חיוויים שקשורים להערכות רציונליות.
אין דבר כזה 'מתפכחי ימין';
נתקלת במישהו כזה?
לא כדאי לבנות עליו.
אלה 'מתכנסי הזדהות דינמיים',
'פומפה' בדיאלקט שכונה – פם פה פם שם. להמשיך לקרוא מתפכחי ימין
מַקצי תשומות אנרגטיות לשימור חזות מעולצת
כשהמבנה האישיותי הוא איום מתמיד בהתפרקות לאותנטיות אימננטית, תגובתיות מצוקתית בלתי נשלטת. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – עליצות מזוייפת, זעם אותנטי
צביה גרינפילד, מסעה האידאולוגי מרתק, תחנות דרכה – אין להם חשיבות, היא אינה הנושא.
גברת צביה גרינפילד היא המושא; מהווה,
עבורי, כאן, לצורך העניין,
קולב, הדגמה קונקרטית של התזה אותה אכרוך עליה, כמייצגת התופעה. להמשיך לקרוא פרקטיקת התכנסות הזדהותית
מה שאני רוצה לשאול הוא כזה: אם טבילת תיון בכוס מים (פושרים, בטח פושרים, כאלה שהושארו על כירת שבת המופעלת על ידי שעון שבת ושאר המצאות שהמציאו הדתיים כדי לסדר את אלוהים) או תלישת נייר טואלט נחשבים לעבודה, האם זריקת אבנים (טלטול!) והכאת שוטרים (ברובם אפילו יהודים, כלומר בבחינת ישראל, אף כי חטא ישראל הוא) אינם עבודה קשה פי אלף?
נרי ליבנה
מוסף הארץ, פורסם ב-19.12.19
יישות רציונלית, יכולה לפרק פרדיגמות אמוניות בכלים רציונליים.
ניסיון גברת לבנה לרתום רציונליות לניתוץ אמוניות של אחר, שלא עומד בסטנדרטים רציונליים הוא סוג של, בן-דודה של, אוקסימורון (– עד שאמצא ביטוי הולם אחר).
לא ניתן לקעקע אמונה של סובייקט באמצעות רציונליות חיצונית;
מהות אמוניות הוא ויתור בפועל, מודע ושאינו, על הליך רציונלי בנגזרת האמונה,
מהווה טביעת תודעה מאפיינת את בעליה.
אינסטרומנטליסטים* מגלים רגישות לצרכיהם.
אינסטרומנטל*
התייחסות סובייקט לסובייקטים אחרים כאובייקטים מקדמי מטרותיו, בהתעלמות מהטיותיהם, שלא לומר צרכיהם, בעיקר הרגשיים.
בעלי מכניקת מחשבה אמונית לאומנית משמרת התכנסות הזדהותית, להלן קונסרבטיבית, שואבים לגיטימיות מנרמול אי-רציונליות, בבחינת "יש עוד אמוניסטים כמוני, אמונתי 'צודקת'."
זהו בסיס המיסיונריות [אם לא סופרים את המניע העכלכלי של עוד מכלכלי מוסדות האמונה] – קבלת לגיטימציה על ידי המרת תודעה תועה נוספת לצבר אמונות במתכונת המיסיונר.
לכן, דתיים 'מזמינים לשבת'. להמשיך לקרוא ויתור אתאיסט למאמין
אולטימטום: דרישה מתומללת, אחרונה, מלווה בתגובה מוכרזת, שאם הדרישה לא תתממש, מציב האולטימטום יגיב בתגובה המוכרזת.
בהצבת אולטימטום, מציב האולטימטום מחשק את עצמו;
בהכרזת 'אם–אז', המציב כופה על עצמו להגיב בהתאם ל-מה שהכריז מראש. להמשיך לקרוא אולטימטום
פגוש פוגייש פגשתי,
מי שחוכך האם לקבל מה שטרם ניתן לו,
ותובע לדעת האם ומתי יקבל את התשובה, כי אם לא…
בעיקר, קשור לציפייה למשרה, באין אלטרנטיבה אחרת, תבעו לקבל תשובה.
הלחץ הרגשי חוסר יכולת לשאת את המתח, מציב אותם בפני הדילמה המופרכת:
בפועל, לא הבינו שהם מפצ'פצ'ים את תחושת הערך שלהם, לא מנהלים את המציאות,
שכן,
במציאות, כל עת שהמשרה הנחשקת אינה ברשותם, היא לא ברשותם, עליהם לחפש את האלטרנטיבה, אם הם יכולים, בהנחה מוצדקת שהמשרה אותה הם רוצים איננה.
* אחאנא"ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי מלל מרהיב שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה.
** מתלבטים – ברירה בין אלטרנטיבות.
*** מציבי אולטימטום – כשל קלאסי בו מציב האולטימטום מחשק, בעצם, את עצמו;
בהצבת 'אם–אז' ברור, המציב כופה על עצמו להגיב בהתאם ל-מה שהכריז מראש.
למה?
לא עדיף להשאיר את האיום מעורפל?
מפחיד יותר,
מאפשר למאיים מגוון רחב יותר של תגובות, רלוונטיות, סמוכות יותר לטריגר המעשה.
אמרו לי, "שנאתך לנתניהו מעבירה אותך על דעתך."
'שנאה' אינה המונח שהייתי נוקט בו.
ועם זאת לא מתווכח.
עבורי, חטאו הגדול – מנסה לשחק לי, אזרח אנונימי מבחינתו, בתודעה.
מסתלבט עלי. להמשיך לקרוא חטא נתניהו
מקור ימין, שמרנות קונסרבטיבית:
אמוניות שלובה בלאומנות, תוצר אינסטינקט שימור התכנסות הזדהותית של קולקטיב.
אמוניות ולאומנות הם התפתחות של התכנסות הזדהותית.
בין מי שמתאפיין ברמת עצימות של אמוניות, ניתן לצפות גם את הלאומנות, ולהיפך,
בכל מקרה אינסטינקט התכנסות הזדהותית מועצם.
התניה חברתית בגרסה אמונית, לאומנית, או מתועלת ספורטיבית: אותם מחוזות, מענה לאותן התניות חברתיות מובנות, מוטמעות ובלתי מבוקרות.
אני לא צריך להיות פרופסור באוניברסיטה לפשיזם בשביל לדעת שהקליפ הזה ששודר אתמול בלילה על מסך ענק אחרי שעתיים של נאומי הסתה קשה והשתלחויות במערכת המשפט, בשמאל ואישית ביועמ"ש ובבכירי הפרקליטות, אל מול אלפי המוסתים שהגיעו אתמול לת"א לקריאתו הבהולה של הנאשם – היה מרשים מאוד את גבלס. pic.twitter.com/Slpw38T9ic
— Itai Leshem (@Itai_Leshem) November 27, 2019
שמעתי היום, שוב, ברדיו, את המשפט.
מעטים המשפטים שעוברים בשלום באזנֵי>תודעת אנשים,
וחורטים בי חריצי מחוגה חלודה מלובנת, כמשפט זה. להמשיך לקרוא "השכל הוא האלוהים החדש"
נתניהו חופן את שתי תצורות הדמוקרטיה;
ומטיחן זו בזו. להמשיך לקרוא דמוקרטיה: ריבון עליון על חוק
היבטי דמוקרטיה שנדחקת לקיצון.
אני לא צריך להיות פרופסור באוניברסיטה לפשיזם בשביל לדעת שהקליפ הזה ששודר אתמול בלילה על מסך ענק אחרי שעתיים של נאומי הסתה קשה והשתלחויות במערכת המשפט, בשמאל ואישית ביועמ"ש ובבכירי הפרקליטות, אל מול אלפי המוסתים שהגיעו אתמול לת"א לקריאתו הבהולה של הנאשם – היה מרשים מאוד את גבלס. pic.twitter.com/Slpw38T9ic
— Itai Leshem (@Itai_Leshem) November 27, 2019
מקור סמכות הדמוקרטיה הוא בצבר הפרטים המיישמים את השיטה.
הסוגיה:
אם רוב משתתפי קולקטיב, כולל מדינה,
רוצים להעמיד בראשם מישהו, על אף או למרות, מה שיודעים עליו,
האם חוקי התאגיד האוסרים, תקפים?
שלא לומר הגדרה.
הכרעה דמוקרטית –
שיטת טיפול בסוגיה
של צֶבֶר פרטים מובחן,
בה בהכרעה על סוגיה מובחנת נידונה
תיענה ב 'בעד', 'נגד', 'נמנע',
לכל משתתף יחד קול אחד,
בכוונה מקדמית לשקף את תמהיל עמדת רוב המשתתפים..
או סתם במקומו.
ה-
נחוץ יותר ככל שטיעון חלש יותר, משכנע פחות! להמשיך לקרוא סימן קריאה – הסבא של הeימ!gים
הלוואי וכל הדילמות בחיים היו חד משמעיות כמו שאתה מתאר: או שזה מסיג אותך מהמטרות או שזה מקדם אותך. יש הרבה איזורים באמצע ובכל אליה יש קוץ, החיים לא מושלמים, הפוקוס הוא לתעל אותם לאפשרות הטובה יותר
איך אומרים בפוליטיקלי קורקט החדש – לא התבטאתי נכון, לא הובנתי. להמשיך לקרוא סבירות וניהול
מלחמת צידו הימני של פעמון הגאוס בשמאלי.
הקיטוב בישראל מתמצת ל-עויְינֵי – נֶהֱנֵי סדר חברתי.
כבמשטרים מובחנים.
בהובלת נתניהו. להמשיך לקרוא ארז תדמור – נאו ימין רדיקלי
למסקנות חגי סגל – השתלטות השמאל על התקשורת, להלן הצעה נוספת, מדוע נפקד מקומו של ימין תפישתי מעיתונות: להמשיך לקרוא חגי סגל – השתלטות השמאל על התקשורת
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה,
ימין ניאו רדיקלי, מבכר יישום עקרון אמוני לאומני על שלטון חוק וסדר חברתי, בהנהגת שליט נערץ.
מוטציה תפישתית פופוליסטית נתמכת על ידי המון ימני רדיקלי אמוני לאומני מקופח, מודר, מתומרן, מוסת, שהתפצל מקונסרבטיביות קלאסית, מקדשת ממלכתיות ושלטון חוק.
מנהיג מפתה נבעריו בחלוקה מחדש של משאבי מדינה.
אם המשאבים הנתפשים אינם ריאליים, יציף את ההמון הכמֶה ברגשי גאווה, כבוד ותקווה פטריוטית.
Crushing the institutions of government in the service of a revered leader is common conservatism, anywhere, at any time, regardless of culture or language.
