עם התעניינותי בצילום, כילד בחולון עם המינולטה של אבי – צליל התריס tsik מנגן לי באוזן, ריח העור החום עולה באפי.
מודרנה יפנית.
לא זוכר את רכישתה. בחיפוש מסתבר שהיא מודל 1960, כלומר טרום תודעתי.
אבי צילם, בעיקר שקופיות ואותי לא מעט. להמשיך לקרוא הסלפי הראשון שלי
ב 1985 שמעתי את עופר, טפשון עם לב רחב ומצח נמוך מקיבוץ מעלה ספתא, מנסה לכנוס את תשומת ליבו של בעל פוסאדת העץ הרעועה בבוליביה, עם הפקודה התובעת ספיחת קשב. בהמשך דבריו תבע גם חדר עם מים חמים, בקול, בדרגת עוצמה אחת גבוהה מדי, ובסנטר מורם: להמשיך לקרוא מינורי ב'תקשיב'
ידידי רפאל, אחד האינטליגנטים שבהם, אם לא ה, נע ורץ בעקבות הרוח ברחבי הגלובוס והתודעה ואף הגיע לשיאים גשמיים, ספורטיביים ורוחניים. הדיר את האל והותיר אמונה. הדיר את האל והותיר אמונה.
עדכן שנוסע ללאוס, קמבודיה, לסביבה.
מכיוון שהוא חובב נשים באופן כללי, ומז'אנר מסויים באופן פרטני, שאלתי עם מי נוסע.
עם ספרדיה, השיב.
להתפעלותי הוא מוסיף, 'התעליתי, אני כבר לא בעניינים האלה.'
א. דרכונו נחמס ממנו בחוסר יושר והתחשבות יתירה, עובדה שגרמה לו להישאר, שלא לומר להיתקע, בעיר זרה, הבילה, מוזנחת, חמוצה, מפוייחת ומגעילה, יותר ממה שביקש רצה או יכול היה לשאת, עד שאמר- די! להמשיך לקרוא מינורי בקורבנות פשע והתעללות
באמצעות יכולת הדיבור האיש מxים את רואיו ושומעיו, את רובם לפחות, יוצר ואקום מעל מאורעות שחוברים להם, באמצעותו יחדיו, ממריאים כאדים במעלה הוואקום שהוא מייצר, מתמצקים לכלל פנטזיה מתפארת המתוחזקת במשובי אוויר היוצרים כוח עילוי לפנטזיות המשנה והבאות.להמשיך לקרוא מינורי במחט מפוצצת ת'בלון
מבין, כעת, למה אוסטרליה מהווה יעד משאת מהגרים;
את אמריקה היה צריך להקים,
כעת' הכלכלה שם לא משהו,
גישת החיים היא שאולי הכל אפשרי, התגמול כייף, אבל וואלה, צריך לעבוד בשביל זה, 'מחנה עבודה' קראנו לה – לא משחקים.
אוסטרליה כבר שם, חיה, נינוחה, לא בועטת, מתפנקת, מתנהלת בחן בריטי, בתוך סטרוקטורת סדר גרמני, בחופש אינדיבידואלי אמריקאי, בוגרי קולוניות הגליית העונשין של האימפריה הבריטית. להמשיך לקרוא אוסטרליה – ג'ירפה
לנחיתה במנחת, יש לשלוח את תנוחתך ל – contentnfun@gmail.com.
אווירון עולמי
קאבולאדו
קורס טייח באנגולה
סיור בבית קברות ימי
זה היה נורא!
מתאושייש
עלייה לרגל
כינון מעוף דיפלומטי
הכוונה למסלול
התקפה אווירית
לוגיסטיקה
פה טס, בהמשך- קרקוע
טיסת ספר
התרוממות רוח
ארז גרון טיסה לוגיסטית לאונדה
טיסת קודש
תנועת הפועלים
חברי מחזור קורס טייח
תחנת תדלוק
כייף בטני
טיסת ראווה
בקרת ייצור
סחרור
כייף בוטני
מעוף מעל מים סוערים
טיסה מקומית
ארז קליין אווירון חידתי, אנגולה
אבנים שחורות
נופי קדומים
פאנטום
אמנות אווירית
התמסדות
טיסת מחקר
בסיס הספקה ותדלוק
עומס טרם המראה
טיסה אמפיבית
טרום המראה
המראה עם שקיעה
יעף חופים
הפצצת חביירים חדשים
בסיס האם
מועדון הטייסת
כוח סיוע
מועדון קצינים
מטס תודה והצדעה
אקסודוס- השיבה הבייתה
רונן בנימין מדריך טיסה ימית
המסע ל Takoradi גאנה צילום: אלעד ברוך
רכבת אווירות ל- Takoradi צילום: אלעד ברוך
הגנת חופים Takoradi Ghana צילום: אלעד ברוך
השתלבות במרחב
Ghana Bojo Beach יעף חופים
Bojo Beach Ghana דייג אווירי
Bojo Beach, Accra, Ghana
West Hills, Accra, Ghana
Aburi, Ghana, בוטניקה
Boti Falls, Ghana, מגרש מסדרים
Boti Falls, Ghana, חזון
Samuel Kwasi Boakye, Boti Falls, Ghana, הדגמה
Samuel Kwasi Boakye, Boti Falls, Ghana, יישום
Boti Falls Ghana פטריה אווירית
Boti Falls Ghana
מיקי אלשר, קורס טייס, גאנה
בני לבקוביץ, ינון בר יהודה מגלים את גאנה
East Legon Accra, Ghana, צילום: ינון בר יהודה
Honey Suckle, Accra Ghana
ינון בר יהודה בטקס פרידה, אקרה גאנה
ינון בר יהודה במטס הצדעה, אקרה גאנה
השראה
את הרעיון לתנוחה שאבתי מאיזה בחורצ'יק – לא זוכר את העדה ולא הלאום, אליו נחשפתי במצגת או סרטון יוטיוב – לא זוכייר, כשצילם עצמו בתנוחה זו בכל מני מקומות בעולם.
פאק, איך אני לא חשבתי על זה.
פיל קולינס, לצערי, לא הדריך, לא השראה ולא תופים
צילומים
התנוחה הראשונה צולמה במוסקבה כשכפיר כהן מצלם אותי. מאז, ברמות אדיקות משתנות, מצטלם במקומות שווים, בעודי מתחרייט, שלא התחלתי להצטליים מעת שיכולתי לעמוד על רגל אחת. בדרך כלל מבקייש ממי שנלווה אלי לצלם. או ממקומיים.
קרדיט
ידיד נערץ, שהגיע לתמונות במקרה כשחיפש משהו אחד ונחשף לאחת מהן,
טען, שהתנוחה בהשראתו;
כשהיה קלאבר, כשנחה עליו – הקורא יחליט לבד מה נח עליו –
חתר למרכז הרחבה,
בנון-שלנטיות מודעת נעמד על רגל אחת,
מכפיף גוו,
מניף את רגלו האחרת, לכדי קו אופקי הנמתח מכף הראש עד קודקוד הרגל,
שולייח את ידו השמאלית, ניצבת לקו הרגל והגב, אופקית אף היא,
את הימנית מניף כאֶxטֶנְצְיָה של הקו האופקי,
זוקייר את האמה, אותה סובב באגרוף קפוץ, זוקף רְשולוֺת את האצבע,
כל זאת בעודו סב על ציר רגלו באופן תואם את סיבוב כדור הארץ על צירו.
צפיתי בו עושה את הנאמבר כמה שניות, נניח 1400 מעלות, במועדון זערורי בטוקיו ב- 6 בבוקר –
אכן, קרע – אותי, וגרם לפעירת פיות הילידים המשתאים ולפעיות הילידיות.
אז, לא יודייע אם זו ההשראה – מ'כפת לי, שיהיה, הִשְרָא.
מטרה
לחייך, לצחוק, לגרום חיוך לאחר. במודע, בכוונה. המתלוננים על הדרישה לאווירון – "משביעהו-רעב, מרעיבהו-שבע" – יפ, הם מחייכים? באמת מחייכים? בשל מה הם מחייכים? ממה, מהרמת רגל מגוחייכת? מה הניע אותם לכלום פעולה שתוצאתה חיוך? מה הניא אותם מהמעשה? האין זה כיף?
גומז, אתיופיה
אתיופיה, מחוז גומז, 200 קילומטר מהכביש הסלול הקרוב למקום מגוריהם. הם מסתלבטים עלי. אחר כך עשרות ילדים עושים את זה. לבקייש מאחרים מצחיק עוד יותייר. במיוחד את אלה שלא ברור אם ייעתרו או לא – בחינת יכולת הפנייה.
האמת, כמעט באמת?
לקבל תמונה כזו מאחרים זה כיף. התחושה שלי ש
בשלב הבקשה מישהו מחייך,
במקום העשייה אדרנלין החיוך נמתח,
הקהל צוחייק,
היא כייף. התהליך שבו מישהו שולייח לי, 'כי הוא ביקש' והוא נהנה מזה – נהדר. באותם מקומות שהבקשה הופכת ליותר מבקשה קטנטנה –
בחיובי, הם נהנים מזה, זה נפלא,
אלה שטורח עליהם – בקטנה. חיים קשים. חבל. לאף אחד זה לא באמת נורא.
1984, נסעתי לארה"ב, לא ידעתי לכמה זמן. החזון היה אמריקה- ניו יורק, אחותי, לימוד טיסה, דרום אמריקה חיים בארה"ב- לא בהכרח בסדר הזה או בסדר בכלל.
גיסתי המצוינת השאילה לי את תרמיל המוטות, כך קראנו אז לקונספט המהפכני של תרמיל הגב ששמר על יציבות ומבנה התרמיל באמצעות מוטות חיצוניים.
התרמיל, תוצרת Karrimor, מהדגם שבתמונה, רק באדום ראה עולם עוד לפני שימושו אצל גיסתי, ומניח שהמשיך אחרי שחזר אליה, הכיל כ- 50 ליטר, 2/3 מהקיבולת המקובלת בפריג'ידרים העכשוויים. להמשיך לקרוא מוצ'ילה
ב- 22/12/2013, בתכנית עובדה של אילנה דיין, הובא סיפור של ישי הדס, שאימץ נערה אתיופית. האיש הטוב כרת איתה חוזה- תקבל תמיכה, תשלים לימודיה, תשנה במו ידיה את הגורל שנגזר עליה.
מסוג המקומות שרוצים הרבה זמן, הליך הגיוס ביחס הפוך למשך ההמתנה, ומדהים במהירותו.
עם התעניינותי בצילום, כילד בחולון עם המינולטה של אבי – צליל התריס tsik מנגן לי באוזן, ריח העור החום עולה באפי.
ב 1985 שמעתי את עופר, טפשון עם לב רחב ומצח נמוך מקיבוץ מעלה ספתא, מנסה לכנוס את תשומת ליבו של בעל פוסאדת העץ הרעועה בבוליביה, עם הפקודה התובעת ספיחת קשב. בהמשך דבריו תבע גם חדר עם מים חמים, בקול, בדרגת עוצמה אחת גבוהה מדי, ובסנטר מורם: להמשיך לקרוא מינורי ב'תקשיב'
1984, נסעתי לארה"ב, לא ידעתי לכמה זמן. החזון היה אמריקה- ניו יורק, אחותי, לימוד טיסה, דרום אמריקה חיים בארה"ב- לא בהכרח בסדר הזה או בסדר בכלל.