עצרתי ברמזור ליד שליח אוכל על אופניים מחושמלות.
הוא הסתכל על האופנוע, ושאל:
"אתה יודע להרים גלגל?"
"לצערי לא" עניתי לו. להמשיך לקרוא מינורי ברמזור
הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂יושב עם מחשב בגינה, העבודה פינת יוחנן הסנדלר עם קפה ובקבוק ביטר למון, חולק שולחן שמדי פעם מתחלפים בו היושבים.
אחרי כשעה של עבודה – אני לא באמת עובד, כן? – יושבת ראש הוועד של שלוש בנות בגיל צבא, שואלת "אפשר לשבת?".
הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂
Yair Dickmann is an Israeli writer, playwright, and political commentator. He is known for his criticism of the Israeli right-wing, especially the religious-nationalist camp. He also writes about history, philosophy, culture, and sports. He has a website where he publishes his articles, plays, and other content1. He also has a Twitter account where he posts his opinions and jokes2. He is a supporter of the Meretz party and advocates for rationality, individual freedom, liberalism, equality, and peace.
What are some of his famous works?
The Missing Codex for Striving for Rationality (הקודקס החסר לחתירה לרציונליות) – a series of blog posts that explore the concept of rationality and how to achieve it in various aspects of life, such as emotions, desires, beliefs, morality, politics, and more12.
Enjoy Working? (נהנה לעבוד?) – a play that satirizes the modern work culture and the alienation of workers from their true passions and values3.
הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂ביקרתי חבר מאושפז במחלקה פנימית. פניתי לצוות לשאול על מצבו.
[המוטיבציה שלי – חפרן שכמותי – הייתה לסמן למי מהצוות, שיש מתעניינים באיש, מין תת־לחץ רגשי, שבנוסף לדמויות בהן הם מטפלים, גרוטאות אנושיות בהליך החלמה או גריטה, יש בריאים אסירי תודה שיהיה להם גם כדאי לרצות.]
להמשיך לקרוא מינורי במניפסט(ים)
הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂
"Old age is when you realize you have become your parents."
אינני יודע מי אמר
זיהוי בהורים תכונות שליליות שמודגמות על ידי ילדיהם.
יש לי חבר שמתלונן על היבטי אופי של אימו.
מכיר אותו דיו, ודיִי, כדי לבטוח במה שהוא מייחס לה, גם אם לא מכיר אותה דייה כדי לאשר את המאפיינים המיוחסים לה מניסיון שלי.
במצבי קיצון בהם אין לו מספיק אנרגיה לתחזק פסאדה, אני מזהה את האלמנטים שהוא מייחס לה.
נראה לי שהם מתחככים על אותם משאבים במחסור.
* אחאנא"ר שכמוני, מעולם לא הבנתי את הקונספט 'מוקדש ל-' בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי מלל מרהיב שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה.
** מודעות.
*** דמיון – זיהוי במהות אחת מאפיינים שיש גם באחרת.
הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂
פגוש פוגייש פגשתי (גם) כאלה שרואים בהשתתפותם בנפנופי דגל במחאות כ'לוחמי חופש, חירות, דמוקרטיה.'
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי לוחמי חירות
הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי רכבתי עם חברה לנתב"ג, להפגנה.
הגברת די ספורטיבית, עם ניסיון על דו־גלגלי.
רכבתי שלושת רבעי מאיך שהייתי רוכב לו הייתי סולו, חלפתי בין מכוניות על התפר בנתיבים ככף נעליים, מדי פעם האצתי לקצת יותר מהמותר. להמשיך לקרוא מינורי בפחד או בשליטה
הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂
לא רק בני אנוש, גם אנדרואידים מסתלבטים עלי: להמשיך לקרוא גם AI מסתלבט עלי
"אני ממעט לבקש, מקסימום מציק" אמרתי לחבר ילדות בנוכחות שלישי שאמר:
"היית צריך לבקש יותר ולהציק פחות."
וואלה. חיי היו נראים אחרת.
הערכת דקות קריאה: 6 דקות, בערך 🙂
הגיע הקיץ, בגולה (החברתית) הדוויה, בישראל ובחו"ל, התעורר הצורך להתחכך עם 'חברים'? לשבור צום חברתי?
אז זהו, שאולי יש מי שהמצב משעשע אותו. לא אותי; במשמרת שלי, כמה ממכריי תומכים בהסגת הדמוקרטיה לאחור.
אמרתי לבתי, גאוות חיי, שבסדרי העדיפויות שלי, אחרי בריאותה הנפשית והפיזית, מה שקורה כאן לדמוקרטיה הוא האיום הגדול ביותר על בריאותי, שלוותי ומצב רוחי.
כבני דור שני לניצולי שואה, תארו לכם שלאחד מהורינו היה בן כיתה שתמך בנאצים. איך הם היו מתייחסים אליו?
אינני גורס שתומכי ה'מהפיכה', בקואליציית נתניהו, בטראמפ, בפוטין, בארדואן או באורבאן הם נאצים. אני לא אומר את זה.
עם זאת, אני מתייחס אל תומכי מנהיגים אלה, למחייבי ה'רפורמה' כ'ניאו ציניים'.
יחסי למי שמזדהה עם הקואליציה תומכת ה'רפורמה' כאן וכעת, שקול ליחס שהורינו התייחסו למי ממחזורם שכן תמך בנאצים, התפעל מהסדר השלטוני שהציעו, כמייצגי 'רצון העם האותנטי'.
לתפישתי, תומכיהם היום והתומכים אז חולקים אותה תודעה דמוקרטית (נמוכה).
מהות ימין בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה:
יתר מאפייני ימין הם נגזרת של השתלטות על המרחב הציבורי, שחיתות שלטונית, אלימות אינהרנטית שנלווית לאידאולוגיה ימנית שכרוכה יחד עם מינויים של פרסונות עברייניות וסתם לא ראויות, זריית דיסאינפורמציה, תקשורת שקרית מטעם, כעיתונאים מסויימים, כערוץ 14 ופוקס.
אינני יודע כמה יקראו את הנכתב כאן.
למי שמתעניין, ממליץ לקרוא על חשיבתו המדינית של קרל שמיט.
במשפטי נירנברג הוא זוכה.
לדעתי בצדק; הוא היה האידיאולוג. לחשוב ולהתבטא, לטעמיי – זה יופי ואחלה.
ישום תפישות אלה, זה פשע נגד הדמוקרטיה.
ראו את הדמיון למה שלוין ורוטמן עושים כאן כעת, בשרות ראש ממשלה שלושה כתבי אישום ועבריין מורשע כדרעי. בעוד שנתניהו ודרעי עושים זאת בשל מלחמתם ברשויות החוק, לוין ורוטמן פועלים בשל אידיאולוגיה ששואפת להנציח שלטון תובע להשׁליט את הדת, חוקיה ומוֹסדוֹתיה עַל חיי המדינה.)
עם החלת ה'רפורמה', לאור (חושך) החוקים המוצעים לא יהיה אפשרי להחליף משטר בשיטה דמוקרטית. כמו ברוסיה, טורקיה, פולין והונגריה.
תמיכת המונים ברעיונות אלה – לא בבית ספרי.
כלומר נראה שכן בשנקר, אך התומכים בכך הם לא ידידיי.
אני מפגין בכל מקום שאני יכול:
משלוש סיבות:
- להזכיר לעצמי את הטירוף שמתחולל כאן,
- להפגין תמיכה במי שבאמת נלחם, מתאמץ, מסתכן ונפגע – אני משתדל להיעמד בין שוטרים ומג"בניקים אלימים לבין בני גילם של ילדינו, וחוטף – בהגנתם על הדמוקרטיה מפני מתקפת מחייבי הדיקטטורה,
- וכן, להפגין את עוינותי וסלידתי ממי שתומך, בפועלו או באדישותו, בניתוץ הדמוקרטיה ושלטון החוק בשרות ראש ממשלה שלושה כתבי אישום מסתלבט על המון תודעה דמוקרטית נמוכה.
בשיחה בבית קפה נאמר לי "יש לי חברים שמאלנים".
אינני מכיר חותרי דמוקרטיה ושלטון חוק שֶמִתְנָאִים בחברים ביביסטים (טראמפיסטים, פוטיניסטים, ארדואניסטים…).
מאפיין ימין הוא הזלזול ברפיסות מי שלשמאלו ובבעתה מאדיקות זה שלימינו,
כשבה בעת הימניסט מייחל ללגיטימציה של סבירות והומניות מ'שמאלן' שמולו, ולהכרה בקורבניותו.
לא ממני.
אני לא מתנאה בחברים ביביסטים או בתומכי 'רפורמה'.
לא רוצה ולא מוכן שיראו בי 'החבר השמאלן'.
כמו הורינו שהתייחסו בעוינות לבני כיתתם שתמכו בניתוץ הדמוקרטיה, אני לא עושה את ההפרדה; לא אפגין עליצות מזוייפת, אתרפק על 'אז', כשנערכת כאן מלחמה על הדמוקרטיה בתצורתה המערבית.
הבן שלי אומר על בני כיתתו 'רכשו את השפה יחד'.
גם אנחנו. חווינו חוויות משותפות.
עם זאת, לא ספגנו ערכים דמוקרטיים דומים; זה מהבית.
היו שניסו ככל יכולתם למנוע שיח משמעותי בפורום. שנישאר מברכים ומשפריצי אמוג'ים.
בעמימות זו אינני יודע מי אדיש או תומך ברפורמה.
בכל מקרה – לא רואה בהם מי שיש לי עניין להתחכך בהם חברית.
אין לי עניין לקיים יחסי ידידות, לא לבלות עם תומכים או אדישים לשינוי המשטרי.
כולנו מחזיקים בדעות וטוב שכך.
אני מבין שלא ניתן לשכנע איש ולהעביר צד.
לכן אין לי עניין בכך, ולא מנסה.
וכן, אני מפגין את סלידתי ממי שרוצה להחיל על ישראל דמוקרטיה נוסח הונגריה.
בלו היטב, השתכשכו בימים ה'טובים' (טובים?) שהיו, והתעלמו מהימים הרעים שהווים כעת.
הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂
מלאכת הבישול פוגשת, חושפת, מעצימה, רבים מחולשותיי, חסרונותיי ופגמיי: להמשיך לקרוא בישול לא בשבילי
הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂
הבכת את עצמך בתגובה לאחר?
מי האחראי? מי שגרם לך? או…
במקרי תגובה שאינם תואמים את ערכי ורצון המגיבים לתפוש את עצמם או את איך נחשפו לעיני אחרים, ולא התכוונו שיחשפו בקלונם, קורה שהמגיב המתגונן מתגובתו תולה את קלונו ב'אחר'. מבחינתם, ה'אחר' בהתנהלותו, בנזקיו, במשמעותו, הוא שגרם לתגובה לא תואמת את ציפייתם מעצמם. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – מה גרמת לי לעשות? תיעול תסכול לעצמי
הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי חסרונות דירתי נחלקים לשניים:
הערכת דקות קריאה: 9 דקות, בערך 🙂
הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂לפני שלושה שבועות הזמנתי תור לפרוצדורה.
כשנכנסתי לבית הרופאים המאבטח – לא־חשוב־מאיזו־עדה, משמש גם כמודיעין וגם כשומר – העיף בי מבט, וחרץ "אתה, קומה 4".
"וואלה, איך ידעת? אתה דיאגנוסטיקן?"
"אני יודע לאן אתה" שנה "אתה קומה 4."
"איך, לפי פרצוף התחת שלי?"
הערכת דקות קריאה: 13 דקות, בערך 🙂
תפישת ימין מתבטאת בשני היבטים עיקריים:
לאור זאת, התנהלות סבירה שאינה מוטה לשני מאפיינים אלה מחייבת התגוננות מפניהם.
| אבחנה | |
| ימין | סבירות |
| מדרג הערך | |
| הסמכות והכוח המארגן נתפשים כערך עליון, במדרג: אל > מדינה > חברי קהילה > אחרים, שאינם נמנים על הקהילה. | הערך העליון הוא הפרט וחירותו, משאבי הכלל מופנים לקידום הפרטים. |
| שיוך למגדר, גזע, דת, לאום או שבט | |
| חשיבות השתייכות לספיחת טובין אישיים מההשלטון והקהילה. | התעלמות משיוך. |
| מתח ביטחון קהילה–חופש הפרט | |
| נטיה להעצמת בטחון קהילה ושליט עד פגיעה בחופש הפרט. | נטיה להגבלת ביטחון הקהילה אם מסתמנת פגיעה בחופש הפרט. |
| יחס דת–מדינה | |
| קשר מהותי בלתי ניתן להפרדה. | הפרדה. פלורליזם דתי פרטי. |
| מיקוד בקידום | |
| קידום אינטרסים ו'צדק' לרוב על פי סממני הקהילה. | קידום שיוויון זכויות ומניעת אפליה. |
| סממני ייחוד קהילה; אמוניות־לאומנות | |
| קידוש רעיונות, חפצים טקסים, שאיפה להחיל אותם על הכלל. | ערך־העל: חיי ורווחת הפרטים, החופש, שיוויון הזכויות. מרחב ציבורי מעודד יישום פרקטיקת אמונה אישית תוך השארת מרחב ציבורי נקי מהחלת צביון אמוני לאומני. |
| פרשנות לדמוקרטיה | |
| תפישה רובית*: החלת שלטון הרוב ומיצוי זכויותיו. | תפישת שלון העם: ממשל מקדם את זכויות כל הפרטים ושיוויון זכויות לפי החלטת רוב. |
* למען היושר האינטלקטואלי – משאב בנדירות, לא בשל מחסור, אלא בשל חוסר ביקוש לו – מעבר לעיונות שיש לי כלפי מי שמתייחס לדמוקרטיה בפשטנות של 'שלטון רוב', אין לי נימוקים רציונליים, ל-למה פרשנות זו אינה לגיטימית לעומת שלטון העם.
| גוננות על הדמוקרטיה | |
| החלת צנזורה והגבלות חופש ביטוי, הצגת מוועמדות ובחירה כדי להגן על הדמוקרטיה, ובעצם על המשטר הקיים. | עיגון חוקה שתמנע שינוי שיטת משטר. |
| ציפיה משלטון | |
| כוח עליון מארגן ומסדר, נציג ובסמכות האל או הגורל. | אינסטרומנט ניהולי שאמור לשרת את האזרחים. |
| שלטון נתפש כ- | |
| רגשית, אהוד, 'אב גדול' מגן חומל ומיטיב. | הכרחי, פונקציונלי. |
| היחס לעוצמת השלטון | |
| שאיפה להעצמת כוח השלטון, כמייצג את הרוב. | חשש מכוח השלטון, שאיפה להחלת בקרה מתמדת והדוקה על שלטון. |
| הפעלת כוח שלטוני | |
| נטיה להפעלה. | רתיעה מהפעלה, אלא בהכרח. |
| היחס לבקרה על השלטון | |
| שאיפה להעצמת משילות, הסרת גופים 'מפריעים' בשם 'רצון הרוב', שלא יפריעו לבכיר ההיררכיה הקהילתית, בחיר האל והבוחרים. | שאיפה להחלת בלמים ובקרה על השלטון, שאכן עומד בסטנדרטיים שנקבעו בחוק. |
| שימור שלטון | |
| בשם 'התגוננות', פעולות פרואקטיבית לאיון הצבעה יריבה וחסימת מועמדים. | שמירה על סטרוקטורה שמאפשרת בחירות והחלפת שלטון. |
| אחיזה שלטונית | |
| חתירה לאחיזה בשלטון גם באמצעים חוקיים עוקפי דמוקרטיה והגינות, שנתפשים כלגיטימיים בשימור השלטון. שימור שלטון (ימני עכשווי), כולל נקיטה באמצעים בירוקרטיים ברציונל של 'התגוננות דמוקרטית'. | עידוד הכל להשתתף בהליך הדמוקרטיה, כמועמדים וכמצביעים. שמירה על כללים שמאפשרים לכול להתמודד באופן שווה, במנותק מהשקפה. |
| תפישת שלטון בדיעבד | |
| היסטורית, כל שלטון מוקצה הוא שלטון ימין. כולל קומוניזם – מוטציית ימין שהשטיחה את ההמון הנשלט, מנעה יוזמה כלכלית פרטית, שאר המאפיינים – ימין על מלא. | שלטון הוא כמו אבר פנימי בגוף; לא 'אהוב', בעיה באי או בתת תפקוד. מנהיגים שנתפשו כמי שקדמו רפורמות של חופש הפרט ושיוויון זכורים היסטורית חיובית. |
| התייחסות לשלטון | |
| אהוב, נערץ מעבר לפונקציולי. | הכרח תפקודי. יש לבקרו ולהתאימו תמידית. |
| נטיית מינויים ציבוריים | |
| מינוי נציגי ציבור שיהיו תומכי שלטון ונושאים בסממנים אמוניים לאומניים. | אדישות לאמונה אישית, מיקוד בתפקוד מוכשר, ראוי וחותר שיוויון. |
| תרבות שלטונית | |
| ירודה; רהב מנהיגים, תוקפנות עד אלימות פיזית. | שאיפה להתנהלות על פי כללי אתיקה מקובלים. |
| פונקציונליות מנהיג | |
| למנהיג ערך כשלעצמו, מעבר לשירות הקהילה. מיוחסים כוחות על (אל) והקהילה מקצה משאבים לעיסוק בו. | אינסטרומנטלית; על מנהל הקהילה להיות מוכשר וראוי לתפקידו, נמצא תחת בקרה מתמדת, יוחלף אם ימצא כמפר את שירותו. |
| התייחסות למנהיג | |
| כמיהה למנהיג עם יכולות־על (אל), נערץ 'משוח' לתפקידו על ידי כוחות־על. | הרוב בוחר פרסונלית את הפונקציות השלטוניות – מנהיגים לפי הכישורים שמייחס להם וסדרי העדיפויות שמציגים לטיפול ברווחת הפרט וזכויותיו. |
| ספיחת תשומות וכיבודים למנהיג | |
| בשל הייחוס למנהיג יכולות־על, או בחירות כוחות מיסטיים, לגיטימי שמנהיג יספח תשומות כבוד וכלכלה. | המנהל הוא פונקציה, אין סיבה שיספח משאבי יתר. |
| העברה שלטונית | |
| התייחסות בעלים לשלטון – הכנה וטיפול בפוטנציאל ירושה. | ניהול מקצועי, בחיר ומפוקח. |
| תיוג אויב פונקציונלי | |
| חיפוש ותיוג אויב מוסכם, כמרכיב מלכד את הקהילה סביב המנהיג והאידאה. | חתירה לשלום והסדר עם כל מי שניתן. |
| התייחסות למנהיג | |
| ביביסט מתנאה בחבר 'שמאלן'. | שמאלן לא מתגאה במכר ביביסט. |
| שפיטות | |
| מערכת משפט נוטה להימנע להתערב בסמכויות השלטון שמקדם את 'רצון העם' – הרוב. כך מאיימת על חופש הפרט ומיעוטים. | מערכת משפט עוסקת ביחסי פרט חברה ושומרת על זכויות פרט ומיעוטים. |
| הטיה שיפוטית | |
| בהתעלם מסוגיות 'בין אדם לחברו' חוקים מיטיבים עם מנהיגים, משמרים משטר מחילים צביון קהילתי. | חוקים מקדמים שיוויון וזכויות פרט. |
| איזונים ובלמים | |
| מבקש לסמוך על סבירותו וחמלתו, שלא ילך לקצה עם אמונתו. | הגבלת הכוח בעיגון בחוק. |
| יחס קהילה–פרט | |
| קהילה עליונה על הפרט. | בחינה מתמדת האם הקהילה משרתת את הפרט, ואם אינה ראויה תשקל נטישתה והצטרפות לקהילה אחרת. |
| תכלית קהילה–פרט | |
| תכלית הפרט לתחזק ולחזק את הקהילה. נבחן האם הוא ראוי. | תכלית קהילה לשרת את פרטיה באמצעות שירותים הניתנים לכלל. |
| פונקציונליות הקהילה | |
| הקהילה 'קדושה', לקיומה יש משמעות כשלעצמה. | התייחסות אינסטרומנטלית לקהילה, אולי סנטימנטלית. |
| סוציואקנומיה תומכת | |
| שילוב סוציואקנומיה נמוכה חשה קורבנית ומודרת עם פריווילגים נהנים מהקרבה לשלטון. | בעלי השכלה ורווחה כלכלית שמוטים לטפל בחברה כמכלול משוחררים מטיפול ישיר בעצמם. |
| שימוש במדיה ככלי שלטוני | |
| שליטה על מדיה שתפיץ מסרים קהילתיים אמוניים לאומניים בשרותו ככלי שלטוני. | חיפוש סוגיות בהיבטי חשיפת אמת במרחב ציבורי ברות עניין. עיתונות לא נשלטת נתפשת כ'שמאל' מפני שהעיסוק בה סופח אנשים עם איכויות וכישורים מסויימים. |
| ניסוח מסרים | |
| העברת מסרים פשוטים, ישירים, מכבירי רהב, הדר וטקס, נטולי אנדרסטייטמנט, ללא ניואנסים ובלי סאבטקסט כדי שיקלטו. | מסר מורכב עד טרחני, סמוך על השומעים שיוכלו להכיל מורכבות נסמכת על עובדות. |
| קונקרטיזציה של מסרים | |
| ליבוי תחושות מודרות וקורבנות של הדובר והתומך כרציונל מקדם. | טיפול בחלשי החברה לא ב'אני'. |
| הגבלת אמצעי תקשורת | |
| בצד עידוד ריבוי אמצעי תקשורת, משטרים מחילים מניפולציות עד רגולציות על חופש הביטוי בשם קידום ערכי הקהילה או שימור היציבות המשטרית. | נתון לדיון האם יש להתיר לכל שידור ובכל מקרה לא להצר חופש ביטוי. |
| פובליסטיסטים – עיתונאים | |
| שימוש בפובליציסטים כעיתונאים מקדמי אג'נדה. שימוש בעיתונאות כתומכת משטר. | הבחנה בין פובלציסטים חותרי פרוגרסיביות לבין עיתונאים חושפי שחיתויות. |
| פניה ל- | |
| רטוריקה פונה לרגש ברהב מלל אצל המנהיגים, כלפי המון מהופנט ועילג. | פניה מנוסחת היטב לרציונל באמצעות פניה להגיון באמצעות עובדות. |
| סמנטיקה | |
| שימוש במושגים טעונים רגשית, מיסטיים, רהבתניים וטקסיים כ – 'אהבה' למושאים ערטילאיים כרעיון האל, כמדינה, קהילה, או חינם. יצירת אינסטרומנטים רגשיים מקודשים כ'אומה', 'אמונה', 'גורל', 'דגל', 'יעוד', 'לאום', 'מולדת', 'מסורת', 'נאמנות', 'פטריוט' להטיותיו, 'קדושה', תשמישי קדושה, מושגים טעונים במשמעויות והשלכות רגשיות לבעלי רקע אמוני לאומני אליהם מסרים אלה מופנים. | אין מילים קדושות, שימוש בטיעונים רציונליים מופנים לאינטלקט השומעים. |
| אמצעי שכנוע | |
| גזירה שווה – העמדה שלך שקולה לשלי, ואני הרוב, Whataboutism – אבל אז…, קורבנות – טיפול. | התנערות ממיסטיקה, גיוס רציונל למימוש הגינות טבעית, שיוויון זכויות הפרט. |
| אזהרה וכמיהה | |
| איום בגיהנום, תקווה לגן עדן. | אזהרה מבעיה ורצון לשיפור. |
| תמיכה | |
| על ידי המון מודר חש קורבני מול אליטות שנתפשות כמתנשאות ומנצלות, ובעלי עניין עשירים שנצמדים לעטיני השלטון. | על ידי אינטליגנציה שמקדמת רעיונות שיוויון לעכל האוכלוסיה. |
| שלטון אימים | |
| היסטורית, כל שלטון מוקצה הוא שלטון ימין. כולל קומוניזם – מוטציית ימין שהשטיחה את ההמון הנשלט, מנעה יוזמה כלכלית פרטית, שאר המאפיינים – ימין על מלא. | מנהיגים שנתפשו כמי שקדמו רפורמות של חופש הפרט ושיוויון זכורים היסטורית חיובית. |
| קידום מגזר | |
| בשם ה'רוב' והחצנת הסממנים, העדפה למגזר התומך במשטר ובערכיו. | טיפול באינטרס ציבורי, כולל במגזרים בפרטים נחשלים, על פי קריטריונים. |
| התייחסות למי ששונים אידאולוגית | |
| נזהר מאימת האדיקות של מי שלימינו, בוז לרפיסות מי שלשמאלו. חיפוש ההכרה להומניות ולסבירות שלו ממי שמולו. מתח מתמיד במידת החלת ליבת האידאה, שעלולה להיות 'קיצונית' מדיי. | מכיוון שאין באמת סבירות מלאה, אלא קונסרבטיביות שלא יכולה לחיות עם קונסרבטיביות מוקצנת, יש חשש מאי־סבירות של אידאה אלימה, בוז לקונסרבטיביות מתונה. אצל (מעט) פרוגרסיביים 'אמיתיים' מתקיימת דיכוטומיה שלא מאפשרת פשרה וקבלה של חלק מהסממנים המאיימים בהשתלטות על המרחב הציבורי. |
אין נקיטה בתיוג 'שמאל'.
בעוד שהמושג 'ימין' ניתן להגדרה ותיוג, המושג 'שמאל' לא ברור ונתון לפרשנות רחבה.
הפירוט כאן הוא באיפיוני 'ימין' לעומת 'סבירות'. שאיפה חסבירות שיש להחילה על מרחב ציבורי וכאמצעי ממשל.
בארה"ב, ימין מיצב עצמו כתומך בממשלה קטנה עם תקציבים נמוכים, מעודד את השוק החופשי.
ממשלה קטנה או גדולה היא עניין של תפישת עולם, שאינני יודע להכריע ביניהן, ואינה עניין של סממני צביון מול סבירות.
תפישה קונסרבטיבית אינה שקולה לתפישה של סבירות.
תפישה קונסרבטיבית שואפת להחיל פוזיטיבת סממני ציביון וערכים קהילתיים כ–זכות נשים בהריון על גופן לשם הפסקת הריון. תפישת סבירות אינה כופה אלא מתנגדת לכפייה.
סוגיות שמקננות במרחב פרט–חברה–ריבון מורכבות באופן שמחייב פתרונות פשטניים, חותכים, מוטים אינטרס של בעלי הכוח להחליט. שיטות משטר מבחינות בין המנגנונים המכריעים בסוגיות אלה.
נראה שסוגיות כ-האם להטות משאבי ממשל לטיפול בסוגיות ביטחון, בריאות, כלכלה, חינוך משבר האקלים, התפלת מים, עצמאות אנרגטית ותזונתית, פיתוח פריפריה ביחס למרכז, הן סוגיות שפתרונן אמור להיות מחוץ לתפישת עולם.
אז זהו שלא.
יש המפנטזים על נטרול סוגיות ימין שמאל ונוטים ל-ניהול 'מומחים' של סוגיות מדיניות. המשטר (העכשווי) בסין, בתאילנד, מהוות דוגמאות ליומרה בכיוון זה; האזרחים יפקידו היבטים של חירותם בידי המשטר שימקסם את טובתם בהיבטים בעיקר כלכליים של חייהם.
בפועל, גישה לכל סוגיה באה מתוך ועם סט ערכים מקדמי של מקבלי ההחלטות לפתרונה. כל גישה מתייחסת גם
החלטה האם להשית יותר מיסים ולהטות אותם לכיוון מסויים הם תוצר של בית הגידול האידאולוגי.
הערכת דקות קריאה: 7 דקות, בערך 🙂פרק 1, נסיעת לילה
פרק 3, סידורציה מוטורית; אין לו שתי חוליות
פרק 12, שטיפת כלים, כביסה ותפירה
אני בעידן ה'התארגנות' –
'זה יגמר לא טוב אם לא אערך להתרחשות מראש',
וגם אם אערך לא בטוח שכן יגמר טוב.
זה שאני בעידן זה אומר שכדאי שאערך,
ולא אומר שאני נערך או נערך נכון.
יום חזרה לישראל עם טיסות, חניות והמתנות כדאי שיהיה מאורגן. 'מאורגן' זה אומר שלא תהיינה משימות פתע שלא ניתנות לדחייה, מצריכות פתרון מיידי. בעבר יכולתי לסמוך על כך שאדע לאלתר, שאינני צריך לדאוג לפיזיולוגיה, היה מעיק עד מיותר לי להשקיע בהערכויות מקדימות. כעת כדאי לתת את הדעת שלא אשכח אטעה או אחרבן משהו.
להמשיך לקרוא המסע האחרון, תאילנד #14
הערכת דקות קריאה: 11 דקות, בערך 🙂
פרק 3, סידורציה מוטורית; אין לו שתי חוליות
פרק 12, שטיפת כלים, כביסה ותפירה
).שמת אותי במחלקה ראשונה – אהנה מהיתרונות הנלווים. מוכן לשלם על כך עוד 50, לאחשובהמטבע. היחס הכאילו מכובד, העליצות המזוייפת, הטרחה סביב פיצ'פוץ' תעלולי 'תחושת הערך הנתפש' גורמת לאחאנא"ר שכמותי אי־נוחות. פיזית.
אני מקבל בצ'יאנג מאי, יחס נהדר.
בשני מישורים; ביחס ל-מה שאני מצפה בטרום אינטראקציה, וכשאני בוחן ימינה שמאלה.
ב'יחס הטוב' אינני כולל מילים מתוקות ולא עליצות (מזוייפת). אינני רוצה שידברו אלי באופן לא ראוי, ועם זאת אני לא טוב כשמורעפות עלי מילים מתוקות משתכשכות בעליצות מזוייפת.
אני סופר יחס טוב כקומידיטי ניתן לכימות או הערכת שווי בהלימה לציפייתי.
אני מבין שבסופו של דבר, כל אינטראקציה היא ביזנס.
ומודע לכך שאף בתחילתו של דבר. אף אחד לא רוצה להפסיד כסף כדי לרצות אותי. ברור. ושההטבה הניתנת נתפשת לנותן כמשתלמת לו במשחק סכום אפס – אם מוסכם על 'מחיר–טובין', לקבל יותר או במחיר מופחת יש מי שמרוויח ומי שמפסיד ביחס להצעה הראשונית.
יתכן לומר כמובן, שאני בדומה למאמין שרואה בכל חיווי הוכחה לקיומו של האל, אני רוצה להתפש כמקבל יחס פריוויליגי וכל אינטארקציה היא בבחינת מ.ש.ל. עם זאת יש לכך חיוויים חיצוניים לי. וגם נראה לי שאני מזיע מהמאמץ להוכיח. פיחס.
כבר יצא לי להסתובב ולראות ארבעה נותני שירות שזיהו אותי והקדימו לי ברכה. זה נעים, ובכל זאת אני פה יותר מחדשיים.
על פניו, אין לי את נקודות האחיזה בהם, שכן בנוסף לפערי שפה ותרבות מובָנים ומִבְניים, המקומיים הם אנשי מעשה, היפר פרקטיים – פותרנים. לא פלספנים מתענייני־הֶקְשֶר ומֶטָא. לא בתרבות. או שלפחות לא פגשתי כאלה.
'נרקסיסט', 'עסוק בעצמו', כפי שיש מי שמאשימים אותי, מעניין לי להסביר לעצמי במה זכיתי. אולי זה שאני זר, פוטנציאל כלכלי – גם אחרים, אולי בגלל שאני זקן, זה שאני יחיד יש לכך השפעה, ועוד… אולי בגלל שאני רוצה לחשוב שאני בא בטוב ומטוב, ואולי אני בכלל טועה, והתרבות השירותית שלהם היא כזו.
התשר פה אינו רווח. באותם מקומות שאני נמצא בהם על בסיס חוזר, שיש כבר תקשורת קודמת, אני נותן למי שבישלו לי את המנה, אם אני רואה אותם. אישית. כשאני מסיים עם הצלחת, כוס, בקבוק סכ"ום, אם מתאים למקום ולעת, אני מוריד מהשולחן לקאונטר. זה מגרד להם את אי־הנוחות, ואולי נראה כסוג של עלבון התרסה או גערה בפעם הראשונה. במסעדת ה'בית' שלי, יש קומה שניה [איך אומרים, דיוטה?]. לפני שעולה אני מברר אם יש שם לקוחות. אם אין – לא אעלה. אם יש אני מנחה להעלות את המנה שלי לא כשהיא מוכנה, שתמתין, אלא כשעולים עם מנה של אחרים. לא תמיד הם מצייתים. והם מעריכים את הכוונה.
המלון, המלונה בה אני מניח את ישבניי הדוויים – שחבר שהגיע אלי לא היה בצניעות כזו, ועם זאת העריך את הניקיון – העניק לי אחלה יחס (אחרי כמה ימים החדרנית החליפה לי מצעים כל יום, בסדר?). בנוסף, המלון חייב אותי 750 באהט (כ- 80 ש"ח) ללילה. משלם כל שלושה ימים. אחרי כמה פעמים כשראיתי שאשאר לזמן רב בדקתי אלטרנטיבות, ביקשתי שיורידו, בקשו התחייבות לשהייה, לא מוכן להתחייב, הורידו ל- 690. לפני כמה ימים כשבאתי לשלם אמרה הפקידה שהתשלום הבא יהיה 650. לא ביקשתי. כעבור שלושה ימים באתי לשלם, הזכרתי את ה- 650, אמרה 'אברר', התקשרה, והודיעה – 600. נכנסה למשא ומתן עבורי.
ההתחשבנויות היו פיקס, כולל עם הצ'חצ'חים, סליחה על סטריאופיזציה של הפרופסיה, שהשכירו לי קטנועים. הכל בהסכמה, ועל הבערך, והכל בסדר. דווקא שם, מול השניים שהתנהלתי לא הייתה לי הצלחת אקסטרא מעבר לחיוכי האמוג'י.
נראה שהכותרת מכילה יותר סוגיות להתייחסות מאשר ה'רפורמה' של לוין. אתייחס כאן רק לסוגיית 'קוראי הבלוג האהוב'. אחאנא"ר מר נפש שאני, לא אוהב את כולם. ואת אלה שאני אוהב אני אוהב במידה שונה. ויש לא מעט שאינני אוהב כלל, גם אם שונא מעטים – לא בהכרח את מי שעשו לי רע, אלא את מי שאני מזהה כמסתלבטים על תודעה של אחרים. במודע. אם אני מזהה ניסיון לערבב לי ת'תודעה שלי? – אוי ואבוי, לא רואה בעיניים.
המצהירים שאוהבים את ילדיהם באופן שווה (ולא שזה באמת חשוב או משנה) משקרים. אותם, את עצמם, או שסתם לא מודעים, או שמתייחסים באופן שונה ל'אהבה'.
לתפישתי, מי שאוהבים את כולם, לא אוהבים אף אחד. אינם עסוק בפרסונה אחרת, אלא בהחצנת ביטוי.
אהבת חינם – הגעתי לגיל 63 (נכון שלא נראה? עייפתי כבר את עצמי עם ה'נראה 73, מרגיש 83'), והמושג 'אהבת חינם' עדיין לא נהיר לי.
כלומר, אם הכוונה ל-'אהבה לכל יהודי או ישראלי בגלל שהוא ישראלי או יהודי' אם כך לא רוצה, אין לי עניין ולא צורך באהבת המשתמשים בביטוי זה. שלא 'יאהבו' אותי, וירפו מהרס הדמוקטיה.
לא אהבתי את הוריי במידה שווה, ילדיי יודעים שאני אוהב אותם שונה, מי מפעים אותי בכישורים שהייתי רוצה לייחס לעצמי, ואת מי אני מעריץ שעושה עם היכולות. בכלל האהבה שאני משפריץ על סביבתי הולכת ופוחתת, יעידו על כך חבריי הרצים ומתכלים.
בבלוג אינני גאה. תוצריו לא הסבו לי כבוד או הכנסה. עם זאת אוהב אותו, מסב לי אישית ערך, עניין רב. כמות הכסף שעלה לי, ישירות, נניח כמה (עשרות) אלפים לאמשנאיזמטבע. כמות השעות שהושקעו בו היא כמה עשרות אלפים. כספית בלוג הניב לי מה שהניב לך – אפס. אז בעצם, הנה, אולי, אהבת חינם. אז בעצם אני כן מבין מה היא אהבת חינם לרעיון, לא אהבת חינם אנושית. אחאנא"ר, מ.ש.ל. או שאולי הסבת ההנאה היא התמורה, וזה לא חינם?
במידה רבה נסיעה זו היוותה הזרקת תוכן לעצמי, באמצעות הבלוג.
הגיע חבר, נתנו עוד ויש לפאי על קטנועים.
בשונה ממסעות אחרים להם קראתי 'המסע לפני האחרון', זה המסע האחרון. עניינית כי לא היה אחריו.
אשמח ל-עוד. לא בטוח.
סליחה ותודה למי שהגיעו עד לכאן.
הערכת דקות קריאה: 7 דקות, בערך 🙂
פרק 3, סידורציה מוטורית; אין לו שתי חוליות
נֶפֶל תחזוק רוטינות שכמוני, את המסעדות ובתי הקפה שאני מקנן בהם מחלק ל:
♠ אבסטרקטי FOMO – מקום מדליק, שפספסתי? מעדיף ליפול על ועם מקום חדש מאשר ליהנות רוטינית ממקום מוכר,
♣ פיזיולוגי – התנאים מתאימים לי?
♥ סוציאלי – גרפיקה אנושית מרצדת, ועדיין להימנע מתעוקת תחושת פמיליאריות היתר.
♠ אלה שנראים לי מבחוץ כמתאימים לגחמותיי – אני מתעקש, אלה אינן קפריזות שרירותיות. אלא, אלה מודל לסבירות התנהלותית ולטעם משובח – וטרם פקדתי אותם,
♣ ואלה שאני חוזר אליהם; שילוב שמאפשר לי שימוש וחישמול המחשב, מזון, גרפיקה אנושית מרצדת, מוזיקה שלא חורטת את אוזניי.
ב-1988 באתי לבקר לראשונה בישראל אחרי צאתי ב-84. חבר נעורים, סיטונאי בדרום תל אביב הזמין אותי לסטקייה למבינים, במתחם.
איך שנכנסנו הוא נתן טיפ לאיש הגריל. אדנות של אפנדי.
הופל'ה. בקשיש. לימד אותי שיעור, 'טיפ לפני להבטיח', לא 'אחרי כדי להודות'.
תאילנד מעצמת קפה. בכל מקום קפה מושקע ואיכותי, כולל flat white. יושב בקפה של הבוקר, ליד המלון, חמישה מטר רוחב על שניים וחצי עומק, כולל חדרון השירותים. רק קפה, וקרואסון שמעטים מזמינים, משלמים בדלפק. לא מבין איך שורדים; אף פעם לא יותר מ- חמישה יושבים, כולל אותי. כשמתרוקן, הם מגישים לי תה. בכוס קטנה כזו. טורקית. מניאק שכמוני – דוחפים לי שתייה? שלא ביקשתי? מאלצים? פוגעים בחירותי? שאשלוף ת'דגל ואתחיל לצעוד?
אחרי פעמיים שהמנהג נמשך השארתי טיפ משמעותי, עניין שלא מקובל פה. טיפשורת – תשר כאמצעי תקשורת, ובעצם בשביל הפעם הבאה.
ניסיתי ארוחת בוקר במקום חדש. לא רחוק ממני יושבות שתי ישראליות בגיל בתי לערך. משתדל לא להקשיב. האוכל הגיע אליהן. אחת שולפת את הטלפון מצלמת את האחרת חורצת לשון מעל המנה. מה חסר לי כדי שאבין למה לצלם מנה עם לשון בחוץ? 35 שנה.
באתי לשלם, שאלתי אם אפשר באשראי, אמרה שלא. ניצלתי את העובדה שהיה נשמע לי שהיא יודעת מספיק אנגלית כדי שאשאל אותה אם אני יכול לשטוף את הכלים במקום לשלם. מחד – היא צחקה. אקסטרא על כך שהצחיק אותי. מאידך, אני מבין שהצחוק פה הוא (גם) כמו אמוג'י בסוף טקסט. אינסטרומנט תקשורתי.
קראתי שנתניהו לוקח, ליטראלי את כביסתו המלוכלכת לחו"ל. אלה ידיעות ממוחזרות? בכל מקרה חלק מהתרבות מאמץ את הפרקטיקה.
האמת שעוד לפני נתניהו, עוד ב- 1985, כשנתניהו היה בחופש הגדול בין ז' ל-חטא, למדתי שיעור בכלכלה; בשל העובדה ששכר העבודה בעולם שלישי נמוך מאשר במקומותנו שווה להעביר לשם את העבודות שקשורות למלאכת כפיים.
מכיוון שלא הייתה לי מתפרה אבל ראיתי נזקים ברוך השם בגמלוניותי אני מסב, ולא יודע לתקן, גיליתי שבעבור חופן מטבעות מקומיות אני עושה פלאים במלבושי הנקרעים.
אין לי צלקות קרב, אבל תפירות ריצ'רץ' על בגדי הטיולים יש ויש. וכשזה מגושם, זה מדליק (אותי) יותר. אין לי דגלים על המוצ'ילה אך תיפורים חינניים מעטרים את מכנסיי מפרו, בוליביה, קובה, קניה, אתיופיה, מלאווי, אנגולה, גאורגיה שאני זוכר, וכעת גם תאילנד.
במכנסי הטיולים שלי – שני זוגות שאני ממתג ביניהם אחת ל- 3-4 ימים, בד סינתטי חש אורגני, שמאפשר להם להתייבש בשטיפת הלילה יומית, ניבעו חורי שימוש. שאלתי את הכובסת שמתהדרת במכונת תפירה, ובאקווריום מחבת שחור עם דגיגים שחורים, האם היא גם תופרת מתקנת. השיבה שלא, הפנתה לאחרים. ניצלתי את התקשורת והצלחתי לשאול להמלצתה, מה עדיף לפני או אחרי הכביסה. השלכתי על התופרת את הרתיעה הכפייתית שלי מלגעת בבגדים משומשים של אחרים. 'אחרי התיקון כביסה' המליצה.
הלכתי להמלצתה, וכהסבר לתופרת מה אני מבקש, הצבעתי על תיקון גס שעשו לי בגונדר אתיופיה על תחתית רגל ימין. הבינה. נותרה הבעיה איך מראה לה את החורים שנקרעו מכסאות פוצעי טקסטיל ישבני, על פנים הירך, שנים אינטש ומחצה דרום מזרחית מאשכי הימני (אם חשוב לך הבדיוקי).
בנון שלנטיות של דוב גריזלי רעב, השלתי את מכנסיי, נותרתי בתחתוני הסבתא, הראיתי את הטעון תפירה, בקשה שבעה ש"ח, הסכימה לשישה ואז אמרתי, 'גוד ג'וב שבעה', חמש דקות ומכנסיי עוטרו בתיקון אולי לא מהודר אבל סותם.
היום מסרתי כביסה, והחלטתי לתקן גם את החור המתפתח בין החלחולת לפרוסטטה. חזרתי לחייטת, וברוטינה שכבר הונחה התפשטתי. שבע שקל, חרצה, גוד ג'וב, הנחיתי, כמו נתניהו לכלכלה, לא התמקחתי. בעיני הלא מקצועית ידעתי שיש לה כאן יותר עבודה, שלמתי שמייח וטוב לב כשרה לאחר תספורת.
הערכת דקות קריאה: 9 דקות, בערך 🙂פרק 1, נסיעת לילה להמשיך לקרוא המסע האחרון, תאילנד #10
