טעמים כחרדות, הם ביטויי
העדפה אישית של בעליהם.
אלה הם תוצרי
טביעות אישיות אותנטית;
גנים, יצרים, ניסיון חיים נצבר, חינוך, חוויות, התניות והטמעות.אין בטעמים ובחרדות
'צדק', 'תבונה' או 'נכון',
גם אם יש המוהלים אותם
עם שיקולים רציונליים.
לכן, גם אם מפתה-
לא כדאי
שלא לאמר 'אי אפשר'
להנחיל או לאמץ
טעמי או חרדות אחר.
מי שמאוהב, מתגעגע למוצר קודם,
שונא את החדש,
נמנע מלהחליף את המוצר המתבלה, בידיעה שישנא את התחליף,
במקום לייחל לחדש המשופר, גם אם אולי יכזיב,
וזאת באמצעות מיצוק רוטינות ומהיעדר תשומות אדפטיביות. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – שמרנות צרכנית
לאמי, בחתירתה לפרקטיות,
כש-
קילפה, את מעטפת מהמהות,
דאגה לבריאות,
שמרה על המשקל,
קירצפה את הפאן,
לא הבחינה בין עיקר למתוק,
התעלמה מהסיבה לשמה המעשה נקבע,
התמקדה בטהרת הפעולה,
הייתי אומר לה:
אמא,
את כל כך פרקטית,
שזה כבר לא מעשי.
אם בטווח של חצי שנה, בה נחשפתי לקיומו של אחר, לא חרצתי עליו דעה- בעיה שלי.
אם אחרי חצי שנה לא חרצתי- בעיה שלו.
פרופסור יורם יובל, בראיון עם רביב דרוקר,
אמר, ש-
מי שרץ קדימה, כדאי לבדוק לאן שואף
וגם,
ממה בורח.
לא ייחס את האמירה לעצמו.
ואני- רוצה לבעוט בעצמי,
איך זה שקלישאה כל כך מצויינת, לא עליתי עליה, אבטונומית.
בחיי, אני בשלב הסיכומים באולפן, לאחר המשחק.
ליאור- ברכות ושמחות,
שתרבה בתוכן ופאן.
עידו- ברכות ושמחות,
שתזכה להטיס מלא אוירונים.
אני בן 55
נראה בן 65,
ומרגיש בן 75.
בשונה ממך,
בת* 48,
לא, לא צריך לתקן אותי,
נראית 37,
מרגישה בת 16.
לא?
* לזכרים נכון באותה מידה.
לאור כך ש
– אתה בחו"ל,
– ואני מנסה לשחק מתחת למכסה מנוע החיפוש של גוגל,
שמחתי ככלה ביום חופתה,
כחלה בבוקר אפייתה,
כחמאה בעת חביצתה.
אל לך להתלונן,
לא לי להתאונן,
על שהותרנו בתודעת אחר
רושם שונה ממה שהתכוונו;
מצער ככל שיהא,
היה לנו חלק די מכריע בכך.
יש שיחות בהן אני נוקט בדיאלקטיקה שלא תואמת את ערכי האסתטיקה שלי, מתייג כ'תרגיל מלוכלך', לערכיי:
אני מצביע על שיוכם לבית המדרש הסוציולוגי של עמיתיהם לתפישה.
בדרך כלל, מי שאני 'מתווכח' איתו הוא מהצד השמרני, אמוני לאומי.
אלה- על הספקטרום, בין היתר, יש להם כמה מאפיינים מעניינים: להמשיך לקרוא תרגיל מלוכלך
שלא לנקוט ב'הגדרה'.
תפישת עולם –
ניסוח יחסים
בין מִדרגי ערכים
רעיוניים,
שמנחים התנהלות
בסוגיות פרט־חברה.
טעיתי.
עד היום, עוד מעט 40 שנה, זוכייר ומתחרט על כך.
הוא נעלב.
זוכר את מבע עיניו התכולות, נעכר.
מכיוון ש'אין עם מי לדבר',
והשהייה שלנו בשטחים ממיטה על ישראל יותר צרה מאשר תועלת,
יקרה מדיי, בנפש, בכסף, בכוח אדם,
יש לבצע נסיגה חד צדדית, בהסדר מול האמריקאים. להמשיך לקרוא נסיגה חד צדדית
לא,
לא דחוף לי לדבר,
למעשה, העדפתי היא להאזין.
רק שיהיה מעניין-
מלמייד, מחדייש, מצחיק.
את מה שיש לי לומר-
כבר שמעתי
לצערי- מכיר. מצ'עמיים.
צפיתי בדייוויד בלאט בפורום מאמני NBA, מתייחס לסוגייה כדורסלית, מעלה שאיילה-
"כשחביירים נפגשים, איך נקבע מי משלם את החשבון?" ועונה-
"ההוא שמתעקש לשלם."
בחיים, בכלל, ככלל, התנייתית, רציונלית, רגשית, מעדיף לשלם על התנהלותיי, את הוצאותי באשר הן. יותר טוב לי. במכלול.
בשל
וכן
מבקייש את עזרת הציבור,
או לפחות של הנמען הקורא, בבקרה. להמשיך לקרוא בקרה
להמשיך לקרוא על הסכין – הבחנה בין איומים
