החיין בשיפוטיות
– הרי אין בה יופי או חן –
הוא שהשופייט
לא מפלה התנהלויות ירודות;
גם מהן מקבייל השראה.
זמינות נכונות לבחינה חיובית של מענה לפנייה.
זמינות אינה תלויית עומס מטלות,
היא שילוב של
ככסף ואנרגיה, גם זמינות מונחת
כמשאב אישי על מנעד [- ספקטרום] 'שפע-מחסור' אישי.
לזמינות פנים רבות.
להעדרה הסברים רבים.
אל לך להתלונן,
לא לי להתאונן,
על שהותרנו בתודעת אחר
רושם שונה ממה שהתכוונו;
מצער ככל שיהא,
היה לנו חלק די מכריע בכך.
נתקלתי במי שחשבתי שיכול להביא ערך.
התעקייש לא.
נלחם, התיימן, השתכלל-
ניצייח.
שכנע.
ביחסים בינאישיים
אותה תכונה ייחודית, נדירה, מוקצנת,
שגרמה לאחד להתפעל, להימשך לאחר,
בהמשך, על ציר זמן,
ביטוייה, הם אלה שימאיסו את בעליה על הכבר-לא-מתפעל.
יישום אינסטינקט שקילה ערכית של מהות,
אם עומד במבחן השפיטה,
נתפש ערכית,
כצייתנות חיובית.
נתח ניכר מתשומות אינטלקטואליות מוקצה ל
התמרת תעוקה פרסונלית לאידיאולוגיה אוניברסלית.
בתהליך, חושבים, שבעצם משרתים את היקום?
הארץ, 3-8-2015
בטורה כותבת:
"… הפילוסופיה של ארנדט מחוברת בעצמה באופן רב-עוצמה לחיים עצמם. ברור מאליו שכל מה שכתבה נבע מניסיונה האישי, וכפי שאומרת ג'ודית באטלר בסוף הסרט –
ארנדט היתה פליטה שעשתה אוניברסליזציה לחוויית הפליטות שלה,
ומתוכה חשבה וכתבה."
זו ארנדט, האינטלקטואלית,
מה יאמרו קרקורי הזיב?
"היינו אצבע בעיניים של הממסד. זה היה פשוט טירוף. עבדנו קשה, אנשים עמדו בתור לגבינות שלנו והכל הלך לתשלום לעורכי דין. הייתי יכולה לקנות שבע חוות כאלה בפורטוגל אם לא הייתי מממנת עורכי דין. וכשהפסקתי לשלם להם, עורכי הדין פשוט הפסיקו לעבוד בשבילי, ולא משנה כמה אני צודקת. זה לא ייאמן. אין בתחום הזה שום אידיאולוגיה".
בר יערן,
ישראל שברה לנו את הלב. פה אנחנו מרגישים רצויים
רועי צ'יקי ארד,
הארץ 10/5/2019
אתמול ישבתי עם חברי ילדות.
אחד, לא-חשוב-מאיזו-עדה-פוליטית, כינה אותי 'דביל'.
וזה ממש לא נורא, כן?
כלומר, אולי לא כייף גדול, ועם זאת מבחינתי – אין ממש בעיה,
הרווחתי ביושר,
ויש חשובים לי יותר,
החושבים עלי דברים חמורים יותר,
[- היום מישהי כזו אמרה לי 'שלוש שעות אתה מזיין את השכל'. צחקתי.]
בהסתכלות לאחור, ישנם שלושה שלבים של התייחסות לבחינת משפחה גרעינית: להמשיך לקרוא רטרוספקטיבה משפחה גרעינית
מקור ההסתמכות על הציפייה לציות – מלה קשה, הסכמה,
סמכות הורית, הוראה, ניהול, פיקוד, הנהגה.
היררכיה – מערך קדימויות.
בכל בקשה, הוראה או הנחייה, מנגנון ה'אם-אז' מותנע.
מילוי הבקשה יכול לנוע במרחבי
משימה שאיננה תחומה בזמן,
עלולה להיתפש כ'חזון' לא מטלה לביצוע.
חזונות ללא ח',
הן כהבטחות לכייף ללא פאן.
מעדיף לא לשקר
יכול, קורה, בעייתי:
אשכנזי מתנשא, חסר אמונה, נטול אינטליגנציה רגשית וחף מחמלה
שכמותי
מקבל התנצלות
לא עם הכרה אמפטית בנזק שנגרם לו,
אלא רק בהכרה מילולית, רציונלית ואותנטית של המתנצל
בהבנת תרומתו להליך גרימת הנזק
ולשיעורו.
אינדולגנציה, התנצלויות, פיצויים, מרתיחים לי את טמפרטורת חימתי,
במיוחד, אם יש דרישה לכך, או חוסר הבנה של 'איך זה ש…, הרי התנצלתי.'
אחאנא"ר וחף מחמלה
שכמותי,
מקבל בהבנה איחור או ביטול
מפגש מתואם
רק עם קבלת, אם התקבלה,
הודעה טרום הקביעה הנקובה, בעת שהמאחר יודע
ויִידֵע על איחור או ביטול.
סיבת או צידוק האיחור לא רלוונטיות,
אלא רק מועד העדכון,
טרם קרות המפגש.
עדיף מאוחר מאשר אף פעם,
אף פעם לא לאחר- עדיף.
ובכן,
שלא לומר לסיכום,
מכיוון שאינני יכול להתהדר בקריירה מקצועית,
לא מפוארת,
ובעצם כלל לא-שהיא,
– מעסיקי, ובעיקר אני, לא גילינו יכולת התמדה מי יודע מה –
מצאתי לי מולקולות, יהלומימקלאך, שיזרו נגוהות, נוגות, מעל צמידי קריירתי המג'עג'עת.
"מקווה בשבילה, שכשתזרוק ת'קוביות ייצא לה שש שש"
אמר ידידי הנערץ
על מישהי,
שהוא בעדה,
ורחמיו נכמרו עליה.
כשהיא תזרוק,
הוא הרי לא יודע מה ייצא,
6 6 – הוא מעריך שלא.
הוא הרי מכיר אותה.
תפישת עולם המציעה תצורת חיים
אידילית
כלשהי,
השואפת לממש את ערכיה בהדרגה, אבולוציונית, אורגנית והרמונית, באופן נבנה,
על ציר זמן
ובהסכמה.
שאיפה לחיים רציונליים להגדלת מימוש טעמים ורצונות על מצע ליברלי רציונלי ואינידיבידואלי, עם חקיקה מינימלית חף מאלמנטים של שיפוט ואכיפה, ועם זאת כדתי שממתין למשיח, הוא רוצה את הכיוון של ההמתנה, אולי את הבונוסים הנלווים לתפישת הגאולה, ועם זאת, חלקם הגדול של הדתיים לא מייחלים לבואו- לך דע. 🙄
להמשיך לקרוא נוטופיה – Notopia, לאטופיה – כיוון ההתקדמות הנשאף, הבלתי רצוי להגעה
מעטים אינם מכירים את הקונספט של פסקה.
מעטים יותר מיישמים את הקונספט.
פסקה: מצע תקשורתי; צבר משפטים, מנסח רעיון אוחז נושא. להמשיך לקרוא פריצת פיסקה
בתפישתי האישית, ההורית, חינוכית, ניהולית, אני מוטה לגישת ה'חבל של טרזן'. להמשיך לקרוא החבל של טרזן
במוסף לחג של ידיעות אחרונות 24/7/2014, פורשת אילנית לוי את משנתה:
לא בוחרים במי להתאהב.
די!
היה שווה להגיע עד הלום:
אנחנו לא שולטים על טעמינו, נטיותנו, התניותנו.
ההתייחסות בה מישהו 'נופל לאהבה' לאחר ובוחר לחיות איתו פרק זמן משמעותי, להיות שותף למפעל הגדול של חייו- הולדת ילדים משותפים, הוא מקרי, נטול שליטה? להמשיך לקרוא עוד על אהבה
