פסימיות זו תכונה של עצובים דכאוניים, תת-פוטנטיים.
אופטימיות היא דרכם הפתטית של דכאוניים להתמודד עם מוראות המציאות שלא מסונכרנת עם רצון בלתי מבוקר.
אני משתדל, חותר, הייתי רוצה להיות, ריאליסט,
לנתח מציאות על סמך חיוויים שמקבל,
לעבד את משמעויותיה במנותק מעצבות אותנטית או שמחה מזוייפת
לכיוון מימוש הרצון.
בנקודת הבדיעבד להעריך את התוצאות.
באמת דיקמן ועמוק ככל שניתן, אתה לא חושב שאתה אלים?
לא.
היו, יש, מי שרואה בי איש אלים.
מצער אותי ככל שיהיה- את הרושם הזה, ככל רושם אחר שהותרתי – הרווחתי ביושר. להמשיך לקרוא אני, אלים?
(גם) ביום ששי 3/11/1995, בדרך לאמי לפני הפרלמנט, צומת ז'בוטינסקי מודיעין (בן גוריון) ר"ג, הניפו מפגינים תמונות של יצחק רבין במדי היטלר, בכפיית ערפאתית.
אני ראיתי.
הם לא צחקו. להמשיך לקרוא נתניהו מלך ישראל בכיכר רבין
שלום, כאן רשות ההצקות,
מִנְהָל התעוקות
מחוז תל אביב שמאל.
הוטח בי שאני 'אלים מילולית'.
'אלימות מילולית' היא סוג של אוקסימורון; אמירה, בלתי נעימה לשומעה ככל שתהא, אם היא נטולת מעשה אינה יכולה להיות אלימות.
השאיפה של מי למתוח ביטוי ממחוזות מסוימים שיכיל הודאה במצבו הרגשי, מהווה עדות לתחושתו האותנטית, ואיבדה את הקשר לגירוי.
עם זאת, מניעת תקשורת, יכולת התבטאות של אחר, מעשית, בפעולה, היא אלימות.
I disapprove of what you say, but I will defend to the death your right to say it
Evelyn Beatrice
מיוחסת ללא הצדקה לוולטייר.
מעטים מהממתקים שחילקתי נטעמו כמתוקים.
היתר התמרמרו.
שלחתי ממתקים לטעמי,
מרמרים לְחִכֵּי אחר.
חבייר צרכנ-צרכן, שאל:
'איך התחדשת בבלאק פריידי הקדוש?'
מניח, שיש מצב, שזו בכלל שאלת פתיח שככוונתה לשתף במה שהוא רכש,
אולי שאלה ממחוזות המתיקות.
הוא לא התכוון לקבל תשובה עויינת כ- להמשיך לקרוא יום ששי השחור
"…שאלתי אותך באיזה יום כשחזרנו יחד למלון, אם יש לך חברים או שיש לך מרואיינים.
זו הייתה שאלה אשר באה ממקום של תימהון על האניגמה שנקראת יאיר דיקמן, שהרי אתה מאוד עסוק בלשאול ולתחקר."
א.ק., לואנדה אנגולה 2015
אוהב אותך יותר ממה שאתה משער,
והרבה יותר ממה שמגיע.
לא דחוף לי שידור ציבורי. מיותר.
כולל אנומליית צבא עם תחנת שידור אזרחית.
לא דחוף לי פרקטית לסגור את גל"צ, היא עונה לטעמיי, וקיימת,
ועם זאת, עקרונית, יש לסגור אותה.
להמשיך לקרוא נתניהו שר התקשורת
קונסטרוקט:
בנייה של פסאודו רציונליות מקדמת תפישה מקדמית.
מבנה תפישתי הנמצא בתודעת הבונֶה כנדבך על מציאות נתפשת,
מתוך תפישת מציאות לקויה, או מרומנטיזציה משנה מהות לתוצר תודעתי רצוי, נשאף.
יש לי חבייר, הכרנו בניו יורק. עוד מעט 30 שנה. חלקנו זמנים, מצבים, חוויות, תעסוקה, תחביבים, מקומות.
איש מתוק, עם הומור בכלל, ויכולת לצחוק על עצמו בפרט, נמנע מעימותים, ידע רחב שטוח. רומנטיקו צרכני, כפייתי. שמרן אינטליגנטי מאליטה ימנית אקדמית. רייגניסט.
מי שמתלה התייחסות, מענה,
לסוגיה,
ב- אורך, רוחב, עומק, תצורה, סיגנון,
מראש, כתנאי למענה, לשאלתו שלו! להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – רגולטורים מתלי תשובה לשאלתם(!)
כל הסתימות במקומן?
מצב הרוח טוב?
שלום,
זו הקליניקה של ד"ר דיקמן,
מחליא בריאים.
פירוק תפישות,
החמרת תצוקות:
התמחות בעלבונות
והפחתת ערך עצמונית.
חוקייר גוף ונייפש
טיפול באמצעות מגרייפות חלודות מלובנות,
ניפוץ חלומות, חירוב שמחות, רדיפת רוב, החלאת בריאים.
התפנה חלון קבלת קהל בקליניקה.
נא לעדכן הגעה,
או שהתור יימסר לפאצייענט אחר.
כשאני נדרש לסוגיה כלשהי,
לאחר ניסוח עמדתי כלפיה
אני מתלבט* בהערכתי הן את מיומנותו** השפתית והן את פניות קשב בן-השיח,
האם לנפק התייחסות ב- 3 מלים,
להעיף 30,
או להשפריץ 300.
אותה התייחסות שלי תזכה לפלטפורמת מלל שונה, בהתאם לתפישתי, טרום ההתייחסות, את
בכיף, מבוטא 'בחייף',
ובאמת – ללא מאמץ.
מבחינתי- אח אנא רח"מ-
אשכנזי חסר אמונה נטול אינטליגנציה רגשית חף מרומנטיקה,
חרבן מסיבות, משבית שמחות שכמותי,
מתעייב מחוות, כלפיי-
הן תחליף לדבר אמיתי;
מבכר מהות,
על ברכות מתוקות ריקות תחליפיות.
באין מהות אמיתית,
אריח ת'ברכות, ואשיב לשולחן:
"נעימות הן לי כמור ולבונה,
לתתרן."
אם לא עמדתי בציפייתך,
זה באמת חבל,
התקלה בציפייתך הגרועה,
לא בפעולתי הבלתי צפויה.
לא רוצה ליטוף על מה שלא מגיע לי חיובית,
פן –
אמנע מחבטה על מה שכן, שלילית.
מתחסד?
צבוע?
מתיימר?
מחמאה עקומה נעימה לי כליטוף מגרייפה חלודה, מלוביינת.
בשבוע אחד, מקרה או לא, שמעתי את המשפט חמש פעמים.
האמת – מחריד. לא משמייח. מאנשים קרובים. משתפים ניסוח קרוב, מכיל אצל כולם את המילה 'ריצוי', או 'לרצות', את ממד הסיום, ואותי כאוהבייקט החיצוני אותו ריצו, או לפחות גמרו. להמשיך לקרוא גמרתי לרצות אותך
