הומור עצמי –
תצורת יהירות נעלה.
עוצמה נאצלת.רגישות להומור עצמי –
חיווי לתחושת נחיתות.
חשיפת פגיעות.תנאי, התלייה, 'אם–אז' –
תצורת התנשאות נחותה.
ניצול, אלימות.
תפישות רעיונות, מודלים
שאני מציע, מנסח, חוצב, כורה, מפסל, בודה,
אני רוצה שואף, מתכוון ומתיימר
לצאת מתוך תודעה גנרית, בלתי תלויה, שאינה מוכתמת מכך שבוחנת סוגיה משלב ג' בסולם – מבית מדרש תפישתי*, אסכולה מובחנת,
אלא, משלב ב' – שפה מוסכמת, שגם היא כבר מוכתמת בפרוטו-פרדיגמות מקדמיות. להמשיך לקרוא גזוזטראת ההתיימרות
נתניהו ולפיד | צילום: מרק ישראל סלם http://www.forbes.co.il/news/new.aspx?0r9VQ=GLKG
אני נפעם מהעובדה שיש מאסות מצביעי לפיד.
שקונים את דבריו. מתייחסים אליו כאל כאלטרנטיבה שלטונית, נשאפת, רצויה, גם אם ההסתייגות "כדי להחליף את נתניהו." להמשיך לקרוא מצביעי נתניהו לפיד
נעמדתי ברמזור ליד Yamaha T-Max 530.
דה יורה התפלץ הוא קטנוע שכן הוא צילינדר יחיד, שלדה מחופה פלסטיק, חישוקי צמיגיו יחסית קטנים, נטול קלאץ', הרגליים מונחות על מדרכים- חפות מתרומה לרכיבה, לא מתפעלות דבר כולל שאינן חובקות את גוף האופנוע.
דה פקטו בשל כוחו הרב, שמכוון כלפי יכולת פתיחה היסטרית, חתך צמיגיו הנמוך, מבנה שלדה שבנוי לעומסים מתפרצים הוא רב עוצמה, מגדיר קטיגוריה דו-גלגלית, היברידית עצמאית. להמשיך לקרוא מינורי בסוציולוגיה מוטורית
כל שתרצי שיתגשם,
ומה שלא – שיימוג!
פגשתי מי שייחסתי לו יותר יכולות ממה שייחס לעצמו,
שלא זכה להערכתי על התנהלותו,
חש לא מסופק
תאב ותובע כבוד לא מנופק.
התודה כמובן- לך.
מקומך בעולם הבא,
בכל האמור בי, כן?
מובטח!
עליך רק להגיע לשם.
כעצל, בפעולה, בכל מעשה,
אני מחפש את המתווה,
את תבנית בסיס התוצר,
זו המאפשרת יצירת ואירוח משתני תוכן.
נכון, בפעם הראשונה עובד יותר,
לעתים, הרבה יותר-
אך בפעמים הבאות רק משכפל את התבנית,
ומתמקד ביצירת ואירוח תוכן.
כך, חוסייך אנרגיה,
ועל הדרך מעצים אחידות מסר,
וגם, יוצייר טביעת אצבע.
אליהו דבוש
האהוב-
מזל טוב!
שכל משאלותיך יתגשמו,
ומוראותיך ימוגרו!
מה זו הגליצ'עה הזו?
אצלי אם אין פלז'ר- אין ביזנס.
אולי בשל כך אני לא איש עסקים.
טרמינל בינלאומי, International
מנחת לתפישות פרטיות, ווריאציות על התפישה האווירית, כ-
הגיג החודש – תמונות משעת לילה מאוחרת דוקטור אורלי אדלר. להמשיך לקרוא מנחת אווירון, טרמינל Private
אני אוהב שמשמיצים אותי,
צוחקים, מסתלבטים עלי –
הרווחתי כל השמצה ביושר,
זה עושה לי טוב,
אם לא לעור הפנים,
לאור הפנים.
רואה בכך – אצל אחרים – סוג ביטחון, התנשאות מבורכת, על מתנחתים.
מתחילת 2016, שמעתי בהקשר אלי קשירה ביני לבין המושג 'גורו'. ג.ו.ר.ו., מבוטא Guru, כבר – אָיינְס, צְוָוי, דְרָיי – משחזר, שש-שבע פעמים, לפחות, וזכרוני לא משהו.
ואני, אינסטינקטיבית הודף;
מה לי ולגורויאדה?
ואני כבר יודייע, שֶאָל לו למישהו, בטח לא לי, להלין, שבעולם בו המדיום הוא המסר הייצוג הוא התוכן, להתלונן על שאני נתפש באופן שונה מאיך שנראה לי 'נכון' הייתי מעדיף. כל תפישה הורווחה ביושר. וזה לא מחמיא לי. סתם לא נכון. להמשיך לקרוא גורו? לא. קנגורו*
את היות חיי טובים,
גם אם לא מושלמים,
אני משייך לשלושה נדבכים:
3/4 כוס טחינה גולמית (200 גרם)
2 שיני שום
1/4 כוס מיץ לימון (מ-2 לימונים)
1/2 כוס מים קרים
1/4 כפית מלח
מערבבים את כל החומרים יחד עד לקבלת תערובת חלקה. אם תרצו בכך, ניתן לשחק עם כמויות המים והלימון, על מנת להשיג את הטעם או המרקם אותו אתם מעדיפים.
אני, יש לי הומור גיאוגרפי.
ישנם מחוזות שאת מעט ההומור שיש לי- אני מאבד.
בשום מקום, איש-
הוא, אני,
לא מצחיק.
רק את עצמי להצחיק ידעתי.
בבחירת טעמים,
ובכלל בחיים,
כשאינני בטוח מהם העדפות, טעמי האחר,
אעדיף את טעמיי שלי.
