יש הרואים את המציאות כאוסף מופעים, חרוזים עצמאיים ללא חוט מקשר.
תגית: התנהגות
דומיננטיות
- ביחסים, בין שניים, בכל ועל כל נושא, קיים דומיננט.
- אנחנו מצפים לאתר מבין שניים את הדומיננט.
- הדומיננטיות הנתפשת, נקבעת על פי מוחצנות והחשיבות שמייחס הבוחן, בערכיו, לממד הדומיננטיות שאבחן.
דור שירא את הוריו ופוחד מילדיו
Baby Boomers ו- X
אנחנו דור שֶיָרא, בעבר, את הוריו וחושש, בהווה, מילדיו.

(לך אישית כמובן לא רלוונטי 🙄
בך – בהחלט ובאררוררר, אין חשש מהילדים שלך.)
בבחינת סביבתך, האם רואה את החשש?
הורינו לא או פחות פחדו מאתנו.
לא נכון ערכית
אנחנו מסרבים לקבל תפישות, בשל כך שלא עומדות ערכית במבחן 'טוב לא טוב', ומתעלמים מ'נכון לא נכון';
היגד ש"תנועתיות התנהגות על ציר 'שפוי-לא שפוי', 'סביר-לא סביר', היא חד כיוונית" מצער, מעציב, חסר תקווה או חמלה.
האם ההיגד, מצער ככל שיהא, לא נכון? בשל היותו מעציב?
מימושי פרקטיקה וצורך
פרקטיות היא תכונה חשובה ומקדמת .
חתירה מתמדת למעשיות, יכולה גם להעיד על הישרדות שלא מותירה תשומות לקידום ערכים אחרים.
והאושר- אותו ממד חמקמק, השמחה- ממד גלוי מעט יותר,
האם נמצאים אצל מי שעוסק רק ב'נכון' וב'צריך'?
אפס נקודה שקר
מה זו התפישה הזו, על היות קו ברור בין שקר לבין אי שיתוף באמת?
ישנה מין גישה כזו, ש-לשָקר זה לא בסדר.
לשתף באמת חלקית, כל זמן שלא נאמר דבר שקר ברור, 'זה בסדר', לא נחשב כשקר.
הרציונל ללגיטימציית תעתוע מגובה במשפט המחץ:
אבל לא שאלת! להמשיך לקרוא אפס נקודה שקר
שקרי פחדנים
מכירים את הטקטיקה של בעלי ה אינטליגנציה הרגשית?
הם לא אומרים "לא" הם ממוססים- "בהמשך", "יותר מאוחר", וכן הלאה…
ואני רואה בהם גם שקרנים וגם פחדנים- אין אומץ להתמודד.
מינורי במיצוי משאבים
בכיתה ז' – די מאוחר – רציתי ללמוד לנגן.
לאחותי היה אקורדיאון. 'שיהיה אקורדיון'.
צוּותתי לאריה רודיך, המורה למוזיקה המיתולוגי.
הצטוויתי להתאמן.
לא יכולתי לשאת את זה.
[למען הסרת ספק: זה לא שהתאמנתי וסבלתי, זה שלא התאמנתי כלל.]
אחרי שבועיים רציתי לפרוש.
"יאירי, תמשיך עוד שבועיים" בקשה אמי ונמקה "שילמנו לחודש."
אפס נקודה משהו שקר
פורמלית,
מי שלא העביר מידע – לא שיקר,
שכן,
לא נתן מידע שגרם לעיוות בתפישת המציאות אצל אחר.
פורמלית.
אוהבים את עצמם
אני אומר על
החברים החולונים שלי, שהם 'אוהבים את עצמם באופן פיזיולוגי'.
מיקוד מצמצם
רגשות אשם או נחיתות?
הגם אתה אוסקר?
היכולת המדהימה, הנחישות, הנחרצות לא לקבל 'לא' נערצת.
אותי מפחידה.
היא כך כך ממוקדת, חד ממדית ומשמעית, שאינה תלויה בדבר.
הנכתב כאן מאוקטובר 2012.
מאורעות חייו הובילו לדבר הבא, והאשמתו ברצח חברתו. החיים ללא גבולות; דחיסת אנרגיה למימוש יכולות דחפים.
דיבורבורציות
מי שרצה תחזוק רגשי על חשבון יושר אינטלקטואלי התאכזב.
כלומר, תחת הכותרת בחינה ביושר אינטלקטואלי רצו תמיכה רגשית, עוקפת, עם חותמת הכשר 'יושר אינטלקטואלי', התאכזבו.
מינורי בפרקטיקה לוהטת, כלומר צוננת
מינורי בפרקטיקה לוהטת, כלומר צוננת:
פוגש את האינדיבידואל הכי קול שמכיר.
מה קול? מיצג צונן מהלך; גרסת הבראדר מהברונקס של ג'והן מקנרו, בגרדרובה מתנפנפת אפור/ אפור כהה, בתל אביב.
מעצבן אותי: נוחת עלי בקפה, כאילו, מעתיר עלי מטובו, ואני אמור להתפעל ממנו. לא טוּב ולא התפעלות.
טאטה עצמו. כלומר קעקע, בקטנות. אבל כמה.
בין היתר, אותיות גותיות של שמות ילדיו.
תובע מזל טוב – נולדה בת. רביעית.
מראה את הטאטו הנוסף אתמול. טרי וחבוש.
מבהיר שחריטת האות A עזרה להם להחליט על שם הילדה-
התלבטו, הצריבה בבשר קבעה.
אוקטובר 2010
הווית הכמו
'ההולך עם פטיש רואה בכל מסמר.'
יחסי תמלול–הגדרה–אלגוריה–מציאות:
מאז שזוכר, מנסה לפרק את המציאות למרכיביה, באמצעות תמלול.
תמלול מציאות לא משפיע עליה. לא הגדרה מצויינת ולא אלגוריה נפלאה. מקסימום תואמים לה, במידה מסוימת.
איכותם תלוייה בקרבה למציאות הנתפשת, בממד אחד, או לתחכום המלל, וכאן הם דומים לקנקן שלא מעיד על טעם הקפה.
1978, חסקאל העיראקי ואני מסתובבים בימית.
הוא מספר לי על חלום של בן 18 להיות נשוי, משפחה וילדים.
חלום שמהמקום שאני בא ממנו, נראה אחר.
הוא רוצה ארבעה. "…כי לשולחן יש 4 רגליים."
זהו האירוע המוקדם ביותר הזכור לי להעצמת אלגוריה למציאות, שעוררה בי תהיות.
תקלה = חוויה
"תקלה שלא עלתה בבריאות נפשית או פיסית או אלפלאחשובהמטבע היא חוויה."
היכן השינוי?
"אנשים לא משתנים.
אנחנו משנים את תפישותנו לגביהם בעקבות מידע נוסף אליו נחשפים
ומייחסים את השינוי להם."
מורכבותנו ופשטותם
"אנחנו נוטים לייחס מורכבות להוויתינו,
ופשטות קלה לפיצוח של האחרים."
שפיות
עוד בלי להכנס ל-מהי, נראה ששפיות, כמו אמת, היא משהו שנתפש כמוצק, אך למעשה דינמי.
יתירה מזו- נראה לי, שתנועת פרסונה על ציר השפיות היא בכיוון אחד: חזקת השפיות חלה על אדם כל זמן שלא נתפש בהתנהגות שאינה נתפשת כשפוייה.
בעת שנתפס בהתנהגות כזו- אין למעשה חזרה.
זה אולי לא אתי, ייתכן לא אסתטי, אבל זה לא במקרה כך, שכן מה שגרם לפרסונה לתפישת מציאות מסוימת שהובילה לפעולה בלתי 'סבירה', הוא חמקמק מדיי מכדי שניתן לאיתור והסרה.
הודאת יתר
"מי שמודה על מה שלא צריך, לא מודה על מה שכן."
זה הבנדודה של לקיחת אחריות –
'מי שלוקח אחריות על מה שאינו יכול, לא לוקח על מה שכן.'
אחריות יתר
"הנוטל אחריות על מה שאינו יכול,
לא לוקח על מה שכן.הנוטל אחריות על מה שלא יכול לקחת,
מתנשא על השאר, מקטין סיטואציה, ומגמד את משתתפיה."
לקיתי בהתנערות וחטאתי בלקיחת יתר.
מקווה שיותר חטאתי, זה מבחירה.