שיבוש התנהגותי של התניית יחסי גומלין פרט-סביבה,
בהקצנה בין סובייקט לבין 'פרטים מזינים',
בשאיפת הסופח לאתר ספקים מהם יצרוך משאבים – טובינים שווי כסף, זמן, או אנרגיה, אליהם מתייחס כאינסטרומנטים מזיני תשומות,
בהתעלמות מתגמול מקובל, והתמקדות בתגמול רגשי. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – סינדרום סופחי תשומות
פגשתי את אמנון בקפה.
מבוגר ממני ב- 5 שנים. נראה צעיר ב- 10.
קבל אותי לעבודה.
לא אהב אותי. מניח שייחס לי אמירה, פעולה, התייחסות מסויימת, שעד היום אינני יודע מהי.
די חיבבתי איתו, היה לו רצון טוב, פדנטיות, תבונה. חשתי אסירות תודה על שקיבל אותי; גם אם ייחסתי לו התנהלות של איש מכירות משומן, חשקן, הערכתי את איכות טעמיו ולא נאה לי לעיון אותו בשל סלידתו ממני. להמשיך לקרוא מינורי בשמחת היום
מיטוב מירבי מצרפי –
ניסיון לאחוז מילולית תפישה אמורפית, נשאפת, דינמית, בלתי ניתנת לקיבוע של
שאיפת פרט
להתנהלות תודעתית
בכל רגע נתון
מול גירוי אליו תודעתו נחשפת,
בהתאם לתפישתו את קידום טובתו המקסימלי בהקשר של מכלול רצונותיו, האינטרסים שלו, ערכיו, ומשמעויות נגזרות עתידיות, בתשלום/ נזק מינימלי.
הגנה פרקטית קונקרטית על רגשות אחרים, בעצם מגנה על אלה של המגינים, תחת מעטה הומניות. לא בהכרח מגנה על תחושות אחרים, ומצרה את חירות הכלל.
כך, בעצם, ה'מגן' מתאר את פרוטוקול העשייה הערכית שרוצה שיינקט מולו.
אין 'נכון'
עניין של סט ערכים, סנטימנט.
קונסרבטיביות אינהרנטית אותנטית
ההטיה הזו היא חיווי אותנטי למערכת ערכים.
לטעמי, עם השגות*, שתי סוגיות עשויות לעמוד לשיקולך, בסמכות תפקידך, האם לצנזר תוצרי סטודנטים, בהקשר של 'תמונת ים' עמרני:
טיילתי עם חבייר בחו"ל.
"עלה על המדרכה" גער בי כשפסעתי, באופן מסוכן מדי להבנתו, על הכביש.
"לא רוצה להחזיר אותך בארון" ניפק רציונל מתמיר את תפישת מותי לחייפץ – ארון, ופעולה- החזרה.
הבהרתי, שאם אתפגייר בנייכר, שישאיר אותי שם, למדע או למאכל מקומי, אין לי העדפה או סנטימנט לגופתי בקונפיגורציית חסרת החיים ומתוך כך ערך. להמשיך לקרוא מינורי בצמצום
זו העלילה, שהיתה, B נשבעתי – עד כמה שניתן להאמין לשבועת אחאנא"ר, כל פרט בה- אמת יצוקה, שאירעה בכתריליבק'ה, או בתאומתה האzייאתית, זו הלוחייכת את הסמבטיון, הלא הוא נהר הירקון שבפלך תלאפיף.
בעלילה יסופר על שלושה, שני ץ', כלומר ץ'דיקים, וקרצייפן, מציקן קרצייתי:
שמרןץ' נבוןץ',
פוחייזץ' חותייר פרטיקה, אמונה ולאום,
ורושםן שורות אלה, חרבן מסיבות ידוע, נָפָּץ הסכמות, מרעיל התכנסויות קולקטיביסטיות, עוכר נפשות רכות, מיעוט רודייף, מחליא בריאים מדופלם.
העובדה שאנשים נוהגים באופן לא רציונלי,
– "אנושי", הם קוראים לכך בהצדקת התנהגות, שלהם נראית לא סבירה –
אינה הופכת את התנהלותם לרציונלית.
אולי, אם יש מספיק דומים להם – לנורמטיבית.
על הסטריפ רואה מני הופעות רחוב. הנפוצות הן זוגות שמציעות צילום. עבור תשלום, אני מניח; זוג שוטרות זהובות שיער לבושות פורנו, צמד בלונדיניות בכסות מינימלית מתזקרת דגל האמריקאי, וכיוצא וכדומה לאלה, בתפקיד מממשות פנטזיות לאלה שנשארו בבית על ידי מי שכאילו חוו בוגאס.
מול הבלאג'יו, רואה שלט של זוג גברים, בעשרימים, יפים, נקיים, עם שפם קטן ומטופח על חצי שפה עליונה לאחד, וזקן צרפטי מתופח אף יותר לשני. גופות אלים יווניים, או תוצרי מכוני באדי בילדינג בברונקס, על כשני מטר גובה, בחצי גום ערוף כשרגליהם נתונות בדגמ"ח מנומר ונעלי צבא – חיילים, שחורים, וכיתוב הנישא בין שני מוטות (של חופה?) המצהיר שזכו בפרס 'ההופעה הטובה ביותר בלאס וגאס.'
לא הבנתי על מה. ולא מי הכתיר.
אם טרום ההתנהלות,
המתנהל סופייח תשומות סביבה כדי לפעול,
ו/או לאחר ההתנהלות
סביבת המתנהל מתגייסת לתמוך בתוצרי פעולתו-
ניתן להתדיין על מידת התלותיות;
'עצמאות'- זה לא.
בחינת נטייה לשלילת מעשה, כמאפיין אישיותי
במנותק מערכיות (האללו, להישאר בטריבונה, לא לרדת למגרש בהשלכה עצמית)
נובעת מאחת משתי טביעות אצבע אישיותיות, מאפיינות, של ניהול אנרגטי. להמשיך לקרוא בין עצל לנמנע