בשבוע אחד, מקרה או לא, שמעתי את המשפט חמש פעמים.
האמת – מחריד. לא משמייח. מאנשים קרובים. משתפים ניסוח קרוב, מכיל אצל כולם את המילה 'ריצוי', או 'לרצות', את ממד הסיום, ואותי כאוהבייקט החיצוני אותו ריצו, או לפחות גמרו. להמשיך לקרוא גמרתי לרצות אותך
מי שלווה ממני כסף לצריכה אישית-
לא היטבתי עימו
ולא עם יחסינו.
זה אומר:
עלי,
עליו,
על צריכה
ועל כסף.
פגשתי את אמנון בקפה.
מבוגר ממני ב- 5 שנים. נראה צעיר ב- 10.
קבל אותי לעבודה.
לא אהב אותי. מניח שייחס לי אמירה, פעולה, התייחסות מסויימת, שעד היום אינני יודע מהי.
די חיבבתי איתו, היה לו רצון טוב, פדנטיות, תבונה. חשתי אסירות תודה על שקיבל אותי; גם אם ייחסתי לו התנהלות של איש מכירות משומן, חשקן, הערכתי את איכות טעמיו ולא נאה לי לעיון אותו בשל סלידתו ממני. להמשיך לקרוא מינורי בשמחת היום
מי שמתייחס למחווה רגשית
כאל קומודיטי ריאלי.
יניקת קומודיטי ריאלי
הרעפת מחוות רגשיות.
מי שמותנה לנפק מחוות,
כתחליף לקומודיטי ריאלי.
ביגה ותרנצולת – גם יותר זול.
אמי הייתה אומרת לי:
שמענו עליך שאתה גאון,
אני רוצה קבלות!
אני מסוקרן, מתפעייל מהעובדה,
שזוגות, במנעד בין
אצלי, האופנועים זה כמו הזונות:
רואה, קונה, רוכב, מתאהב, רוצה להתחתן.
ידידי הנערץ
אני שמח ככלה
מבוטא כחלה
ביום חתונתה,
כחמאה ביום חביצתה,
כחלאה בטומאתה.
עצמאות – התנהלות שאינה תלויה באחרים.
אם טרום ההתנהלות,
המתנהל סופייח תשומות סביבה כדי לפעול,
ו/או לאחר ההתנהלות
סביבת המתנהל מתגייסת לתמוך בתוצרי פעולתו-
ניתן להתדיין על מידת התלותיות;
'עצמאות'- זה לא.
ב- מייחלים ל-,
חרדים מ-
מאורע,
האם אנחנו מתייחסים
לעוצמת השפעתו,
או,
לסיכויי התכנותו?
אינטרינזית, אי-רציונליות, חרדה/ אופטימיות יתר,
אקסטרינזית, רציונליות, יציבות רגשית.
סביבנו אנשים,
שלתפישתי, לערכי,
חלקם חיים חיים לא ראויים.
כך, להם ולנו המוות הוא ידיד.
פגשתי מי שייחסתי לו יותר יכולות ממה שייחס לעצמו,
שלא זכה להערכתי על התנהלותו,
חש לא מסופק
תאב ותובע כבוד לא מנופק.
התודה כמובן- לך.
מקומך בעולם הבא,
בכל האמור בי, כן?
מובטח!
עליך רק להגיע לשם.
בקשת בעל סמכות מְאַחֶר
עשה את שביקשתי, שכן:
'אני אכעס אם לא,
אתה תכעס אם לא,
אני אשמח אם כן,
אתה תשמח אם כן, מיידית ובהמשך. להמשיך לקרוא (עוד) שלוש גישות ניהוליות
אני אוהב שמשמיצים אותי,
צוחקים, מסתלבטים עלי –
הרווחתי כל השמצה ביושר,
זה עושה לי טוב,
אם לא לעור הפנים,
לאור הפנים.
רואה בכך – אצל אחרים – סוג ביטחון, התנשאות מבורכת, על מתנחתים.
מתחילת 2016, שמעתי בהקשר אלי קשירה ביני לבין המושג 'גורו'. ג.ו.ר.ו., מבוטא Guru, כבר – אָיינְס, צְוָוי, דְרָיי – משחזר, שש-שבע פעמים, לפחות, וזכרוני לא משהו.
ואני, אינסטינקטיבית הודף;
מה לי ולגורויאדה?
ואני כבר יודייע, שֶאָל לו למישהו, בטח לא לי, להלין, שבעולם בו המדיום הוא המסר הייצוג הוא התוכן, להתלונן על שאני נתפש באופן שונה מאיך שנראה לי 'נכון' הייתי מעדיף. כל תפישה הורווחה ביושר. וזה לא מחמיא לי. סתם לא נכון. להמשיך לקרוא גורו? לא. קנגורו*
כבוד = ייצוג
בעבר –
ה'כבוד' היה תוצר ההתייחסות החיובית אל מכלול תפישתי של התנהלות אדם אחר. להמשיך לקרוא רדיפת ייצוג
המשתמש במטבע ביטוי מאד
ועוד יותר במכפלתו-
מאד מאד
מעיד על נטייה אישית
למג'וריזציה של הסיטואציה,
מחווה, שאינו סומך על השומע-
עלי,
שייחס אינטרפרטציה מידתית לסיטואציה,
במידה אליה מתכוון.
אז אולי, כדאי לשמוע למזער?
בבחירת טעמים,
ובכלל בחיים,
כשאינני בטוח מהם העדפות, טעמי האחר,
אעדיף את טעמיי שלי.
בשתי תגובות אנושיות אני בוטח ביכולתי להאמין לפענח נכוחה:
