חיוויים שקשורים להערכות רציונליות.
הומור עצמי –
תצורת יהירות נעלה.
עוצמה נאצלת.רגישות להומור עצמי –
חיווי לתחושת נחיתות.
חשיפת פגיעות.תנאי, התלייה, 'אם–אז' –
תצורת התנשאות נחותה.
ניצול, אלימות.
תפישות רעיונות, מודלים
שאני מציע, מנסח, חוצב, כורה, מפסל, בודה,
אני רוצה שואף, מתכוון ומתיימר
לצאת מתוך תודעה גנרית, בלתי תלויה, שאינה מוכתמת מכך שבוחנת סוגיה משלב ג' בסולם – מבית מדרש תפישתי*, אסכולה מובחנת,
אלא, משלב ב' – שפה מוסכמת, שגם היא כבר מוכתמת בפרוטו-פרדיגמות מקדמיות. להמשיך לקרוא גזוזטראת ההתיימרות
עצמאות – התנהלות שאינה תלויה באחרים.
אם טרום ההתנהלות,
המתנהל סופייח תשומות סביבה כדי לפעול,
ו/או לאחר ההתנהלות
סביבת המתנהל מתגייסת לתמוך בתוצרי פעולתו-
ניתן להתדיין על מידת התלותיות;
'עצמאות'- זה לא.
אֱמוניות לאומנות נוטה יותר מפרוגרסיביות להפעלת כוח,
שכן, מראש נסמכת על ציוויי קדושת סמכות ריבונית עליונה,
נדרשת להגן על ערכים קדושים,
מתגמלת על אדיקות, חירוף נפש ו'קידוש השם/ האמונה/ המדינה'.
פרוגרסיביות פלורליסטית ליברלית נוטה במהותה להימנע, לצמצם הפעלת כוח,
בשל הטייתה לאפשר מימוש רצונות פרטיים, לפתור מחלוקות בתקשורת.
במהלך המאה ועשרים אין דמוקרטיות מערביות, פרט לישראל, שפתחו בלוחמה מול שכנותיהן.
להמשיך לקרוא אמוניות לאומנות – נטייה להפעלת כוח
מאחורי עמדות טקטיות מולקולריות גלויות,
נמצא, על פי רוב,
שמרן קונספטואלי אסטרטגי לטנטי.
ב- מייחלים ל-,
חרדים מ-
מאורע,
האם אנחנו מתייחסים
לעוצמת השפעתו,
או,
לסיכויי התכנותו?
אינטרינזית, אי-רציונליות, חרדה/ אופטימיות יתר,
אקסטרינזית, רציונליות, יציבות רגשית.
אם אינך מוריד לעצמך ערך – בצד צרת חוסר המודעות העצמית שאתה נמצא בו – זה בסדר!
שמור על המורל. גבוה. גאה. להמשיך לקרוא נעלבת?
נתניהו ולפיד | צילום: מרק ישראל סלם http://www.forbes.co.il/news/new.aspx?0r9VQ=GLKG
אני נפעם מהעובדה שיש מאסות מצביעי לפיד.
שקונים את דבריו. מתייחסים אליו כאל כאלטרנטיבה שלטונית, נשאפת, רצויה, גם אם ההסתייגות "כדי להחליף את נתניהו." להמשיך לקרוא מצביעי נתניהו לפיד
פגשתי מי שייחסתי לו יותר יכולות ממה שייחס לעצמו,
שלא זכה להערכתי על התנהלותו,
חש לא מסופק
תאב ותובע כבוד לא מנופק.
סקר עושות חשבון העלה שההמבורגר המצטיין בישראל הוא מקדונלד'ס.
ברכות! להמשיך לקרוא חכמת המונים
כעצל, בפעולה, בכל מעשה,
אני מחפש את המתווה,
את תבנית בסיס התוצר,
זו המאפשרת יצירת ואירוח משתני תוכן.
נכון, בפעם הראשונה עובד יותר,
לעתים, הרבה יותר-
אך בפעמים הבאות רק משכפל את התבנית,
ומתמקד ביצירת ואירוח תוכן.
כך, חוסייך אנרגיה,
ועל הדרך מעצים אחידות מסר,
וגם, יוצייר טביעת אצבע.
בקשת בעל סמכות מְאַחֶר
עשה את שביקשתי, שכן:
'אני אכעס אם לא,
אתה תכעס אם לא,
אני אשמח אם כן,
אתה תשמח אם כן, מיידית ובהמשך. להמשיך לקרוא (עוד) שלוש גישות ניהוליות
מתחילת 2016, שמעתי בהקשר אלי קשירה ביני לבין המושג 'גורו'. ג.ו.ר.ו., מבוטא Guru, כבר – אָיינְס, צְוָוי, דְרָיי – משחזר, שש-שבע פעמים, לפחות, וזכרוני לא משהו.
ואני, אינסטינקטיבית הודף;
מה לי ולגורויאדה?
ואני כבר יודייע, שֶאָל לו למישהו, בטח לא לי, להלין, שבעולם בו המדיום הוא המסר הייצוג הוא התוכן, להתלונן על שאני נתפש באופן שונה מאיך שנראה לי 'נכון' הייתי מעדיף. כל תפישה הורווחה ביושר. וזה לא מחמיא לי. סתם לא נכון. להמשיך לקרוא גורו? לא. קנגורו*
אמירתו של בני ציפר מבטאת תפישה קונסרבטיבית, אמונית לאומנית, ובעזרת ציפר כעת גם ארטיסטית, אמנית, בו תפקיד פרט הוא שירות רעיון נשגב קולקטיביסטי. להמשיך לקרוא בני ציפר: "הדרישה מאייל גולן…"
את היות חיי טובים,
גם אם לא מושלמים,
אני משייך לשלושה נדבכים:
כבוד = ייצוג
בעבר –
ה'כבוד' היה תוצר ההתייחסות החיובית אל מכלול תפישתי של התנהלות אדם אחר. להמשיך לקרוא רדיפת ייצוג
קונסרבטיבים, ימנים שמרנים, מרבים לשאול,
כסוג של טיעון, מבחינתם- משכנע, מהותי,
"אבל למה?"
זו כאילו תהייה, למעשה התרסה, תרעומת ל-
למיניה.
כשל מובהק אצל תבוניים
בין מחשבה רציונלית,
למחשבה שאיננה
היא העירוב בין תפישת ערך
לבין
הליך מחשבה מוסדר,
הנמנע מהטיות אלה.
בבחירת טעמים,
ובכלל בחיים,
כשאינני בטוח מהם העדפות, טעמי האחר,
אעדיף את טעמיי שלי.
