בקפה במרכז תל אביב, המלצר שמגיש לי, דקיק, גבעולי, שחום, שעיר מטופח, פנים מגולחות למשעי, תמידית, נקי נקי נקי, עדין, ענייני. יש שם עוד גייז, הוא מהז'אנר ה'נשי' ה'מובהק' לאו דווקא ה'מוחצן'. האמפטיה שלי אליו, מובהקת.
לר'ישל'ה, שישב אתי, אמרתי ש'אני מתאפק לא לומר לו כמה הוא מתוק בעיניי.' להמשיך לקרוא מינורי במתיקות ובנחת
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.7808042
חסד: מתן טובין לאחר, במצוקה, במטרה שהאל* יתגמל את הנותן.
כמי שלא כל כך בענייני אל, בייחוס 'חסד' לאל, פרט מתכוון לקבל טובין – לא משנה מקורו, ובעיקר מחצין את מצוקתו.
אני עוסק, שלא לומר 'עסוק' – אני לא, בין היתר, בהגדרות.
מלים, מבחינתי, הן כלים לאחיזה תודעתית במציאות נתפשת.
נושא בריאת מציאות באמצעות מלים, מרתק, מזוית אחרת.
בעיקר בשל המניפולציות התודעתיות שנעשות באמצעות מלים, טעינתן בתת-משמעויות, שימוש בנרטיבים. להמשיך לקרוא חסד, צדקה – מילים טעונות
שיח בין שנים. כלומר שלי עם מישהו*, פאטרן חוזר על עצמו. הציר המשותף הוא כמובן אני – אחאנא"ר מעיק ומר נפש.
ובן השיח נמנה על ז'אנר מסויים. מובחן.
* משתמש בלשון זכר.
נכון לשני המינים. עם פחות זכרים הייתי בשיח ממין זה.
פֶּגֶש התניות אישיותיות תקשורתיות. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – סליחה שאני… שואל, מתערב, מפריע
הפתולוגיה:
התניה מייחסת לחיווים חיצוניים כמבחן וולונטרי, בלתי מבוקר, לתפישת ערך עצמית בשילוב התניה להתגונן מהפחתת ערך עצמית.
הייתי בקשר עסקי עם ספקית שהומלצה על ידי חבר – "תותח. בלתי נסבלת".
התחום, לא חשוב אולי כן. גם לא העדה.
תותחית אמיתית בהתמחותה. בתת-תחומה, בפריפריה של התוצר אליו רוצה להתקדם, לטעמי, הציעה את תוצרי אופייה המסוים, פחות התמחות דיסציפלינרית.
סיפקה תוצרת ברמה גבוהה, ביחס הפוך לרמת כיף האינטראקציה.
לא המשכנו את צריכת תוצריה. להמשיך לקרוא מינורי בשיוויון
אני את האופנועים שלי מחפש מראש. יודע מה אני רוצה ואז הולך לחפש אותם.
אני יודע, בעיקר, מהן הרגישויות, מה אני לא רוצה בנקודת זמן מסוימת. להמשיך לקרוא האופנוע הבא
גדול חוקרי התלמוד בימינו מגלה מדוע היהדות היא מונח מומצא
בבחינת* –
לא ברור מי גילה ראשון שהמים רטובים; לא היו אלה הדגים, החיים בתוכם.
לחלק ניכר מתפישותיהם האמוניות מתכנסות הזדהות קולקטיביסטית תומר פרסיקו, ועוד יותר של פרופסור בויארין, אינני שותף. להמשיך לקרוא היהדות היא מונח נוצרי מומצא
את התרגשות 'הפסד' ההתרחשות, ניסוח התסכול, אני מייחס לחורף 1969-70, כשאני בפיג'מה אפור-ורוד-בז' עם נקודות בורדו ופסים כחולים, מתפוררת מהוהה מכביסות יד על קרש, ירושה מאפי הלפרין, ש[אם] ירש אינני-יודע-מתי-וממי.
אז, בחנוכה, יגאל, ויובל, וישי, וישראל, וסבִּי וכל השכונה הרעישו למטה ואני עם אדמת במרפסת, מרגיש שהכל קורה ברשת החברתית הריאלית, בלעדי. בעיקר בטע החווייתי.
הקופסא בהשראת פיג'מה, כן?
בא, הולך, חוזר,
מצחיק את עצמי
ומבכיא את היתר.
אם סמוטריץ' הוא שעון כרונוגרף שלושה תת-שעוני סטופר,
חזן הוא שעון צלילה,
אתה שעון מכני רגיל.
מכניקה דומה, הבדל בסדרי גודל.
אני שעון שמש/ אלקטרוני.
התייחסות לתוכן, לערכי תפישת עולם.
בשל גישה ממכניקות מחשבה שונות, הטיפול של כל אחד מאיתנו שונה מהותית.
ביידיש, כלומר באנגלית, vocal fry, נשמע טוב יותר.
בשנים האחרונות, אני שומע מדברים ומשחקים בקולם.
בעיקר באנגלית, בתרבות האמריקאית. עוד מעט יגוייר – מגוייר, כבר בעצם רגעים אלה – לוקלית, יעוברת, מגיע לכאן. להמשיך לקרוא גרגור, קול חרוך, יורד, נמשךךךךך
רוכב על הירקון דרומה, משתחל בין נתיבים בתנועת חול מועד כבדה.
כמה עשרות מטרים לפני, שלושה שוטרים ליד ניידת מנופפים לכיווני במרץ. נראה שאורבים לדו-גלגליים. אני נוקש על מפתח הלב, מסובב ימינה שמאלה כף יד פרושה בתנועה אוניברסלית are you talkin to me?
כן, מאשרות בהנהוני ראשים נמרצים שתי שוטרות ושוטר.
להמשיך לקרוא מינורי בפריווילגיה
בסוגיות פרט–חברה–ריבון
אינני חולק את חכמת ההמונים – Wisdom of the crowds
אלא,
אני בטפשות מעטים – Folly Of The Few.
ללא ה' הידיעה, שכן, טפשות מעטים איננה מסויימת. היא מתבזרת.
מקובל לומר,
לא חשוב מה אומרים, חשוב מה עושים.
ואני גורייס:
חשובה עשייה,
ועוד יותר אמירה,
והכי חשוב – חשיבה.
בכדורגל, אוהדי הקבוצה המבקיעה בטוחים במלוא הסנטימנט המייחל, שהשער חוקי.
אוהדי הקבוצה האחרת משוכנעים בשיאי רִגְשָה מתגוננת, שהגול פסול – פאול, אופסייד, לא עבר במלוא היקפו.
אוהבי נתניהו, הלומי האהדה, בעלי תפישה דמוקרטית בוסרית, ישירה, פופוליסטית, שוחרת יתר משילות, מייחלת לריבון אהוב מייצג לאום בטוחים שלא דבק בו רבב.
מתעביו, משובשי הדעת מחרדתם מדמוקרטיה מופרעת איזונים, נטולת בלמים, משוכנעים שפשע. להמשיך לקרוא לכו ל- VAR
בספטמבר 1984 טסתי לארה"ב, טרום עשר שנות שהייה ולאחר שלוש שנות כשל אקדמי שבשיאן, כלומר בשפלן, סיימתי את שנת קדם-משפטים מהצד הלא נכון של הרשימה.
לא היה מה שיחזיק אותי מול נסיעה, לראות, לחוות, ללמוד טיסה, לטייל בדרום אמריקה.
טרם הטיסה אמי שאלה "יאירי, מתי תחזור?"
"לא יודע".
לשנת הלימודים באוקטובר, תהיה?"
"לא, אמא." להמשיך לקרוא שיאי התנשאות
בחיי, נתפשתי כחובש כמה כובעים.
בין היתר, נצפיתי בעיני צופים נחרצים גם כחובייש מצנפת–היועייץ.
אם התמלול הפסיבי שנקטתי מתפרש כ– 'אין-לי-יד/ רגל/ ראש/ תודעה/ ופה' לעניין, אז לא לכך מכוון; אני תרמתי לכך. אינני, לא אני ולא אחר יכולים להתנער מרושם שהתנהלות אישית מסויימת הותירה בתודעת אחר, גם אם אין כוונה לשם, או רצון להיתפש כפי שנתפשתי. כן, בתחילתו של דבר, לבטח בסופו, כל אחד באשר הוא מספק לתודעה אחרת את 'חומרי הגלם התפישתיים' ליצירת תיוג. להמשיך לקרוא אני יועייץ
לאור המאמר מ- 22/2/2019, נשאלתי:
יש מצב שאתה כתבת את זה?
לא.
ועם זאת, אני רואה קווי דמיון: להמשיך לקרוא אלון עידן, הארץ
הבחירות אינן אלא על המשך כהונת נתניהו – או לא.
מי שאומר לך "שיכור", אולי הוא שיכור.
שניים אומרים לך "שיכור" – כדאי שתפסיק לשתות.
שלושה שונים אומרים לך "שיכור" – פיפי ולישון.
נתניהו לא רוצה את סער, חושש שסער יפיל אותו. להמשיך לקרוא שכרון נתניהו
בתחילת שנות ה-90 כתבתי מצגת על היבטי הפרזנטציה,
להמשיך לקרוא אין חדש תחת המקרן
