העובדה שאנשים נוהגים באופן לא רציונלי,
– "אנושי", הם קוראים לכך בהצדקת התנהגות, שלהם נראית לא סבירה –
אינה הופכת את התנהלותם לרציונלית.
אולי, אם יש מספיק דומים להם – לנורמטיבית.
על הסטריפ רואה מני הופעות רחוב. הנפוצות הן זוגות שמציעות צילום. עבור תשלום, אני מניח; זוג שוטרות זהובות שיער לבושות פורנו, צמד בלונדיניות בכסות מינימלית מתזקרת דגל האמריקאי, וכיוצא וכדומה לאלה, בתפקיד מממשות פנטזיות לאלה שנשארו בבית על ידי מי שכאילו חוו בוגאס.
מול הבלאג'יו, רואה שלט של זוג גברים, בעשרימים, יפים, נקיים, עם שפם קטן ומטופח על חצי שפה עליונה לאחד, וזקן צרפטי מתופח אף יותר לשני. גופות אלים יווניים, או תוצרי מכוני באדי בילדינג בברונקס, על כשני מטר גובה, בחצי גום ערוף כשרגליהם נתונות בדגמ"ח מנומר ונעלי צבא – חיילים, שחורים, וכיתוב הנישא בין שני מוטות (של חופה?) המצהיר שזכו בפרס 'ההופעה הטובה ביותר בלאס וגאס.'
לא הבנתי על מה. ולא מי הכתיר.
להמשיך לקרוא לאס וגאס: לוחמה בשטח בנוי
אני זקן, שכן,
גם כשהייתי – כרונולוגית, טכנית – צעיר, לא האמנתי שאנשים משתנים.
עצמאות – התנהלות שאינה תלויה באחרים.
אם טרום ההתנהלות,
המתנהל סופייח תשומות סביבה כדי לפעול,
ו/או לאחר ההתנהלות
סביבת המתנהל מתגייסת לתמוך בתוצרי פעולתו-
ניתן להתדיין על מידת התלותיות;
'עצמאות'- זה לא.
מאחורי עמדות טקטיות מולקולריות גלויות,
נמצא, על פי רוב,
שמרן קונספטואלי אסטרטגי לטנטי.
ב- מייחלים ל-,
חרדים מ-
מאורע,
האם אנחנו מתייחסים
לעוצמת השפעתו,
או,
לסיכויי התכנותו?
אינטרינזית, אי-רציונליות, חרדה/ אופטימיות יתר,
אקסטרינזית, רציונליות, יציבות רגשית.
בחינת נטייה לשלילת מעשה, כמאפיין אישיותי
במנותק מערכיות (האללו, להישאר בטריבונה, לא לרדת למגרש בהשלכה עצמית)
נובעת מאחת משתי טביעות אצבע אישיותיות, מאפיינות, של ניהול אנרגטי. להמשיך לקרוא בין עצל לנמנע
בעקבות ירי החייל במחבל מתקיים שיח על 'האם לירות במחבל, כשברור שאינו מהווה עוד סכנה.
בקיום מגוון דתות יש מצב של העדר דת, מצב בו אין אמונה, מצב שישנם ערכים אינדיבידואלים שהולכים ומתרחבים פרוגרסיבית עד מבנה חברתי, ולא מצב רגרסיבי של מבנה חברתי מקודש המכילים פרטים ווריאנטים שיחד יוצרים דת. להמשיך לקרוא הדת שלנו – לא להרוג
בקשת בעל סמכות מְאַחֶר
עשה את שביקשתי, שכן:
'אני אכעס אם לא,
אתה תכעס אם לא,
אני אשמח אם כן,
אתה תשמח אם כן, מיידית ובהמשך. להמשיך לקרוא (עוד) שלוש גישות ניהוליות
להערכתי, פורים 2016 משופע ביותר התחפשויות של מבוגרים מאשר בעבר, בעיקר הרחוק.
מייחס זאת לעידן של ייצוגים,
שימוש פושה מתעצם ורווח
בתיווכי מסך, בריבוי ממדים
כרשתות חברתיות, פייסבוק, בנייה עצמונית של ערכים אישיים בוויקיפדיה,
שמשפיעים, משלימים גם על הרצון, היכולת, הנטייה לטפל בדימויים.
אני אוהב שמשמיצים אותי,
צוחקים, מסתלבטים עלי –
הרווחתי כל השמצה ביושר,
זה עושה לי טוב,
אם לא לעור הפנים,
לאור הפנים.
רואה בכך – אצל אחרים – סוג ביטחון, התנשאות מבורכת, על מתנחתים.
מתחילת 2016, שמעתי בהקשר אלי קשירה ביני לבין המושג 'גורו'. ג.ו.ר.ו., מבוטא Guru, כבר – אָיינְס, צְוָוי, דְרָיי – משחזר, שש-שבע פעמים, לפחות, וזכרוני לא משהו.
ואני, אינסטינקטיבית הודף;
מה לי ולגורויאדה?
ואני כבר יודייע, שֶאָל לו למישהו, בטח לא לי, להלין, שבעולם בו המדיום הוא המסר הייצוג הוא התוכן, להתלונן על שאני נתפש באופן שונה מאיך שנראה לי 'נכון' הייתי מעדיף. כל תפישה הורווחה ביושר. וזה לא מחמיא לי. סתם לא נכון. להמשיך לקרוא גורו? לא. קנגורו*
אמירתו של בני ציפר מבטאת תפישה קונסרבטיבית, אמונית לאומנית, ובעזרת ציפר כעת גם ארטיסטית, אמנית, בו תפקיד פרט הוא שירות רעיון נשגב קולקטיביסטי. להמשיך לקרוא בני ציפר: "הדרישה מאייל גולן…"
את היות חיי טובים,
גם אם לא מושלמים,
אני משייך לשלושה נדבכים:
כבוד = ייצוג
בעבר –
ה'כבוד' היה תוצר ההתייחסות החיובית אל מכלול תפישתי של התנהלות אדם אחר. להמשיך לקרוא רדיפת ייצוג
אני, יש לי הומור גיאוגרפי.
ישנם מחוזות שאת מעט ההומור שיש לי- אני מאבד.
בשום מקום, איש-
הוא, אני,
לא מצחיק.
רק את עצמי להצחיק ידעתי.
פער שלילי בין ערכיות כוונה
איך נתפשים בתודעה אחרת,
לבין
ההבנה שנתפשים שלילית.
בעולם נסמך על, עתיר ייצוגים, תפישת ערך עצמית מושפעת, איך לא, מהותית, ממורכבות וריבוי ייצוגים.
פייסבוק, לתפישתי, היא רשת חברתית כפרקטיקה, ובפועל היא פלטפורמה לניהול ייצוג עצמי של החבר בה. להמשיך לקרוא תפישת ערך עצמי מלמעלה או מלמטה
פגשתי קונסרבטיבים שאינם מצביעי ליכוד.
בסופו של דבר הם ליכודניקים, שלא 'נאה' להם
הערכים אותם ערכים. תגובתיים לאותם הטיות תודעתיות, רגישים לאותם סנטימנטים.
כן, והם ליכודניקים, לא רק בסופו של דבר, אלא בתחילתו. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – שמרנים ליכודניקים
לא נשים ולא קטינים.
הטרדתי- בעבר,
מעיק- בהווה,
אציק- בעתיד,
בעיקר לגברים בגיל העמידה.
עם זאת,
לא אקפייח אחיירים,
ללא הבדל מין, דת, גזע גיל ומין,
בכל הנושאים- בהם יש לי עניין.
