אספר לכם עליהם, מעט.
הם מיוחדים. בהיבט אחד – הם החברים* שלי. חוץ מזה הם די רגילים, סטנדרטיים; נורמטיביים, קואופרטיבים, קונסרבטיביים, קונפורמיים; מתחתנים, מחתנים, חוגגים בר מצוות, בריתות עורכים לוויות ומנחמים שְבָעות. הפעילות החתרנית שלהם היא צום בכיפור. סאחים – נורמטיביים שאינם מודעים לנורמטיביותם. אוהבים את עצמם, בעיקר פיזיולוגית. קר חם, להם, לחוצים, עמוסים, עסוקים, אין להם זמן, רעבים, צמאים. העלו את הנוחות ואת הרצון לרמת צורך (כמעט) השרדותי.
למה? שלטון מחליפים בקלפי. שלטון לא מתחלף בשל צרחות צרחנים. וטוב שכך. הצד השני צועק חזק יותר. לי חשוב להחצין את עוינותי לתומכי השלטון בראשות נתניהו. אני רוצה למנוע את תרומתי הזניחה לנרמול הטירוף, זה למה. [ימנים בזים לרפיסות מי שלשמאלם, מבועתים מאדיקות מי שלימינם, וכמהים להכרת הליברל שמולם, על היותם סבירים, והומניים.]
ב- 30 השנים האחרונות משפחתי מבקרת בקיבוץ אחת לשלושה שבועות. בערך. את החגים עושים שם. חדר האוכל, המועדון, בית העם, פינת החי הסוכה של כנרת. הבית של סבא. של הדודים. אוהב את המקום, בתקשורת עם דמויות משם. מרגיש רצוי ואסיר תודה על הכנסת האורחים הנפלאה שחברי הקהילה הזו הרעיפו על משפחתי ועלי. פינקו אותנו. חלקו איתי בנדיבות את השפע שלהם.
למדתי להעריך את מה שעשו, את הצלחתם הקהילתית והכלכלית; חריצותם, את הניהול המדויק והנחוש, המריטוקרטי – המוכשרים מנהלים (– כנראה שהם מסבירים אחרת. לדעתי, האוקסימורון מריטוקרטיה־סוציאלית הוא סוד הצלחתם.)
חב לקהילה תכנים וחוויות משפחתיות רבות. קלישאה לומר 'משפחה'? לא. יש לי משפחה שם. ה'שם' איננו. משפחה שחוותה הרס בלתי נתפש.
אזעקות, תמונות, סרטונים ברשתות החברתיות וכלי תקשורת מחו"ל.
ממדי הפיגוע – עשרות מחבלים פרצו, 22 הרוגים, מספר לא סופי.
התוכנית לשבת לעבור בהבימה ובכיכר דיזנגוף, להתעדכן האם ומה במלחמת הדתיים על החלת סממני ציביון על המרחב הציבורי, מבין שבערב לא תהייה הפגנה בקפלן. שוקל ללכת להפגין לבד. יורד מזה.
באזעקות – זה לא בסדר – נותר במקומי, בשדרה או עולה לגג – סטטיסטית הסיכוי שאפגע מטיל שואף לאפס, מעדיף להיות בחוץ.
התנסחה קלישאת 'הפתעת מלחמת יום כיפור'.
אמנון אברמוביץ' הוריד לי את התובנה שאין מה להשוות; כעת מול אזרחים, אז מול צבא שקול, כעת מעצמה גרעינית מול מיליציות, כעת כבשו שטחים אזרחיים. פוגרום, גיא הריגה.
עמית סגל – מדגים שפיקוח שפרור נתניהו דוחה שבת וחג.
לא אלך להפגין היום. המחאה על hold? אבל הכרחי למנוע ממי שהביא אותנו לכאן להמשיך לשלוט. להסיר אותו מההגה.
Yair Dickmann is an Israeli writer, playwright, and political commentator. He is known for his criticism of the Israeli right-wing, especially the religious-nationalist camp. He also writes about history, philosophy, culture, and sports. He has a website where he publishes his articles, plays, and other content1. He also has a Twitter account where he posts his opinions and jokes2. He is a supporter of the Meretz party and advocates for rationality, individual freedom, liberalism, equality, and peace.
What are some of his famous works?
The Missing Codex for Striving for Rationality (הקודקס החסר לחתירה לרציונליות) – a series of blog posts that explore the concept of rationality and how to achieve it in various aspects of life, such as emotions, desires, beliefs, morality, politics, and more12.
Enjoy Working? (נהנה לעבוד?) – a play that satirizes the modern work culture and the alienation of workers from their true passions and values3.
הערכת דקות קריאה: 3דקות, בערך 🙂ביקרתי חבר מאושפז במחלקה פנימית. פניתי לצוות לשאול על מצבו. [המוטיבציה שלי – חפרן שכמותי – הייתה לסמן למי מהצוות, שיש מתעניינים באיש, מין תת־לחץ רגשי, שבנוסף לדמויות בהן הם מטפלים, גרוטאות אנושיות בהליך החלמה או גריטה, יש בריאים אסירי תודה שיהיה להם גם כדאי לרצות.]
מוקדש* למי שלא מודעים** לדמיון*** שלהם לתכונות האופי**** השליליות שהם ייחסו להוריהם
"Old age is when you realize you have become your parents."
אינני יודע מי אמר
זיהוי בהורים תכונות שליליות שמודגמות על ידי ילדיהם.
יש לי חבר שמתלונן על היבטי אופי של אימו.
מכיר אותו דיו, ודיִי, כדי לבטוח במה שהוא מייחס לה, גם אם לא מכיר אותה דייה כדי לאשר את המאפיינים המיוחסים לה מניסיון שלי.
במצבי קיצון בהם אין לו מספיק אנרגיה לתחזק פסאדה, אני מזהה את האלמנטים שהוא מייחס לה.
נראה לי שהם מתחככים על אותם משאבים במחסור.
* אחאנא"ר שכמוני, מעולם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי מלל מרהיב שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה.
הערכת דקות קריאה: < 1שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי רכבתי עם חברה לנתב"ג, להפגנה.
הגברת די ספורטיבית, עם ניסיון על דו־גלגלי.
רכבתי שלושת רבעי מאיך שהייתי רוכב לו הייתי סולו, חלפתי בין מכוניות על התפר בנתיבים ככף נעליים, מדי פעם האצתי לקצת יותר מהמותר. להמשיך לקרוא מינורי בפחד או בשליטה
הגיע הקיץ, בגולה (החברתית) הדוויה, בישראל ובחו"ל, התעורר הצורך להתחכך עם 'חברים'? לשבור צום חברתי?
אז זהו, שאולי יש מי שהמצב משעשע אותו. לא אותי; במשמרת שלי, כמה ממכריי תומכים בהסגת הדמוקרטיה לאחור.
אמרתי לבתי, גאוות חיי, שבסדרי העדיפויות שלי, אחרי בריאותה הנפשית והפיזית, מה שקורה כאן לדמוקרטיה הוא האיום הגדול ביותר על בריאותי, שלוותי ומצב רוחי.
אולי לא אותו דבר, אבל דומה
פגש כיתתי
כבני דור שני לניצולי שואה, תארו לכם שלאחד מהורינו היה בן כיתה שתמך בנאצים. איך הם היו מתייחסים אליו?
אינני גורס שתומכי ה'מהפיכה', בקואליציית נתניהו, בטראמפ, בפוטין, בארדואן או באורבאן הם נאצים. אני לא אומר את זה.
עם זאת, אני מתייחס אל תומכי מנהיגים אלה, למחייבי ה'רפורמה' כ'ניאו ציניים'.
יחסי למי שמזדהה עם הקואליציה תומכת ה'רפורמה' כאן וכעת, שקול ליחס שהורינו התייחסו למי ממחזורם שכן תמך בנאצים, התפעל מהסדר השלטוני שהציעו, כמייצגי 'רצון העם האותנטי'.
לתפישתי, תומכיהם היום והתומכים אז חולקים אותה תודעה דמוקרטית (נמוכה).
ימין
מהות ימין בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה:
להחיל על המרחב הציבורי את הציביון השמרני אופייני – דתי, אמוני, אתני, לאומני מקומי,
לשמר את השלטון הימני באמצעות חקיקה והגבלות רגולטוריות – אחרי ה'רפורמה' לא יתכן שינוי משטרי. כמו ברוסיה, טורקיה, פולין והונגריה.
יתר מאפייני ימין הם נגזרת של השתלטות על המרחב הציבורי, שחיתות שלטונית, אלימות אינהרנטית שנלווית לאידאולוגיה ימנית שכרוכה יחד עם מינויים של פרסונות עברייניות וסתם לא ראויות, זריית דיסאינפורמציה, תקשורת שקרית מטעם, כעיתונאים מסויימים, כערוץ 14 ופוקס.
קרל שמיט היה משפטן, ותאורטיקן במדע המדינה שפעל בגרמניה בתקופת רפובליקת ויימאר, בתקופת השלטון הנאצי ולאחריו.
שמיט ראה את שדה הפוליטיקה כמאבק מתמיד, בו החזק מנצח ולפיכך, שלל את הליברליזם, ותמך בדיקטטורה.
אינני יודע כמה יקראו את הנכתב כאן.
למי שמתעניין, ממליץ לקרוא על חשיבתו המדינית של קרל שמיט.
במשפטי נירנברג הוא זוכה.
לדעתי בצדק; הוא היה האידיאולוג. לחשוב ולהתבטא, לטעמיי – זה יופי ואחלה.
ישום תפישות אלה, זה פשע נגד הדמוקרטיה.
ראו את הדמיון למה שלוין ורוטמן עושים כאן כעת, בשרות ראש ממשלה שלושה כתבי אישום ועבריין מורשע כדרעי. בעוד שנתניהו ודרעי עושים זאת בשל מלחמתם ברשויות החוק, לוין ורוטמן פועלים בשל אידיאולוגיה ששואפת להנציח שלטון תובע להשׁליט את הדת, חוקיה ומוֹסדוֹתיה עַל חיי המדינה.)
עם החלת ה'רפורמה', לאור (חושך) החוקים המוצעים לא יהיה אפשרי להחליף משטר בשיטה דמוקרטית. כמו ברוסיה, טורקיה, פולין והונגריה.
בית ספרי
תמיכת המונים ברעיונות אלה – לא בבית ספרי.
כלומר נראה שכן בשנקר, אך התומכים בכך הם לא ידידיי.
אני מפגין בכל מקום שאני יכול:
משלוש סיבות:
להזכיר לעצמי את הטירוף שמתחולל כאן,
להפגין תמיכה במי שבאמת נלחם, מתאמץ, מסתכן ונפגע – אני משתדל להיעמד בין שוטרים ומג"בניקים אלימים לבין בני גילם של ילדינו, וחוטף – בהגנתם על הדמוקרטיה מפני מתקפת מחייבי הדיקטטורה,
וכן, להפגין את עוינותי וסלידתי ממי שתומך, בפועלו או באדישותו, בניתוץ הדמוקרטיה ושלטון החוק בשרות ראש ממשלה שלושה כתבי אישום מסתלבט על המון תודעה דמוקרטית נמוכה.
בשיחה בבית קפה נאמר לי "יש לי חברים שמאלנים".
אינני מכיר חותרי דמוקרטיה ושלטון חוק שֶמִתְנָאִים בחברים ביביסטים (טראמפיסטים, פוטיניסטים, ארדואניסטים…).
מאפיין ימין הוא הזלזול ברפיסות מי שלשמאלו ובבעתה מאדיקות זה שלימינו,
כשבה בעת הימניסט מייחל ללגיטימציה של סבירות והומניות מ'שמאלן' שמולו, ולהכרה בקורבניותו.
לא ממני.
אני לא מתנאה בחברים ביביסטים או בתומכי 'רפורמה'.
לא רוצה ולא מוכן שיראו בי 'החבר השמאלן'.
כמו הורינו שהתייחסו בעוינות לבני כיתתם שתמכו בניתוץ הדמוקרטיה, אני לא עושה את ההפרדה; לא אפגין עליצות מזוייפת, אתרפק על 'אז', כשנערכת כאן מלחמה על הדמוקרטיה בתצורתה המערבית.
בלו בנעימים
הבן שלי אומר על בני כיתתו 'רכשו את השפה יחד'.
גם אנחנו. חווינו חוויות משותפות.
עם זאת, לא ספגנו ערכים דמוקרטיים דומים; זה מהבית.
היו שניסו ככל יכולתם למנוע שיח משמעותי בפורום. שנישאר מברכים ומשפריצי אמוג'ים.
בעמימות זו אינני יודע מי אדיש או תומך ברפורמה.
בכל מקרה – לא רואה בהם מי שיש לי עניין להתחכך בהם חברית.
אין לי עניין לקיים יחסי ידידות, לא לבלות עם תומכים או אדישים לשינוי המשטרי.
כולנו מחזיקים בדעות וטוב שכך.
אני מבין שלא ניתן לשכנע איש ולהעביר צד.
לכן אין לי עניין בכך, ולא מנסה.
וכן, אני מפגין את סלידתי ממי שרוצה להחיל על ישראל דמוקרטיה נוסח הונגריה.
מוקדש*למביכים** עצמם בהתנהגותם***ומייחסים אחריות לאחרים
לא כן הוא
הבכת את עצמך בתגובה לאחר?
מי האחראי? מי שגרם לך? או…
במקרי תגובה שאינם תואמים את ערכי ורצון המגיבים לתפוש את עצמם או את איך נחשפו לעיני אחרים, ולא התכוונו שיחשפו בקלונם, קורה שהמגיב המתגונן מתגובתו תולה את קלונו ב'אחר'. מבחינתם, ה'אחר' בהתנהלותו, בנזקיו, במשמעותו, הוא שגרם לתגובה לא תואמת את ציפייתם מעצמם. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – מה גרמת לי לעשות? תיעול תסכול לעצמי
בפינתנו 'בעיטה לעצמי על שלא אני עליתי על זה', אומרים שהספד מורכב משלושה רבדים: המנוח, המנוח ואני, אני. פאק!
ידידי האמן התקשר הבוקר והציע ללכת, כלומר לרכוב, ללוויית יהונתן גפן. פאק! איך לא חשבתי על זה. סכמנו שהוא יציע לקאקֶער השלישי – שבדיוק העדיף לוותר על לוויה זו – וקבענו מקום חבירה.
שאיפה להחלת צביון קהילתי אמוני־לאומני [במרחב המקומי בו הוא פועל] על המרחב הציבורי,
שימור שלטון פרואקטיבי, כולל שינוי חוקים.
לאור זאת, התנהלות סבירה שאינה מוטה לשני מאפיינים אלה מחייבת התגוננות מפניהם.
ימין וסבירות
אבחנה
ימין
סבירות
מהות
מדרג הערך
הסמכות והכוח המארגן נתפשים כערך עליון, במדרג:
אל > מדינה > חברי קהילה > אחרים, שאינם נמנים על הקהילה.
הערך העליון הוא הפרט וחירותו, משאבי הכלל מופנים לקידום הפרטים.
שיוך למגדר, גזע, דת, לאום או שבט
חשיבות השתייכות לספיחת טובין אישיים מההשלטון והקהילה.
התעלמות משיוך.
מתח ביטחון קהילה–חופש הפרט
נטיה להעצמת בטחון קהילה ושליט עד פגיעה בחופש הפרט.
נטיה להגבלת ביטחון הקהילה אם מסתמנת פגיעה בחופש הפרט.
יחס דת–מדינה
קשר מהותי בלתי ניתן להפרדה.
הפרדה. פלורליזם דתי פרטי.
מיקוד בקידום
קידום אינטרסים ו'צדק' לרוב על פי סממני הקהילה.
קידום שיוויון זכויות ומניעת אפליה.
סממני ייחוד קהילה; אמוניות־לאומנות
קידוש רעיונות, חפצים טקסים, שאיפה להחיל אותם על הכלל.
ערך־העל: חיי ורווחת הפרטים, החופש, שיוויון הזכויות. מרחב ציבורי מעודד יישום פרקטיקת אמונה אישית תוך השארת מרחב ציבורי נקי מהחלת צביון אמוני לאומני.
תפישה דמוקרטית
פרשנות לדמוקרטיה
תפישה רובית*: החלת שלטון הרוב ומיצוי זכויותיו.
תפישת שלון העם: ממשל מקדם את זכויות כל הפרטים ושיוויון זכויות לפי החלטת רוב.
* למען היושר האינטלקטואלי – משאב בנדירות, לא בשל מחסור, אלא בשל חוסר ביקוש לו – מעבר לעיונות שיש לי כלפי מי שמתייחס לדמוקרטיה בפשטנות של 'שלטון רוב', אין לי נימוקים רציונליים, ל-למה פרשנות זו אינה לגיטימית לעומת שלטון העם.
גוננות על הדמוקרטיה
החלת צנזורה והגבלות חופש ביטוי, הצגת מוועמדות ובחירה כדי להגן על הדמוקרטיה, ובעצם על המשטר הקיים.
עיגון חוקה שתמנע שינוי שיטת משטר.
שלטון
ציפיה משלטון
כוח עליון מארגן ומסדר, נציג ובסמכות האל או הגורל.
אינסטרומנט ניהולי שאמור לשרת את האזרחים.
שלטון נתפש כ-
רגשית, אהוד, 'אב גדול' מגן חומל ומיטיב.
הכרחי, פונקציונלי.
היחס לעוצמת השלטון
שאיפה להעצמת כוח השלטון, כמייצג את הרוב.
חשש מכוח השלטון, שאיפה להחלת בקרה מתמדת והדוקה על שלטון.
הפעלת כוח שלטוני
נטיה להפעלה.
רתיעה מהפעלה, אלא בהכרח.
היחס לבקרה על השלטון
שאיפה להעצמת משילות, הסרת גופים 'מפריעים' בשם 'רצון הרוב', שלא יפריעו לבכיר ההיררכיה הקהילתית, בחיר האל והבוחרים.
שאיפה להחלת בלמים ובקרה על השלטון, שאכן עומד בסטנדרטיים שנקבעו בחוק.
שימור שלטון
בשם 'התגוננות', פעולות פרואקטיבית לאיון הצבעה יריבה וחסימת מועמדים.
שמירה על סטרוקטורה שמאפשרת בחירות והחלפת שלטון.
אחיזה שלטונית
חתירה לאחיזה בשלטון גם באמצעים חוקיים עוקפי דמוקרטיה והגינות, שנתפשים כלגיטימיים בשימור השלטון. שימור שלטון (ימני עכשווי), כולל נקיטה באמצעים בירוקרטיים ברציונל של 'התגוננות דמוקרטית'.
עידוד הכל להשתתף בהליך הדמוקרטיה, כמועמדים וכמצביעים. שמירה על כללים שמאפשרים לכול להתמודד באופן שווה, במנותק מהשקפה.
תפישת שלטון בדיעבד
היסטורית, כל שלטון מוקצה הוא שלטון ימין. כולל קומוניזם – מוטציית ימין שהשטיחה את ההמון הנשלט, מנעה יוזמה כלכלית פרטית, שאר המאפיינים – ימין על מלא.
שלטון הוא כמו אבר פנימי בגוף; לא 'אהוב', בעיה באי או בתת תפקוד. מנהיגים שנתפשו כמי שקדמו רפורמות של חופש הפרט ושיוויון זכורים היסטורית חיובית.
התייחסות לשלטון
אהוב, נערץ מעבר לפונקציולי.
הכרח תפקודי. יש לבקרו ולהתאימו תמידית.
נטיית מינויים ציבוריים
מינוי נציגי ציבור שיהיו תומכי שלטון ונושאים בסממנים אמוניים לאומניים.
אדישות לאמונה אישית, מיקוד בתפקוד מוכשר, ראוי וחותר שיוויון.
תרבות שלטונית
ירודה; רהב מנהיגים, תוקפנות עד אלימות פיזית.
שאיפה להתנהלות על פי כללי אתיקה מקובלים.
מנהיג
פונקציונליות מנהיג
למנהיג ערך כשלעצמו, מעבר לשירות הקהילה. מיוחסים כוחות על (אל) והקהילה מקצה משאבים לעיסוק בו.
אינסטרומנטלית; על מנהל הקהילה להיות מוכשר וראוי לתפקידו, נמצא תחת בקרה מתמדת, יוחלף אם ימצא כמפר את שירותו.
התייחסות למנהיג
כמיהה למנהיג עם יכולות־על (אל), נערץ 'משוח' לתפקידו על ידי כוחות־על.
הרוב בוחר פרסונלית את הפונקציות השלטוניות – מנהיגים לפי הכישורים שמייחס להם וסדרי העדיפויות שמציגים לטיפול ברווחת הפרט וזכויותיו.
ספיחת תשומות וכיבודים למנהיג
בשל הייחוס למנהיג יכולות־על, או בחירות כוחות מיסטיים, לגיטימי שמנהיג יספח תשומות כבוד וכלכלה.
המנהל הוא פונקציה, אין סיבה שיספח משאבי יתר.
העברה שלטונית
התייחסות בעלים לשלטון – הכנה וטיפול בפוטנציאל ירושה.
ניהול מקצועי, בחיר ומפוקח.
תיוג אויב פונקציונלי
חיפוש ותיוג אויב מוסכם, כמרכיב מלכד את הקהילה סביב המנהיג והאידאה.
חתירה לשלום והסדר עם כל מי שניתן.
התייחסות למנהיג
ביביסט מתנאה בחבר 'שמאלן'.
שמאלן לא מתגאה במכר ביביסט.
חוק ומשפט
שפיטות
מערכת משפט נוטה להימנע להתערב בסמכויות השלטון שמקדם את 'רצון העם' – הרוב. כך מאיימת על חופש הפרט ומיעוטים.
מערכת משפט עוסקת ביחסי פרט חברה ושומרת על זכויות פרט ומיעוטים.
הטיה שיפוטית
בהתעלם מסוגיות 'בין אדם לחברו' חוקים מיטיבים עם מנהיגים, משמרים משטר מחילים צביון קהילתי.
חוקים מקדמים שיוויון וזכויות פרט.
איזונים ובלמים
מבקש לסמוך על סבירותו וחמלתו, שלא ילך לקצה עם אמונתו.
הגבלת הכוח בעיגון בחוק.
חברה
יחס קהילה–פרט
קהילה עליונה על הפרט.
בחינה מתמדת האם הקהילה משרתת את הפרט, ואם אינה ראויה תשקל נטישתה והצטרפות לקהילה אחרת.
תכלית קהילה–פרט
תכלית הפרט לתחזק ולחזק את הקהילה. נבחן האם הוא ראוי.
תכלית קהילה לשרת את פרטיה באמצעות שירותים הניתנים לכלל.
פונקציונליות הקהילה
הקהילה 'קדושה', לקיומה יש משמעות כשלעצמה.
התייחסות אינסטרומנטלית לקהילה, אולי סנטימנטלית.
סוציואקנומיה תומכת
שילוב סוציואקנומיה נמוכה חשה קורבנית ומודרת עם פריווילגים נהנים מהקרבה לשלטון.
בעלי השכלה ורווחה כלכלית שמוטים לטפל בחברה כמכלול משוחררים מטיפול ישיר בעצמם.
תעמולה ומדיה
שימוש במדיה ככלי שלטוני
שליטה על מדיה שתפיץ מסרים קהילתיים אמוניים לאומניים בשרותו ככלי שלטוני.
חיפוש סוגיות בהיבטי חשיפת אמת במרחב ציבורי ברות עניין.
עיתונות לא נשלטת נתפשת כ'שמאל' מפני שהעיסוק בה סופח אנשים עם איכויות וכישורים מסויימים.
ניסוח מסרים
העברת מסרים פשוטים, ישירים, מכבירי רהב, הדר וטקס, נטולי אנדרסטייטמנט, ללא ניואנסים ובלי סאבטקסט כדי שיקלטו.
מסר מורכב עד טרחני, סמוך על השומעים שיוכלו להכיל מורכבות נסמכת על עובדות.
קונקרטיזציה של מסרים
ליבוי תחושות מודרות וקורבנות של הדובר והתומך כרציונל מקדם.
טיפול בחלשי החברה לא ב'אני'.
הגבלת אמצעי תקשורת
בצד עידוד ריבוי אמצעי תקשורת, משטרים מחילים מניפולציות עד רגולציות על חופש הביטוי בשם קידום ערכי הקהילה או שימור היציבות המשטרית.
נתון לדיון האם יש להתיר לכל שידור ובכל מקרה לא להצר חופש ביטוי.
פובליסטיסטים – עיתונאים
שימוש בפובליציסטים כעיתונאים מקדמי אג'נדה. שימוש בעיתונאות כתומכת משטר.
הבחנה בין פובלציסטים חותרי פרוגרסיביות לבין עיתונאים חושפי שחיתויות.
רטוריקה ודיאלקטיקה
פניה ל-
רטוריקה פונה לרגש ברהב מלל אצל המנהיגים, כלפי המון מהופנט ועילג.
פניה מנוסחת היטב לרציונל באמצעות פניה להגיון באמצעות עובדות.
סמנטיקה
שימוש במושגים טעונים רגשית, מיסטיים, רהבתניים וטקסיים כ – 'אהבה' למושאים ערטילאיים כרעיון האל, כמדינה, קהילה, או חינם. יצירת אינסטרומנטים רגשיים מקודשים כ'אומה', 'אמונה', 'גורל', 'דגל', 'יעוד', 'לאום', 'מולדת', 'מסורת', 'נאמנות', 'פטריוט' להטיותיו, 'קדושה', תשמישי קדושה, מושגים טעונים במשמעויות והשלכות רגשיות לבעלי רקע אמוני לאומני אליהם מסרים אלה מופנים.
אין מילים קדושות, שימוש בטיעונים רציונליים מופנים לאינטלקט השומעים.
אמצעי שכנוע
גזירה שווה – העמדה שלך שקולה לשלי, ואני הרוב, Whataboutism – אבל אז…, קורבנות – טיפול.
התנערות ממיסטיקה, גיוס רציונל למימוש הגינות טבעית, שיוויון זכויות הפרט.
אזהרה וכמיהה
איום בגיהנום, תקווה לגן עדן.
אזהרה מבעיה ורצון לשיפור.
אפיונים
תמיכה
על ידי המון מודר חש קורבני מול אליטות שנתפשות כמתנשאות ומנצלות, ובעלי עניין עשירים שנצמדים לעטיני השלטון.
על ידי אינטליגנציה שמקדמת רעיונות שיוויון לעכל האוכלוסיה.
שלטון אימים
היסטורית, כל שלטון מוקצה הוא שלטון ימין.
כולל קומוניזם – מוטציית ימין שהשטיחה את ההמון הנשלט, מנעה יוזמה כלכלית פרטית, שאר המאפיינים – ימין על מלא.
מנהיגים שנתפשו כמי שקדמו רפורמות של חופש הפרט ושיוויון זכורים היסטורית חיובית.
קידום מגזר
בשם ה'רוב' והחצנת הסממנים, העדפה למגזר התומך במשטר ובערכיו.
טיפול באינטרס ציבורי, כולל במגזרים בפרטים נחשלים, על פי קריטריונים.
התייחסות למי ששונים אידאולוגית
נזהר מאימת האדיקות של מי שלימינו, בוז לרפיסות מי שלשמאלו.
חיפוש ההכרה להומניות ולסבירות שלו ממי שמולו.
מתח מתמיד במידת החלת ליבת האידאה, שעלולה להיות 'קיצונית' מדיי.
מכיוון שאין באמת סבירות מלאה, אלא קונסרבטיביות שלא יכולה לחיות עם קונסרבטיביות מוקצנת, יש חשש מאי־סבירות של אידאה אלימה, בוז לקונסרבטיביות מתונה.
אצל (מעט) פרוגרסיביים 'אמיתיים' מתקיימת דיכוטומיה שלא מאפשרת פשרה וקבלה של חלק מהסממנים המאיימים בהשתלטות על המרחב הציבורי.
הפיל שבפוסט #1 – שמאל
אין נקיטה בתיוג 'שמאל'.
בעוד שהמושג 'ימין' ניתן להגדרה ותיוג, המושג 'שמאל' לא ברור ונתון לפרשנות רחבה.
הפירוט כאן הוא באיפיוני 'ימין' לעומת 'סבירות'. שאיפה חסבירות שיש להחילה על מרחב ציבורי וכאמצעי ממשל.
בארה"ב, ימין מיצב עצמו כתומך בממשלה קטנה עם תקציבים נמוכים, מעודד את השוק החופשי.
ממשלה קטנה או גדולה היא עניין של תפישת עולם, שאינני יודע להכריע ביניהן, ואינה עניין של סממני צביון מול סבירות.
השפיל שבפוסט #2 – 'שקול'
תפישה קונסרבטיבית אינה שקולה לתפישה של סבירות.
תפישה קונסרבטיבית שואפת להחיל פוזיטיבת סממני ציביון וערכים קהילתיים כ–זכות נשים בהריון על גופן לשם הפסקת הריון. תפישת סבירות אינה כופה אלא מתנגדת לכפייה.
פתיח, נדחק לסוף
סוגיות שמקננות במרחב פרט–חברה–ריבון מורכבות באופן שמחייב פתרונות פשטניים, חותכים, מוטים אינטרס של בעלי הכוח להחליט. שיטות משטר מבחינות בין המנגנונים המכריעים בסוגיות אלה.
נראה שסוגיות כ-האם להטות משאבי ממשל לטיפול בסוגיות ביטחון, בריאות, כלכלה, חינוך משבר האקלים, התפלת מים, עצמאות אנרגטית ותזונתית, פיתוח פריפריה ביחס למרכז, הן סוגיות שפתרונן אמור להיות מחוץ לתפישת עולם.
אז זהו שלא.
יש המפנטזים על נטרול סוגיות ימין שמאל ונוטים ל-ניהול 'מומחים' של סוגיות מדיניות. המשטר (העכשווי) בסין, בתאילנד, מהוות דוגמאות ליומרה בכיוון זה; האזרחים יפקידו היבטים של חירותם בידי המשטר שימקסם את טובתם בהיבטים בעיקר כלכליים של חייהם.
בפועל, גישה לכל סוגיה באה מתוך ועם סט ערכים מקדמי של מקבלי ההחלטות לפתרונה. כל גישה מתייחסת גם
לתפישת העולם
וכן קידום האינטרס האישי של הטפל בה.
החלטה האם להשית יותר מיסים ולהטות אותם לכיוון מסויים הם תוצר של בית הגידול האידאולוגי.
