מקלישאותיי הראשונות
איננו נבונים דיינו להבחין בתופעות/ תוצאות
בכדי שנתחקה אחר הסברים/ סיבות להן.
בדרך כללי אופייני ל–
כבמשחק בילארד,
תודעות חותרות סבירות מגיעות עצמאית למסקנות דומות.
בעלי מחשבה אמוניסטית מתכנסת הזדהותית קולקטיביסטית אינם מערערים פרדיגמות.
לפני כמה שנים חבר אמר "צ'חצ'חיות – התנהגות קולנית"
וכנראה שאינני מדייק בציטוט.
באנגלית, riffraff, כשמילון וובסטר מבאר שזו מילת גנאי כ
לא מספיק טוב לי. לא עוטף לי את המושג. להמשיך לקרוא צ'חצ'ח (יוּת) ערס (יוּת)
שלא לומר 'הגדרה':
סינכרון מילולי של
– סנטימנטים,
– ערכים
– ואינטרסים
של מנסח או מקבל רעיון ניהול חיים.
קהילה צביונית, היא
אוסף פרטים,
שוולונטרית אינסטינקטיבית, מקפידים
להפקיר חירותם,
בהפקדת סמכות
אצל מנהיגים
להפקיע חירות פרט,
בשם התכנסות הזדהותית?
אני רואה בהחלה וולונטרית של צביון,
אחת התצורות הנחותות ביותר של שאיפת פרט לספיחת ערך אישית.
Do you know how to make God laugh? Tell him your plans
משפט זה חוזר בווריאציות בריבוי שפות במגוון תרבויות*.
ועם זאת יש מעט משפטים שאני אוהד פחות ממשפט זה. להמשיך לקרוא חיים – מה שבין התוכניות
שלא לומר 'הגדרה'
העדפה התנייתית מוטמעת, לא מודעת ומתומללת,
למימוש ערכי רעיוני, נפרד מחומר או מפיזיולוגיה,
לצורכי סיפוק רגשי.
מימוש סנטימנט מצריך פעולה במציאות ומשאבי רציונל.
סיפוקו גורם לתחושת ערך והנאה, מניעתו תסכול.
סנטימנט מוטמע ראשונית,
ועל ציר זמן מתעדכן, מתמצק, בהתאם לקבלת חיוויים רגשיים מהמציאות.
מערך סנטימנטים, אופני מימושם, מהווים טביעת תודעה של סובייקט.
סנטימנט חיובי/ שלילי הוא יחס חיובי/ שלילי למושאו,
ככזה, מילויו גורם הנאה/ אי־נוחות עד סבל.
אני נפעם, מחדש,
מגילויי מידת, ישירות, השפעת חיוויים חיצוניים,
[בעיקר ובמיוחד אלה שאני מחווה, יש מי שמשער למה?]
על תפישת ערך עצמי של פרטים אותם אני פוגייש. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי חיווי חיצוני > תפישת ערך עצמי
בפרישת רציונל התנהגות מול חיווי חצוני,
– אנחנו מסבירים למה עשינו כך, "מפני ש…" ולא אחרת –
בעצם,
סנטימנט התנייתי נחשף נוכח גירוי חיצוני.
הגירוי הוא רק טריגר למימוש התניה, סנטימנט. להמשיך לקרוא רציונל? התניה
תודעתי – מבחינתי – כאסלה.
ואסלה ככיור.
רוצה את תודעתי, את האסלה ואת הכיור, נקיים משאריות פעילות קודמת שלי, לבטח ללא זכר של פעולות אחרים,
מוכנים ללא שיירים לפעילות הבאה.
המדיום הוא המסר, והמסר הוא סך התגובות* לו.
עם הכבוד הרב למרשל מקלוהן ולאמירתו,
בעידן תקשורת מיידית, רב ערוצית וכיוונית,
יש, עדיין, משמעות היסטורית, פרקטית, קיומית למחולל המסר. להמשיך לקרוא המדיום הוא המסר