שלי? אז מה אם תפקידי הנתפש הוא להיות יפה, שעירה ולשתוק?
ואני, יש עלי כבוד. כשגברתי נכנסה למיטה בבית החולים לקבל את הטיפולים הלא נעימים שלה, היא מציעה להסיר אותי “כדי לשמור על הפאה” היא מסבירה, שלסביבתה המזלזלת נשמע מופרך. מה לא בסדר? קצת כבוד! מה, לא מגיע לי שישמרו עלי? שמעתי אפילו שאומרים לה, ‘מי משרת את מי, הפאה אותך או את את הפאה’, מה זו ההתנשאות הזו? היא, הגברת מתלבטת אם להרגיש נזופה, או מכובדת, בהתרסה כעצמאית ומקבלת החלטה, משאירה אותי על מקומי ואנחנו שרועות על כרית בית חולים.
Ξ-Ξ-Ξ-Ξ-Ξ
אז אני, כמו שאני אומרת, אני לא חסר לי כבוד. עד הסיפור הבא. שבוע, בערך, אל תתפסו אותי במילה, אחרי שהתיישבתי על ראש שמחתה, בבוקר, אנחנו מגיעות לבית החולים. קצת תור, החלפת תנודות ראש עם מכרים, לוקחים לנו, בעצם לה, דם. בהמשך, מקרבים אליה מתלה ברזל על גלגלים שממנו משתלשלים שקיות נוזלי חיים שיטפטפו אליה את תכולתם, ו-לשירותים. הכנות של לפני טיפול ארוך, הוצאת נוזלי חיים לפני הכנסת אחרים תוך הקזת נוזלי מתים.
אנחנו נעות לחדר הקטן. אני מרגישה שהצעדים שלה לא ממש בטוחים. נכנסים. מתיישבים, אתם יודעים כמו בנות מיומנות מאות אלפי שנים, כמו אישה באמצע הדרך בין יובל אחד לשניים. היא עושה את מה שצריכה.
אני אין לי הרבה ניסיון עדיין, ולא נראה לי בעייתי שהיא מטה אותי קדימה, בתחילה לאט, בהמשך, אני מרגישה שהזוית הופכת לבלתי סבירה, ושלאק, אנחנו מתקדמות לכיוון הרצפה. שתינו. כלומר, אני נפרדת ממנה, נשמטת, היא נחבטת ברצפה ואני צונחת, מעט אחריה. לא הבנתי בדיוק מה קרה. התפזרתי פרועה, הפוכה, belly up – כשבטנתי הלבנבנה, חשופה כלפי מעלה.
והיא? היא השמיעה חרחור, צעקה, לא מבינה את שקרה, עוד לא רואה וממילא לא מעכלת את השסע בלסת והחבורה במצח שמדממים. בחוסר כוחותיה, על ידיה וברכיה, היא מסתובבת לכיוון האסלה, אוחזת בה בשתי ידיה, מנסה, נואשת, להתרומם. אין. היא ממלמלת כל מיני מלים והברות לא מובנות. מנסה להתרומם, לא מצליחה. קוראת, בקול סדוק מחולשה, מושכת במצילת החירום, מפסיקה, אוזרת כוח, מנסה להתרומם, קוראת, מושכת במצילה, לא זוכרת את הסדר- לא חשוב, לא קורה דבר.
כך שתינו שם, לא יודעת, יכול להיות כמה דקות אולי יותר, מה כבר אני מבינה בזמן, עד שהדלת נפתחת. נכנס מישהו, נחרד, אומר “איזה מזל שהדלת לא נעולה”, כאילו שזה הזמן להפיק לקחים, אוחז אותה, את הגברת, בבתי שחייה, מאחור, מניף אותה מעלה. היא, כאילו ממאנת להיפרד מהאסלה שמקודם חבקה אותה כתמיכה.
קלטתי אותו מהסס, מרים את בגדיה המופשלים. לאחר מכן הרים אותי, הזעירה, פרומה, סתורה, מדובללת, מלוכלכת, מחוללת ולחה מרטיבות רצפה לא מזוהה, מבחילה את עצמי. הוא מניח אותי בחוסר מיומנות ומבוכה, על הכיור כדי שהיא, הגברת, תשיב את כבודי האבוד. לראשה.
Ξ-Ξ-Ξ-Ξ-Ξ
היה זה סתיו מואר. צחיח. יבש. גם תחילת החורף. ביציאותינו המעטות מהבית, לא נרטבתי כלל.
בדצמבר היא נעלמה לכמה ימים. אושפזה כנראה. לאחר שבוע, כשאני חבושה על ראש הקלקר הובאתי אליה. בתא המטען, אפילו לא במושב נוסעים. כובע גרב, סקי, תפס את מקומי. ירד לי האסימון, ידעתי, שאני כבר למקומי לא חוזרת. הפנמתי שמה שהיה כבר לא יהיה. בארון זרקו אותי. איך אומרים? ‘כאבן שאין לה הופכין’, כפאה שאין לה חובשין. חמישה ימים. חסרת תנועה וערך.
ביום שישי השמיים השחירו. רטוב. גשם כבד. היא בטח היתה אומרת שמזג האוויר מבשר על משהו מתרגש לבוא. מישהו יותר פואטי היה מצמיד את הפועל ל’מרק’ ל’שמים’ מתנקים. לכבודה. אולי בוכים. חסרת רגישות שכמוני לא תאמר שהם, השמיים, מרקו עצמם. אין בי את הרומנטיות הזו.
בשבע בערב וכמה דקות, כשבתה לידה ובנה נכנס על מפתן החדר, נפרדה ממכאוביה, נפטרה מייסוריה.
הם, ילדיה, אספו את מעט חפציה. אני נשארתי במתח- מה יהיה אתי? עלי? בעצם, תחתי? את ראשו של מי אכסה? הם, ילדיה עברו עלי. קודם בתה, אחריה בנה, פתח את הארון, אוחז תיק, השתהה מולי, חוכך מה תועלת בי לו, והוא, הוא שהיה איתי שם במעמד רכישתי, ואני קלטתי אותו, הוא לא מי יודע מה מעשי, בפרץ כאילו פרקטי, אותי – השאירו. בארון. לבד. הלכו עלי.
מרץ 2006
משך קריאה כ־ 9 דקות
לממש יכולות וניסיון אישי, מקצועי, ניהולי ועיסקי, בפעילות אינטנסיבית, במפגש בין אנשים, תכנים, חוויות וטכנולוגיה, בהקמה או ניהול פעילות עסקית, טכנולוגית, בזירה בינלאומית, ליצירת ערך כלכלי מדיד ומשמעותי וליהנות הן מהתהליך והן מהתוצאה.
ניסיון בהקמה, ניהול, אבחון, ייעוץ להתאמה, ביצוע שינויים, שיפור ביצועים במגוון ארגונים בתחומי שירות, מכירה, ותוכן, משלב החזון, דרך האפיון, התכנון, ההקמה עד ניהול, בישראל ובחו”ל.
פעילויות עתירות משתתפים ומטלות, ניהול מגוון רחב של מגעי לקוח־חברה, במגוון תעשיות, באמצעות סוכני שירות/ מכירה, בריבוי סניפים. התאמה, שיווק ומכירת מגוון מוצרים ללקוח, הגדרת שווקים, איתור ויצירת ערוצי מכירה, הפצה ותמיכה, עריכת מו”מ וחוזים, מבצעי מכירות מגוונים.
תכנון, ניהול, גיוס, והכשרת עובדים, פיתוח, טיפוח והנעת עובדים ומנהלים. עיצוב נהלים ואפיון דרישות, קמפיינים בפרינט, מדיה ואינטרנט.
מענה והכרעה בסוגיות שרות ומכירה, טיפול אישי בשימור לקוחות, קידום צריכה, קביעת יעדים ומשימות, פתרון תקלות טכניות, קליטה והטמעת טכנולוגיות חדשות, מכירת שירותי ערך מוסף במגוון מוצרים בריבוי ערוצים, גזירת מדדי הצלחה, מגע אינטנסיבי עם עובדים וגופים עמיתים בחברה, לקוחות, ספקי שרות ותוכן בסביבה עסקית מגוונת תוך ניטור מתמיד של ביצועים וחתירה ליירוט יעדים.
פיתוח תוכנה לחברות סבלות ושינוע – 10% מהשוק האמריקאי. קשרים עם לקוחות וספקים, הקמת מרכז פיתוח בגאורגיה.
פיתוח, הפצת תוכנה לחברות סבלות, שינוע – 10% מהשוק האמריקאי.
מכירה, הקמה ותחזוק חוות שרתים, אחריות תפעולית מול הממשלה, מוסדות והחברות הגדולות במשק הגנאי, ניהול מטריציוני של מאות אנשים בסביבה ‘מאותגרת טכנולוגית’.
גיור ושיווק תוכנת ניהול משמרות לעובדים זמניים.
הקמה וניהול מכון מחקר לרשתות חברתיות באנגולה.
ניהול הקמת חברת הלוטו של מלאווי, חברה מורכבת, עתירת טכנולוגיה ואנשים בסביבה בעייתית ביותר. ניהול 1,100 עובדים רב-לאומיים, מימון, מדיה, קשרי ממשל.
ניהול חברת השקעות במסחר במטבעות, מניות וסחורות בינלאומית. www.gip-group.ru. העסקת 90 עובדים. פניה ללקוחות ממסדי נתונים מפולחים, זימון למשרדים, עריכת סמינרים מקצועיים.
מדווח סמנכ”ל מכירות ושרות. שותף להקמת, תכנון, עיצוב, תפעול וניהול שרות הלקוחות מהקמתו. הקמת המוקד הראשי 054. הקמה ותפעול אגף שכולל שלושה מוקדי שרות טלפוניים, call centers, שעונים לכ-5,000 מגעי לקוח-חברה ביום, באמצעות כ-400 נציגי שרות, מנהליהם ואחראי משמרת. אחריות על תמיכת מכשירים, מכלול שירותי ומוצרי non-voice של החברה. ובכללם קליטה בחברה והטמעה בשוק של טכנולוגית הדור השלישי, שירותי ערך מוסף, דאטה- תקשורת מחשבים סלולרית וכן טיפול בסוגיות קליטה וכיסוי בישראל ובחו”ל.
מדווח מנכ”ל. חברה המתמחה במידע כלכלי עסקי תואמת Bloomberg, מערכות מידע זמן אמת ומאגרי מידע של שוק ההון. בתפקיד הקודם, הקמה וניהול מחלקת הפקות וערכים מוספים באינטרנט, הקמת www.trendline.co.il, ואתרים נוספים, מודעות דפוס, הפקה מלאה, כתיבה ועיצוב ירחון לקוחות צבע, ויצירת מערך הדרכה ותמיכה למשתמשים.
מדווח מנכ”ל. הפקת פרסומות טלוויזיה וקולנוע, ריכוז פרויקטים, הקמת מחלקה גרפית באולפני הלקוח. קשר עם לקוחות, וניהול גרפיקאים. עבודה המשלבת יצירה עם דיוק ועמידה ביעדים.
לימוד טיסה והכנת חניכים למבחן רישוי במרחב התעופתי הצפוף והמורכב בעולם – Tri-State, ניו יורק. טיסות היכרות ותיור ברחבי ישראל ולקפריסין. רישון מסחרי בלבד בישראל.
הפקה וביצוע מצגות בריבוי תצורות וכלים למשרדי פרסום, הכשרת מנהלים וגרפיקאים, הדרכת קורסים אקדמיים, הקמת מחלקות גרפיות בארגונים, הסבת אקדמאים והוראת גמולי השתלמות.
בין הלקוחות:Bates Worldwide, McCann Erickson, Morgan Stanley, Young & Rubicam, Chase Manhattan, 1St Boston, Merrill Lynch, Price Waterhouse, AT&T, Black & Decker, Coca Cola, Johnson & Johnson, M&M, Miller Lite.
• M.A. תקשורת וגרפיקה ממוחשבת, ציון 4.0 מ- 4.0, רשימת דיקן.
• B.A. תקשורת, סיום בציון ממוצע 3.4 מ- 4.0, רשימת דיקן.
משך קריאה כ־ 3 דקות
עובד כפיים דיבר ברדיו על החלטתו המודעת לא לחבוש אזניות ומשקפי מגן, כדי להשיג נוחות ברוטינת עבודתו היומיומית. בחלוף השנים הגיע לכך שאיבד את שמיעתו בהליך אטי ורציף.
“מודע” אמר בטון שמסתיר אבחנה אותנטית האם דיבר בהשלמה או בצער.
האם הנזק הוא בשבריר שנייה, או על ציר זמן מתמשך? להמשיך לקרוא ניהול סיכונים
משך קריאה כ־ 6 דקות
ככה פשוט. כאילו.
הדחף, החתירה, ביטוי למימוש טעמים שהתודעה אבחנה.
משך קריאה כ־ <1 דקות