בצפייתם במשחקים,
נורמטיבים, חותרי התכנסות הזדהותית קולקטיביסטית,
צופים בגילויי הלאומנות הנספחת למונדיאל – החל מאוהדים צבועי דגל, ועד מהומות במרכזי ערים,
ונהנים, כך אני משער, פעמיים: להמשיך לקרוא מונדיאל גילויי לאומנות
רבים ממי שדברתי איתם על נושאי תפישות עולם, בעיקר אלה הפחות מיומנים* בסוג שיח כזה, נחרצים ואחוזים בתפישותיהם, חולקים בַּלְבֶּלֶת בין
תפישות עולם,
פרקטיקה התנהלותית,
ביורוקרטיה.
* אם איחשד בהתנשאות – הרווחתי ביושר.
לא כתרופה ל'התנשאות' אלא בסמיכות לה, העובדה שאני מרבה לעסוק בסוגיה אינה מביאה אותי למסקנה שהגעתי למסקנה אחת יותר 'נכונה' מאשר אחר שלא נדרש לתעוקות אלה. לבטח צברתי ניסיון רב בהקצאת תשומות לנושא.
נתקלתי במצבים בהם סובייקט חושב ששינוי התנהגות מולו, הוא סוג של 'עונש'.
בכמה מקרים מאלה, הסובייקט לא מבחין, בין 'עונש' לבין 'למידה'. להמשיך לקרוא הבחנה בין למידה לעונש
"ה׳מסורתיים׳ ימשיכו לשלוח את ילדיהם לטיפולן של בנות השירות הלאומי שימלאו את ראשי ילדיהם בממבו־ג׳מבו של היהדות, אבל אנחנו, החילונים, לא נאפשר יותר להשחית את מוחותיהם של בני דור הﬠתיד שלנו בקשקושים של קדושת הארץ ו׳׳אתה בחרתנו“. כי אנחנו, החילונים, מאמינים שזו הבﬠיה שלך, אלוהי צבאות. זה שבחרת בנו לא אומר שגם אנחנו בוחרים בך."
אנשים נבדלים*בין היתר בקריטיות האחריות שהם מייחסים לאחר(ים) כגורם מייצב לאישיותם.
* הבדלה:
מידת רגישות
ספקטרום סכיזואידי, מעט השפעה על מצבי רוח –– רגישות רבה לגורמים חיצוניים.
מידת ייחוס אחריות
גם בין רגישים לגורמים חיצוניים המשפיעים על מצב הרוח, יש שוני בין מידת שאיפת האחריות למצב הרוח, מובהקת חזקה לבין מתונה, וייחוס האחריות לגורמים פנימיים.
מודעות
מידת ההחצנה הוורבלית של ייחוס האחריות, בדרישה מפורשת, מרומזת או כלל לא.
ולדימיר מקלחונים, רוסי שמוצא את מחייתו בהתקנת מקלחונים על פי מידה והזמנה.
אהבתי שהזמנים בינינו התנהל הדוקות; זה לא שהוא הגיע הזמן לכל מה שקבענו הוא לא.
כשהוא הופיעה עם השפם הצר צר צר, סוף סוף סוף זה היה אחרי שבכל שאר הפעמים בהן הוא לא, הוא הודיע שהוא מבטל או מתעכב. יפה. להמשיך לקרוא מינורי בטפשות שפתית
צֶבֶר שאיפות ערכיות, אישיות וחברתיות של פרט, המכיר בכך שרק חלקן יתממש, ואף זאת, באופן חלקי.
המייחס את 'עולם שכולו טוב' למוות – ייחוס רווח, עושה זאת על אחריותו בלבד.
מניח שעושה זאת בהיסח הדעת, וזאת מהאינסטינקט הדתי מהסנטימנט החיובי לקונספט 'גן עדן', לקונסטרוקט ה'עולם הבא', מין תִּקְוותְקָאלָאךְ שאמורות אולי להגיע אחרי מוות, ובוודאות מנחמות את חיי העורגים לכך, לפני.
The Economist's goal is to "take part in a severe contest between intelligence, which presses forward, and an unworthy, timid ignorance obstructing our progress."
מטרת האקונומיסט היא לקחת חלק במאבק החריף שבין השכלה רציונלית, חותרת קידמה לבין בורות חשוכה ורדופת פחדים החוסמת את התקדמות כולנו."
'האקונומיסט בשבילי לא רק מקור מידע אלא כבר דרך חיים.'
ערן יונתן קלי. הוגה דעות, מחולל תפישות, תם כמלאך, חף מרשע כשרף, טהור כאנג'ל, נאה כנימפה, זך כאגל טל, יזם סדרתי, טכנולוג, פסיכולוג, פילוסוף רוכב אופניים מקצועי, וטייס אוירונים חובייב.
סובייקט המייחס לעצמו חוזק, עוצמה,
סביבתו מבחינה, מעצימה הילה זו,
כשבעצם,
מסמן, בנחישות, את היותו באיזור נוחות – comfort zone רגשי צר,
נסמך על אחרים, רגשית, שיגנו עליו.