אצ'ו פצ'ו ואני ישבנו במסעדה.

– "בכתיבה, אתה מטיח בי כל כך הרבה טקסט שהרהיטות שלך הופכת לעילגות."

– "אתה הופך את סף הסבלנות וההבנה שלך למדד הרהיטות שלי?
היית קורא את שייקספיר, והיית אומר שהוא עילג מפני שהוא נותן בך יותר מדיי טקסט או מלים גבוהות?"

– "רגע, אתה משווה את עצמך לשייקספיר?"

אני חופן את ראשי בייאוש.

– "אני רואה שנעלבת, שכבית, אני מתנצל, לא מתכוון להעליב אותך."

– "אתה ממש לא מעליב אותי, אני לא עושה הפחתת ערך עצמית וולונטארית בשל תפיסתך את זנב המהות מצידה הלא נכון."

אני עושה דבר יותר גרוע- אני מאבד עניין."