תחזית, טיבה לינאריות, נסמכת על ניתוח מידע קיים והתפתחותו,
אחרת זו נבואה, הלא כן?
נבואה נתפשת כפעולה של שוטים.
לכן תחזית יכולה להיות שגוייה,
ונבואה, רק באופן מפתיע, מתגשמת. להמשיך לקרוא תחזית ונבואה
הפרוטוקול היהודי כמנוסח בתורה נבנה על ציוויים; מותר ובעיקר אסור.
רציונל הוא בזבוז זמן ומשאבים, לסט הנהלים לחיי חברה נשאפים על פי מחברי הפרוטוקול. לכך יש את הפרשנות המוספת.
רציונל של לא לשקר בשל הצורך לזכור את הנאמר בשקר, מפני שצריך לחיות על פי השקר או כי לא תפתח כלפי עצמך מוניטין ירוד- לא מספיק משמעותי.
אז, נשאלת השאלה; מי פחות סביר שישקר
כשמישהו אומר שרוצה לעשות כסף האג׳נדה ברורה.
כשמישהו אומר שהוא רוצה את טובת הציבור, לא שזה בהכרח לא נכון, אבל יש לחפש את הכוונה מאחורי הצהרתו.
עם זאת פרטים שמחליטים לחלוק את חייהם עם בני זוגם, לא מקדישים תשומות ישירות לקידום ערכים חברתיים.
למה דחוף לכל כך הרבה אנשים שמחליטים לחיות עם בני זוגם, להוליד ילדים משותפים, לערוך טקס בו מעשית, לא קורה דבר אונטולוגי?
למה הם מתחתנים?
תאב חיים, חתר למימוש תקשורת, סקרנות ופאן.
מי שמדבר
מה יותר*, אם עושה זאת לבד או בנוכחות אנשים?
* מביך/ מעורר אהדה/ השראה/ הזדהות/ הכמרת לב/ לעג/ דאגה/ פתטי/ עצב/, דיכאון/ שמחה.
מייחסים למלים כוח.
גם אני.
מתלבט האם כל מה שיש לנו זה מלים או כמעט כל.
ועם זאת, לא מסכים עם ההנחה הרווחת שהמלים מעצבות מציאות.
הן לא.
מלים יכולות להניע לפעולה.
פעולה משנה מציאות.
מלים לבדן, יכולות להעביר תיאור תפישה, ובמקרים מעטים ישנו תפישה, תודעה.
מה זה הדבר הזה 'פרידה ממת(ים)'?
מבין מה זה פרידה מחיים; שיח אקטיבי בין שניים שיתראו בעוד זמן רב או כלל לא.
עמידת אנשים, מעל גופת מת, סמוך למותו או על סף קברו של מי שהיה פרסונה יקרה להם, מחלצת גם מאנשים אינטליגנטיים, רהוטים, דמויות שחלקן מהוות מושאי חיקוי לאחרים, אמירות ובהן להמשיך לקרוא פרידה מִמֵּתים
ההכרה ש-
נעלים על אחרים,
לא תוטמע אם הנמוכים יותר לא ישתפו פעולה.
יותר ממה שהיהודים שמרו את השבת, השבת שמרה אותם.
כנראה הכוונה כ'יהודים'.
האמנם כאינדיבידואלים?
אגנוסטיות זה סוג של דתיות עצלה.
כלומר, אין מחוייבות לעיסוק בהוכחת האל חסרת התוחלת,
או בקיום מצוותיו חסרות הערך הנתפש המיידי.
בדת, בבסיסה, ישנו התעתוע ב-
ועם זאת, התעתוע העיקרי הוא, שקבלת האמונה במהותה אינה רציונלית, לכן לשוות לה ממד רציונלי הוא תעתוע, שכן ההחלטה לקבלה היא מקדמית, טרום רציונל.
לכן, אמונה שנסמכת על אמונה, שלא מחפשת תעתוע לוגי כדי להוכיח את עצמה, תעתועית, היא רציונלית יותר.
וואלה?
מה שלא רציונלי ניתן לדרג את מידת אי-רציונליותו?
יפ, ניתן לשערך את מרחקו מרציונל.
הגדרת טרום הפעלת מעשה,
או מניעת המשכו,
תנאים המאפשרים את עשייתו, או את מניעתו.
את התנאים יש לנסח ב off line, בנינוחות המזגן– בקור הרוח, בשיקול הדעת מחוץ ללחץ רגשי תחושתי של גורמי מעטפת בעת קרות הסיטואציה.
מה הקו בין המעקה שאיתו נכנסת הפרסונה לסיטואציה, שנוסח מחוץ לה, לבין הגמישות המחשבתית שמופעלת על הפעולות בפועל?
לא ברור.
כן ברור הוא השוני האישיותי המאפיין בין
ו-כן, זה מכניסטי.
נתפש כלקוח ממנגנונים אישיותיים, מכניסטיים.
כך לא מקדש נשאפות ספונטניות קולית אותנטית.
מקס וובר אבחן בספרו The Protestant Ethic and the Spirit of Capitalism שחלקה הדרומי של אירופה (וכן מרכז ודרום אמריקה), הקתולי, פחות מפותח כלכלית מהצפוני הפרוטסטנטי. שִייך לערכים דתיים המשפיעים על הכלכלה.
בנוסף לאבחנה האנכית, נדבכי הרוחב באירופה – קתוליות בדרום, פרוטסטנטיות בצפון – ישנה אבחנה אופקית: במזרח אורתודוקסיות, במערב פרוטסטנטיות, על שלוחתו האנגליקנית.
הקתוליות גראפית אייקונית, מתווכת בין המאמין לאל, פשטנית למאמינים. 'הכי קרוב לעבודת אלילים' היינו אומרים בדרום אמריקה ב- 1985.
ב-2010, בשהייתי במזרח אירופה, התרשמתי שהאמונה האורתודוקסית לא פחות גראפית ואולי אף יותר מגייסת את האל באמונות, נדרים, ושבועות בפרקטיקה מסייעת למצבים קיומיים השרדותיים.
ובמלים אחרות- האורתודוקסיה היא יותר 'אמונתית', במובן שמשמרת קשר ריאליסטי קיומי בין מה שקורה בין אוזני המאמין למציאות האונטולוגית בחבלי אמונה חזקים אף יותר יותר.
אולי (גם) מכאן נובעת התנשאות הקתולים על האורתודוקסים? אולי בשל כך חטף סטאלין את הג'ננה על הדת כסם להמונים? לא רק נלחם באמונה אלא גם ניתץ את הממסדים הדתיים, ניפץ כנסיות, במטרה לתעל את האנרגיות המיסטיות לתוצרים ריאליים ברי רתימה לאומית?
(אני נחשפתי ל-)תוצרי דיכוי גילויי האמונה הדתית הקומוניסטית בגילויי אמונה חזקים של אינדיבידואלים, עמוקים – אמונות טפלות – אך בהדרת האל והריטואל הדתי.
בהמשך, עם התחזקות אמצעי התקשורת ונגישותם, האם תהיה היחלשות השפעת הגיאוגרפיה להיקבצות דתית? ואולי פחות מהתפתחויות תרבותיות אחרות, בשל התממשות הסטיגמה שדתיות כקהילתיות פחות מעודכנת טכנולוגית ולכן פחות מושפעת מהתפתחות התקשורת?
דיאלקטיקה דתית, כשמפעפעת מחוץ לשיח הדתי, משליכה על המחוזות החדשים את התפישה הדתית/ אלוהית:
ההנחה המקדמית, אקסיומטית, את קיומו של האל, הונחה. כעת רק נותר רק להוכיח אותה, וזאת באמצעות גיוס חיוויי מציאות התומכים בהנחה הא-פריורית הבלתי מוכחת, ושלילת הסברים אחרים, ככופרים בעיקר.
כלומר ביטוי ההוכחה לְמה שהוחלט על קיומו מראש.
בעוד שבדיונים תיאולוגיים זה ברור, מובן, מקובל, ההשלכה על מחוץ להם מרתקת, נפוצה בריבוי שיחות, ובולטת בניתוחים כלכליים, בהשקעות, ניתוחים טכניים, המתיימרים להבין את הכאוס, לסדר את הרנדומאלי.
אלה לא מסתפקים בהתמודדות עם אי-ההבנה ובמקרה, אלא מחפשים את חוט השני, ההגיון שמאמינים שקיים אך סמוי, זמנית ורק לבינתיים.
למה יש להוכיח את מה שהונח כקיים? מפני שאמונה חזקה ככל שתהא, יכולה לגרום לפעולות ענק, לקידוש השם, לשלילת חיי אחרים, ואולי אף של המאמין, אבל דבר פעוט כהליכה למכולת- לא מאפשרת.
הרצון להסבר ושליטה לא מסתפק בהנחה המקדמית, שאכן יש סדר. בוראים את תפישת הסדר, מחפשים אותו בהוכחות בהמשך לקיומו על סמך הבריאה הראשונית. מין סביבון פרפטואום מובילה, שמזין את עצמו.
ישבתי בקפה. מאחורי זוג צעיר שישב עם 'פותחת בקלפים'. אני שומע אותה- מדברת בהגיון נפלא לאזני- "יש איזונים, אלוהים מרים את מי שלמטה מוריד את מי שלמעלה".
קאדי, כומר ורב מחליפים התרשמויות מקצועיות איך להתנהל עם כספי צדקה.
זה הכרת הפוגע בהורדת רמת חיי אחר.
להכרה זו, יש תכלית-
מבקש מחילת האחר מבקש שבעצם האחר יימנע מלהתייחס אליו כמי שפגע בו. להמשיך לקרוא סליחה
שלא לומר הסבר או הגדרה.
מטרה: העצמת מאורע לכדי חשיבות מיסטית3 לאירוע,
חתונה: קשר רומנטי בין שניים.
אמצעי: אחיזת חפץ או ישום פעולה פשוטה2 (או מערך של כמה)
טבעת, ברכות, ארבע מוטות וחופה, שבירת כוס
התמרה: ייחוס תודעתי, מטפיזי, לפעולה משמעות שונה מתכליתה הראשונית1
ייחוס משמעות שונה מתכליתה החפצים או הפעולות מחוץ להקשרם הראשוני.
| שאיפה לנסיכת חשיבות מיסטית, דרמטית, יוצאת דופן על אירוע | ישנן פעולות שחברה מבקשת לייחס להן משמעותיות שחורגות מפרקטיקה יומיומית. פרטים נורמטיביים נוטים לאמצן. בין השאר: לידה, מוות, קשרים בין שניים טרום הקמת משפחה. מתוך כך נקודות ציון בחיי פרט כ-ימי הולדת, ציון הישגים וכדומה. לשם ההעצמה קהילות תרבותיות מעצימות מאורעות אלה להיבטים מופשטים, בהתאם לקהילה עליה פרט נמנה. | |
| לטקסים המיועדים לקהל עם פרטים בעלי מנגנוני בקרה רציונליים – שאינם שבויים אמונית בתוכן המסוים – יש צינור ניקוז לאינסטינקט הערעור המאיים לערער את חוויית הטקס. לחרבן ת'מסיבה. תְלוי תרבות ומשתנה בהתאם ליומי ןמנהלי הטקס של קהילה מסוימת, על פי רוב, נלווים לאירועים טקסיים גם אוכל מנחם ומשקה מטמטם. ברקע מעוט הומור בזוק בעדינות, כאילו מבקר, שבפועל תומך בהתרחשות. בלוויות, על פי רוב, לא מוגשים תקרובות אוכל ומשקה – אין צורך. האבל האישי המודגם חזק דיו ולא מצריך נקזי ערעור. לולי מרכיבים אלה, הרצינות התהומית המוחלת על טקסים מיסטיים הייתה אולי ניגפת מפני תודעה רציונלית של לפחות חלק מהמשתתפים. [שאם לא כן, לשכנע 'חילונים' בעיני עצמם, ללא תודעת אל, לערוך טקסי מילה, חתונה–חופה–וקידושים, עם הצמדות או בווריאציה על פרוטקול אורתודקסי? כך, גם אצל אנשים מדירי קיום אל, הרואים עצמם כ'חילוניים' חותרי רציונליות, מודגמת* פרקטיקה רציונלית – כיבוי בקרה רציונלית כדי לשמר ערך גבוה יותר, אמוני או התכנסות לנורמטיביות – להלן הגדרת 'אמונה'. * אוקסימורון, לא? כיבוי רציונלי של מנגנון רציונלי. | ||
| הבעיה שלי | מניפולציות תודעתיות. אז אני משתתף אצל אחרים – מה משתתף? לא מחמיץ לוויות – מיותר לי. לא יכול לשאת שמישהו יגיע לאירועים מסוג זה בגיני. | |
| יישום פעולה דומסטית בפומבי | פציעה, חיתוך עורלה לתינוק בן יום, – שיוך לעם, מורשת, לקיחת בד ציור סמל מדינה – מהות מדינה נאמנות לקולקטיב, לעם, התייחסות לדפי נייר כ'קדושים' גם ללא ערך כספי מעבר לדפים מהם מורכבים – ספרי קודש ענידת טבעת מתכת – ביטוי נאמנות לבת או לבן זוג, שבירת כוס – מזכירים את חוורבן בית המקדש, למי שאין יחס לדת, ולא ממש דחוף לא להקים בית מקדש. הצבת שישה נרות, אין אפילו צורך להציתם – להתייחס לשישה מליון נספים בין 1939-45 ולייחד לכך ביטוי 'שואה'. |
| ביצוע פעולות קונקרטיות להן מיוחס תודעתית משמעות שונה מהפרקטיקה המקורית שלהן. | |
| שינוי תכלית מדומסטי למיסטי | נטילת חפץ פרקטי בשימוש רווח מסוים, שישמש כתָוֶוך, לערך מיסטי, על ידי הכרזה של ייחוס משמעות שונה מתכליתו המקורית, כאמצעי התמרה: הסרת עורלה מתינוק בן 8 ימים כדי… כדי מה, בעצם? |
| פעולה תודעתית משנה הווייה מקומית של משתתפיו לרעיון 'נעלה', לצרכים תודעתיים של פרט בקהילתו שלא זוכר למה רוצה את זה, או סתם לא מודע. | |
שימור נורמטיביות חברתית,
החצנה
התכנסויות שמעלות את ערך יוזמי הטקס בעיני עצמם, בסוברם שמעלה את ערכם בעיני מי שנחשפים לקיום הטקס
זוג החליט לחיות יחד. נהדר, מזמח ששנים רואים עין בעין עתיד משותף. למה להחצין? מה קורה במועד מסויים שעתידי לתהליך התמצקות היחסים, ואפילו להחלטה להקים מפעל כלכלי תומך בגידולילדים משותפים? מה הקשירה לבתי מקדש, ל'קידושים' מול אנשים שחלק מהפ הם כלל לא מכירים?
חברת פורקס – עיסוק בתפר שבין השקעות להימורים חוקיים.
במיקרו אנווירונמנט – ישראל מעצמת פורקס בינלאומית, מוכרת לריבוי מדינות בעולם – התפעלתי מהתופעה הרווחת בין אנשי המכירות של: ריבוי הדתיים, מתנועת ההתחזקות כלפי פרקטיקה דתית במהלך העבודה, חבישת כיפות שחורות, התכנסות יומית לתפילה משותפת.
ההסברים האפשריים לעובדת קיום פרקטיקת הדת בסיטואציה המסוימת, שחורגת מהמצופה לעובדים בחברות הטרוגניות דומה, ואופיינית לפעילות פורקס:
