המוניזם

נאום החמוצים של נתניהו, מהווה תמצית ההווייה התקשורתית שלו.
אנשים עם סט ערכים מסוים המכיל כמה איפיונים שאינם שמרניים מובהקים, אנשים שמתייחסים להתנהלותו לערכיו כלא מחמיאים לאינטליגנציה שלהם, שחשים חשופים תמידית למניפולציות מחוותיות זולות, מאד לא מרוצים מהרכב הממשלה הקונסרבטיבי ומנתניהו ראשה, הנוגדים את תפישותיהם וערכיהם.
באופן לא מפתיע אותם עוייני נתניהו גם אינם אוהדי טראמפ, הערכים אותם הוא מייצג, ולא מתגעגעים ל'סדר' שיחיל פוטין אם היה ניתן להביאו לכאן לכמה שבועות.
עוזי ברעם, הארץ 29/5/2018, מאמרו בשולי העבודה מתחולל מרד
"נכון שהוא נקט צעדים תואמים מה שחלק מהציבור סבור שהוא האינטרס הישראלי – אבל מפלגה ליברלית ודמוקרטית לא יכולה להעריץ מנהיג שמרן והומופוב, המתנגד לכל גילוי של קידמה, המנתץ כל ברית ומשקר ללא הבחנה."
אותם אנשים, לפחות חלקם, דווקא די שמייחים בהתנהגותם האישית באופן כללי, אם ניתן להעיד על מגמה מעדות ראשונה.
הציפיה שיהיו מרוצים מיישום ערכי הימין, אינה מופרכת;
לא ניתן לעצור התקדמות;
האנושות מתקדמת פרוגרסיבית, תמשיך להתקדם, גם אם בתנועה לא ליניארית, לא רציפה, לא מתמדת ושאינה מסונכרנת.
אף שכעת עידן האטה, תקופת רגרסיה, עיתות ריאקציה זמנית, התקופה תחלוף, גם אם לא ברור מתי, שכן, לא ניתן למנוע שאיפת אינדיבידואל להיטיב את חייו, רציונלית.
רבים ממי שדברתי איתם על נושאי תפישות עולם, בעיקר אלה הפחות מיומנים* בסוג שיח כזה, נחרצים ואחוזים בתפישותיהם, חולקים בַּלְבֶּלֶת בין
* אם איחשד בהתנשאות – הרווחתי ביושר.
לא כתרופה ל'התנשאות' אלא בסמיכות לה, העובדה שאני מרבה לעסוק בסוגיה אינה מביאה אותי למסקנה שהגעתי למסקנה אחת יותר 'נכונה' מאשר אחר שלא נדרש לתעוקות אלה. לבטח צברתי ניסיון רב בהקצאת תשומות לנושא.
תפישה קונסרבטיבית – אמונית, לאומנית, מתכנסת הזדהותית, יוצרת רהב טקסי וקונסטרוקטים חותרי הסכמה.
לעומתה, פרוגרסיביות – רציונליות, אינידיבידואליות, שיוויון ושלום, מניבה חתירה לדיאלקטיקה מערערת;
[כל] טקס הוא ניסיון להסמלת מציאות, סוג של אוקסימורון אמוני לצרכי עיצוב תודעתי, מניפולציה חברתית-דתית-לאומנית-פרסונלית.
בעת שרוגל אלפר חותר טקס, הסמלה, צביון, הוא מִדָמֶה, מתכנס בהיבט זה לתפישות קונסרבטיביות. כשכמיהת ריבון לטקס בניחוח וורדים ואלפר שואף לארומת קפה – עניין של טעמי ריחות, זהו מימוש סנטימנטים רגשיים שאין לאחד יתרון על אחר.
מי שנשאל שאלה,
שאין לו תשובה שמניחה את דעתו שלו עליה,
מאשים את השואל בתוקפנות,
מפני שהשואל חושף את חולשת יכולת מימוש האג'נדה, הנרטיב, שהנשאל מבקש לקדם.
קהילה צביונית, היא
אוסף פרטים,
שוולונטרית אינסטינקטיבית, מקפידים
להפקיר חירותם,
בהפקדת סמכות
אצל מנהיגים
להפקיע חירות פרט,
בשם התכנסות הזדהותית?
אני רואה בהחלה וולונטרית של צביון,
אחת התצורות הנחותות ביותר של שאיפת פרט לספיחת ערך אישית.
החלת* דמיון** תפישתי*** ערכי**** מממש סנטימנטים***** על מרחב ציבורי******
החלת התנהלות דומה, משותפת,
על קבוצת אנשים בדרך כלל גדולה,
במרחב ציבורי בדרך כלל גיאוגרפי,
במטרה להחיל על המרחב תפישות ערכיות מסויימות,
שיוזם הצביון, המארגן, המקיים אותו – שואף לקדם.
שמרנות/ קונסרבטיביות/ ימניות היא סנטימנט;
אינסטינקט תפישתי – מכניקת התניית תפישה מתכנסת לערכים מוטמעים.
קונסרבטיביות תפישתית היא תצורת מחשבה רווחת, מוטמעת.
התפתחותה אבולוציונית ⇐ סוציולוגית ⇐ רציונלית,
גם אם אחיזה בה נעשית ממניעים שאינם קשורים לבקרה רציונלית אינטליגנטית.
מי שנוטה להחיל על עצמו, כמאפיין התנהלותי, חיוויים חיצוניים,
ולהוריד לעצמם ערך. וולונטרית.
בנחישות.
במצוקתם, שמים את סביבתם במגננה, על מצבם מפני שבמובהק
מדינה בה שלטון נבחר עויין את מוסדות השיפוט והאכיפה,
שואף שמוסדות אלה יעשו את דברו,
היא מדינה שנשלטת על ידי ריבון רע, מושחת,
שואף להשתלט על מנגנוני בקרה, לאפשר לו לנטרלם,
ועושה זאת תחת כותרת – טובת ההמון. להמשיך לקרוא שלטון רע
מהות שמרנות היא חתירה לנורמטיביות. מצפן התנהלות פרקטית והעדפות ערכיות.
נתניהו
איתמר בן גביר תבע את עלבונו על שעובד בתחנת דלק קרא לו 'נאצי' והצדיע לו במועל יד.
פרוגרסיביות, חתירה לרציונליות אִינדיבידואליות, מתגוננת מפני קונסרבטיביות, ומפחיתה ערך; פרוגרסיביות > קונסרבטיביות.
כמאפיין.
לאורך וורטיקליות היסטורית – זמן,
לרוחב לאטרליות גיאוגרפית – מקום.
חשש אינהרנטי של פרוגרסיב רציונליסט מפני פעולות קונסרבטיב*, מהול בזלזול.
ריבון חוגג הצלחה באמצעות מחווה טקסית וביורוקרטית בנתינתו מענה לסנטימנט של נתיניו.
פתיחת שגרירות בירושלים היא בת דודתה של 'פגיעה ברגשות הציבור'.
שמחת העברת שגרירות ארה"ב לירושלים היא של ריבון ששאף לעשות זאת, והצליח במשמרתו לנכס לעצמו את ההישג.
תוצר של
העברת שגרירות ארה"ב בישראל לירושלים – סיבה לשמחה.
מהווה מימוש רצון.
של מי?
עריכת משחק ידידות ארגנטינה/ מסי טרום מונדיאל, כמופע ראווה נגד נבחרת ישראל נטולת אספירציות ספורטיביות אקטואליות, מאמן וסגל קבוע.
מעצים את ריבונות המארגן, עובד על סנטימנטים של הקהל.
בעוד שבהעברת השגרירות יש את סנטימנט הלאומיות המולבש על רציונל – הכרה בינלאומית, ומשמעותה הרבה גם אם בלתי ניתנת לכימות,
במשחק יש את סנטימנט הלאומי – גדול הדור מזכה את הקולקטיב בביקור, יראה את המקומות הקדושים ויתפעל, וישים את הקולקטיב על המפה הפוליטית העולמית, ההלבשה היא על סנטימנט אהבת ספורט, כדורגל, והסנטימנט הכמה להתחכך עם דמויות גדולות מהחיים.
מיקום השגרירות הוא, בעצם…, לא באמת מעניין.
כדאי, רצוי שתהיה במרכז אורבני שמהווה מרכז פעילות עסקי.
פרקטית, אם שגרירות ארה"ב עוברת לירושלים, והשגרירות הנוכחית עוברת להיות קונסוליה, הרי זו סיבה לשמחה, תרומה כלכלית.
וברור שלא זה העניין.
העניין הוא ה'הכרה במעמדה' של ירושלים.
ומה הרבותא ב'מעמד'ה של ירושלים?
דיון על חשיבות הסמלה משול לויכוח על איך הסלט יותר טעים עם עוד מלח או ללא.
כל טיעון אצל המשוכנע מאושש את התזה, ואצל השולל – מפריך.
אני מאלה שעויינים הסמלה בכל תצורה שהיא – נראית לי כ
אינני בקיא בנבכי הפרטים הפוליטיים בספרד–קטלוניה, האם שואפי ההתנתקות הקטלנית מספרד זו
צ'רצ'יל אמר על דמוקרטיה:
נראה, שבמהותה הטהרנית, דמוקרטיה ישירה אינה מַסְפֶּקֶת לטפל מיטבית במכלול סוגיות חברה–פרט.
עם התגלעות הבעיות, התפתחה בשלבים מוקדמים 'דמוקרטיה ייצוגית'.
התפתחות ה'ייצוגיות' ייצרה וריאציות על ניהול כוח פרטים, באמצעות נציגיהם. להמשיך לקרוא פופוליזם דמוקרטי
בניסיונותיי לשרטט קו פרשת מים בין תפישה קונסרבטיבית לבין שאינה כזו במובהק התאהבתי
עד כמה שאשכנזי חסר אינטליגנציה רגשית יכול להתאהב, כן?
בזה שנחבא אל האחרים, והוא דומיננט גם בין אלה שלא רואים עצמם כשמרנים. להמשיך לקרוא מאפיין שמרנות
בהמשך למאמר מהון להון, 7 ימים, ידיעות אחרונות, 19.8.2017.
הבנָתי בנושא על איין ראנד נובעת ממתווכים שקראו, אמצו ונטשו.
איין ראנד (הייתה) אטרקטיבית לשוחרי 'פתרונות' בום טראח, פשטני, עכשיו ומיד.
להבנתי המצמצמת מתמצמצת משטיחה:
איין ראנד יוצרת אדם אידיאלי ומתארת חברה מיטבית.
או להיפך.