4 שלבי פוטנטיות, הארות

הערכת דקות קריאה: 5 דקות, בערך 🙂

במחזור חיים, בחינת אחריות ויכולuת ישנם ארבעה שלבים.

  1. potent4steps1צמיחה, אינקובציה
    1. בשלב זה, מלידה עד אחרי צבא  (בישראל), הפרסונה צוברת כישורי חיים.
    2. האחריות נמוכה, וכך העצמאות.
      רכישת המיומנויות נעשית במסגרות סגורות.
    3. השלב קצר- לידה עד וסיום מאובחן עם ההשתחררות ממסגרות המקנות כישורי חיים כלליים.
    4. האם מישהו מאריך את התקופה בשל כניסתה למסגרת כלימודים מחייבים שייך לקבוצה הבאה?potent4steps2
      1. שייך לקבוצה הבאה בשל כך שמסגרת הדוקה ככל שתהא תכליתה  השקעה בפיתוח עצמי ולא בספיחת כישורי חיים.
      2. החלטתו להhכנס למסגרת כזו היא וולונטrית משמעותית יותר מכניסות החובה, על גבול הכפייה, למסגרות הקודמות.
    5. כ- 20 שנה ראשונות.
  2. מיטוב, קליימקס
    1. בתחילת שלב זה, הפרסונה בשיא פריחתה הפיזיולוגית והמנטלית.
    2. הפרסונה בשיא עצמאותה- אין מי שתלוי בה.
    3. שלב הבנייה המעצבת.
    4. פעולות הקשורות בחיפוש הדרך למציאת קריירה, התבססות כלכלית בחירת בן זוג והקמת משפחה.
    5. משיא של יכולת, העצמאות הכלכלית בבניה, יש לקיחת אחריות משמעותית והקטנה עצמאות דרמטית עם הולדת צאצאים.
    6. תחילה התקופה מאובחנת סיומה פחות ברור לסובייקט שכן, בשימור רוטינת החיים הנקודה לא מאובחנת.
    7. בשלב זה, לקראת סופו, תתקבע רמת החיים של הפרסונה, כלומר רק במקרים מעטים יהיה שיפור או דרמת נסיגה ברמה סוציו-אקונומית של הפרט.
    8. ייתכנו מצבי
      1. סימולטניות בין הקמת משפחה לפיתוח כלכלי,
      2. הקמת משפחה קודמת לפיתוח כלכלי
      3. הקדמת פיתוח כלכלי להקמת משפחה
        1. מגמה בחצי המאה האחרונה במערב,
        2. בחברות ערביות שהקריירה המקצועית ידועה מראש ויציבה על ציר זמן, הקמת פתרון מגורים הוא הגרסה להקדמת פיתוח כלכלי למשפחה.
    9. כעשרים-עשרים וחמש שנה.
  3. מיצוי, אומניפוטנטיות
    1. זהו השלב המעניין. בשל חביונו.
    2. היכולות הפיזיות בנסיגה,
    3. יש הגורסים שהיכולות הקוגניטיביות בשיפור בשל ממד הניסיון,
      [שלי לפחות, בדגדרדציה, הניסיון כולל חוויות מהנות ומספקות אך לא רואה בהן ככלים מקדמים.]
    4. המצב הסוציו-אקונומי נקבע בשלהי העידן הקודם,
      לכן הסטטוס הסוציו-אקונומי, לא ישתנה דרמטית, אלא

      1. יתוחזק במקרה הטוב.
      2. במקרים מעטים יורע- בדרך כלל, כ-ריאליה, החיים מזמנים הוצאות בלתי צפויות, לא הכנסות ממציאת תיבות תכשיטים נטושות.
      3. מיעוט זניח ישנה מצב כלכלי, או בשל ירושה או בשל פריצה כלכלית.
    5. ישנה השלה של אחריויות עם פריחת הצאצאים.
    6. גבולות העידן הכי פחות ברורים. משני צידיו.
    7. לכן יש בו חביון לאטנטי – ברוב המקרים לא ברור מתי נכנסים אליו ומתי יוצאים ממנו.
    8. אני נמצא בו  :roll:,
    9. ההכרה שאינך יודע מה תהיה, אך ההבנה מה כבר לא- ברורה.
      • ואם לא מתסכלת יתר על המידה, זו ידיעה מנחמת שלא לומר אופטימית.
      • אמנם היכולות והחדות בנסיגה אבל היחס בין רמת היכולות והעצמאות לשפל המחויבות הוא בשילוב אופטימלי להגשמת רצונות.
    10. תנועת החיים מסיטה את תשומת הלב מהאבחנה לכניסה לשלב זה.
    11. מבינים את היות הסטטוס, בדרך כלל, אחרי שהסתיים.
    12. עשר-חמש עשרה שנה.
  4. התכנסות אימפוטנטיות
    1. שלב השקיעה בה היכולות בנסיגה ברורה ואיתם העצמאות פוחתת.
    2. אנשים נבדלים במשך וקצב ירידת היכולת ואיבוד העצמאות.
    3. העידן נפתח בצורה לא ברורה, בדרך כלל בהדרדרות בריאות, ומסתיים באופן מובהק.
    4. עשרים-שלושים שנה.

    הוספות

    1. איזה אמריקה גיליתי?
      • אמריקה ישנה וטובה.
      • מניח שלא גיליתי דבר. לאיש.
      • שמחת האחיזה המתמללת, חדוות ההצפה והניסוח.
    2. הנכתב כאן מתייחס לריבוי היבטים ולאו דווקא לתעסוקתי.
    3. פעולות שאופייניות לעידן שנעשות בעידנים אחרים לא משנות את העידן
      [כאכילת דייסת בוקר בערב לא משנה את הזמן, והאלגוריה לא כופה את עצמה על המציאות 🙂 ]
    4. אפשר להסיג אחור את מחוגי השעון, אבל תנועת הזמן והעידנים תישאר קדימה.
    5. התוכלו ילדים, לאתר היכן אתם נמצאים?
      האם אתם מסונכרנים, או לעידן או מנסים להביס את הסטטסטיקה?

להמשיך לקרוא 4 שלבי פוטנטיות, הארות

Share

הטיית שולחן הביליארד

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

במרחב שמתכוון לספק הזדמנויות שוות לכל מי שנמצא עליו, שימוש בכוח חיצוני שגורם לתוצאה לכוונת המטֶה.

  • היוונים קראו למכניקה, דאוס אקס מכינה, אם כי היישום היה שונה.
  • או, הכנסת 'שוחד מיני', כלומר מתן המשנה תוצאה שהוא לא ממין העניין, לא בהכרח מיני.
Share

מינורי בטרה לה לה לה

הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂

ידידי הנערץ היה בחו"ל. עם נוספים. איבד את הטלפון שלו.

שלחתי לחביירו תמונה של בתי, אופנועו ואני כשהיינו בחומוס סעיד בעכו.שי דיקמן

חביירו החזיר ב"איזה יפה הבת שלך."

קיבל את תשובתי "יפה- היא לא!"

חביירו פנה לידידי הנערץ ב"מה קרה לחבר שלך? למה הוא מגיב כך? הוא קוקו, החבר שלך."

ידידי  הסביר שאני "טרה לה לה לה".

כשדיווח לי על כך צחקתי, אישרתי מאז'ורית שאני טרה לה לה לה, ומינורית שאלתי,
האם מעלה על דעתו שכך אני פוטייר אותם ממשחק התגובות האבטומטיות מהסוג שמפקיעות את תחושת הערך מהסובייקט ומפקירה אותה על ידי הפקדתה אצל הבלי האחר.

ואני זוכר מה אמרה אמי לסוחר באלנבי שאמר לה "מותק"
– "אתה אל תקרא לי מותק!"

Share

קלישאות על עוריות

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

מדהימה מובהקות התופעה,
שבמדינות שבמובהק מעורבות גזעית,
ככל שהעור לגווניו כהה יותר
ממעטים לאייש מקומות עתירי תגמול והשכלה,
ומרבים בעבודות כפיים ובמצוקה.

Share

שמרניות רדיקלית

הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂

אחד

ממכרי ילדותי מפעים אותי בשמרנותו.
כ-לא מתמטיקאי, אני מבין שלסדרה מינימלית יש 3 אברים.
כן אני נוכח, שיש הטועים ומ-2 מופעים יוצרים סדרה.
הוא אלוף. הוא כל כך מוטה סדר מקבייע, שממופע אחד,
שאהב- יום שני פאב,
יוצר סדרה. להמשיך לקרוא שמרניות רדיקלית

Share

קלסיפיקציה יזמית

הערכת דקות קריאה: 14 דקות, בערך 🙂

אם לעשות חיים קלים, היזמים שנחשפתי אליהם היו אנשים שונים עם מכנים משותפים מצומצמים.

מי כולל ביזמים?
מי שעיקר עיסוקו הווייתו המנטלית, היה בחתירה לייצור כסף גדול.
פרט לאחד שהיה עסוק בפעילויות עקרות, כמעט וליד, כולם גם עשו. במיליונים.

מי במדגם?
אז זהו, שמדגם זה לא. אבל זה עולמי, מי שנחשפתי אליו ישירות:
אב, אד, אצ', דל, טג, טש, יה, לד, סס, עש, רפ, רר, שק לא כולם היו ישראלים, אבל כן יהודים.
ב-חיים מעניינים מאופיינים, לראייתי, בשיתוף תפישת ערך, יוזמה, אמונה, רגישויות, מבנה אישיות.
הממד הבולט- רוחב העולם כרוחב הנטייה למימוש היוזמה.

  1. היתר הוא פוטנציאל תמיכה ביוזמה, חיובית,
  2. ואם לא- רעשי רקע, שלילית.

היחס הקיצוני בין

  1. המיקוד בנשוא היוזמה
  2. להתעלמות מהסובבים אותה

שמאפיינת יזמים, בריבוי ממדים, הדיכוטומיה הערכית בין המקדם למעכב, בין הטוב לרע.

רקע

שתי הנשים זרות אשכנזיות, רובם גברים, חלקם הגדול ממוצא מזרחי*. (אחד שלא, התייחס לעצמו כאל 'שוקי שמש'.) אינטליגנטים, מהירים, עם הורים ללא השכלה גבוהה, סוציו-אקונומיקה בינונית-נמוכה.

בתפישתם היו ילדים מועדפים משפחתית וחברתית.
לא היו שכירים מעבר לעבודתם הסטודנטיאלית (אם היו סטודנטים).


*עם העובדה שנחשפתי ליותר מזרחיים, לא ניתן להתווכייח.

על ההסברים האפשריים שמנפק, ניתן לחלוק:

  • הרקע הנמוך יותר, לחווייתם, מהם הגיעו, היווה גורם ממריץ מוטיבציונית,
  • מתן עדיפות לכלכלה גבוהה יותר מאשר להשכלה,
  • הגבולות יותר משוחררים, מתבטא בגמישות תפישה דתית אמונתית ליברלית יותר,
  • יותר פתיחות לאמונה ומיסטיקה ככלים תומכים בריפוד מציאות בלתי נהירה,
  • הקצאת מתן חשיבות להנאה מסיפוק הפיזיולוגיה היצרית,

ערך

תצורת המחשבה הבסיסית, כשל רוב האנשים מוטה ערך, טוב/ לא טוב, ופחות, נכון/ לא נכון.
בשונה מאחרים, המחשבה הערכית היא

  1. תנודתית בתפישת הערך, הן
    1. בתדר השתנותה ו
    2. הן באמפליטודה של העוצמה הקיצונית.
  2. מצומצמת לנושאי חזונם היזמי, ואדישה ל-מה שלא קשור אליה ישירות.

בהווייתם, מטפלים תמידית בהיבטים שונים של תפישת ערך. של חפצים חיצוניים להם, ובעיקר בתפישת ערך עצמם. הם עושים זאת הן בהפגנת תמיכת בעלותם על מוצרים/ מותגים/ רמת חיים/ בדרישה למחוות כבוד אליהם, ובדיסקוס מתמיד עם סביבתם שהרושם הנתפש עליהם לא תואם את הנגטיביות הסופחת, אלא יעמדו על כך שיש לתת לכך פרשנות אחרת.

תפישת הערך הפרסונלית של האחר מדלגת, לא נעה דינמית, על ציר שני קצות סקאלה, בהתאם לאבחנתם את מידת רלוונטיות האחר לקידום או מניעת רצונם. 'טוב' ו'גאון' אם מסייע 'רע' ו'חבל על החמצן שנושם' אם מפריע או סתם הפך ללא מקדם.

המבחן העיקרי להערכת האחר, הוא היכן עומד על סקאלת ההצלחה היזמית ביחס אליהם. לאחר מכן, מידת תמיכתו בקידום מימוש החזון שלהם.

תפישת הערך של כל דבר- מקומידיטיס ועד פרסונלית היא דינמית, היא לא האלטרנטיבה הכלכלית של מה ששילמו, אלא מה המידה שמה ששולם שירת את חזונם ברמה ההתכנותית או הרגשית. כלומר המחויבות היא למצב הרגשי החיובי ולא לאמיתה מספרית.

חלק מההתנהלות היא שימוש בתפישת הערך העצמית.
בצד זה שהם מתמידים בעיסוקם בייח"צון ערכם שלהם,
הם יכולים לחוש הפחתת ערך [במלים פשוטות להיעלב]
בעת שנתקלים במי שמעכב או מונע את מימוש חזונם.
להפחתה זו יש משמעות אופרטיבית, שכן ב-

  • החצנתם את תחושת הפחתת הערך לידיעת מי שגרם להם לתחושה זו,
  • ביכולתם לעורר תחושת אחריות למי שגרם להם לתחושת הפחתת הערך, להרעת מצב רוחם,
  • בשימוש ביכולתם לגיוס סביבתם לאחריות למצב רוחם,
  • הם עשויים לשנות את פעילות העולב כדי שייתאם את רצונם.

הם משוכנעים שהכישור הייחודי שלהם מאפשר להם לתפוש את המציאות באופן כזה שהטוויסט שהם מוסיפים לה ישנה אותה, את המציאות, באופן שיביא לרווחתם.

מבחינתם הם מנהלים סיכויים והיתרון שיש להם, יש לזה מושג – ויג, שבו הם מתמחרים את השינוי המתבקש ויכניס אותם לפעולה אם היחס בין עלות ההשקעה לפוטנציאל הרווח גדול, אז מסעיר אותם.

התאווה לכסף דומיננטית, ובה בעת מתווכת באמצעות כ'תפישת ערך עצמית' או כ'אהבת היצירה'.

הם לא מחשבים את העלויות העכשיוויות של ההוצאה, שכן הן מתגמדות מול מימוש הרצון.

הנטייה לדחות את התשלום מעמתת אותם בעת הפירעון מול הוצאה שעומדת מול היעדר הרצון לשלם שכן, כעת הרצון המניע להוצאה נמוג, בין אם סופק או סתם התמוסס, וכעת ההוצאה מקטינה את מאגר המשאבים למימוש הרצון הבא.

הם מתגברים על כך באופטימיות הבסיסית שהם ניחנו ביכולת לייצר ערך וממילא כסף.

נדיבים בכסף, הנאות, ומחוות.

החצנת נדיבותם, חלק ממיתוגם, תפישתם העצמית שלידם קורים דברים טובים, ושניסיון הנחלת התפישה לסביבתם.

כסף ותשומות כלכליות הם נותנים בנדיבות.

זמן

זמן, ככסף, הוא מעבר לקומודיטי. יש לו ממד של תפישת ערך עצמי.

הם לא נותנים זמן. הם משקיעים או לוקחים.

הזמן, מבחינתם, ממד אלסטי,
ציר הזמן מוכפף לחזון.

מתנהלים על פי שעון הזמן שהמתואם לצרכיהם ומתייחסים במובהק לזמן האחר כ-פחות ערך משלהם,
הן

  • כקומודיטי,
  • והן כמחוות כבוד, סימן למעמדם לתפישת ערכם על ידי האחר-
    לא יכולים לשאת מצב חיכיון לאחר, המתנה, ויתבעו שיחכו להם.

תאווה

תאווה- רצון על סטרואידים. כשיש רצון שמחוזק ביצרים, בדרך כלל פיזיולוגיים.

בשפה נמוכה: אינה יודעת שובע.

הרצון מועלה לדרגת צורך.

טשטוש הגבולות- הם ורצונם מול סביבתם, מייחס להם את התפישה שהרצון שהועלה לדרגת צורך הוא

  • גם רצון האחרים,
  • ואם לא באופן אותנטי, זה מפני שלא מודעים לו, למימושו לתפישת רצונם,
  • ואם לא באופן ישיר, אז בעקיפין,
  • ואם זה לא רצון סביבתם, עדיין בטוחים שמימושו- רצון היזמים, ייטיב עם הסביבה

האופק אליו חותרים, רחוק וגבוה.
מעבר למי שלא נמנה על תכונות אלה היה מסתפק לרווחתו.

הגבולות רחוקים מהם
ובפרט גבולות חוסמים או מעכבים מימוש התאווה.

הופכים אגרסיביים מיידית ועוצמתית כולל מול מי שאך לפני רגע פינקו, אם מאתרים הזדמנות עסקית, שמרגישים שלוקחים מהם שלא מרצונם.

האסרטיביות/ אגרסיביות חציית גבולות אישיים/ החוק או אף אלימות יכולה להוביל למצבי קיצון, של סיכונים המביאים להצלחה מסחררת או התנפצות.

אמונה

לכל אחד מהם משהו, ערך, שאדוק אליו;
אמונה, דת, נשים, סיגריות, אלכוהול, סמים, תזונה, פעילות.
משכנעים את סביבתם כמה זה מועיל, או לפחות לא מזיק כמו שאולי נתפש. בטח אם אומץ על ידם לאחרונה.

כולם חיים מול האמונה, אלוהים ליתר דיוק, על ריבוי ווריאציותיו, ואמונות מיסטיות, שלא לומר תפלות משלימות את החסר באל.
מאמינים בקיומו- בראו אותו,
כדי שיתכתב עם חזונם, גייסו אותו, לחזונם, שמרו על תצורה כזו או אחרת של מילוי חובות מולו.

למה?
  1. מכניקת המחשבה היא אמונתית בעיקרה:
    הנחה מקדמית א-פריורית על משהו, ואז אינסוף רבדי הנחות פרשנויות וחיזוקים, כל חיווי יכול לחזק את הרצון, המטרה ואת היפוכה, באותה מידה ועת.
  2. בעולם הכאוטי שהם נמצאים בו, שבו רוב האמצעים כשרים, חותרים לסדר, רוטינה, מעקה, גם אם מופרך, מומצא או שרירותי. מה גם, בעיקר עם, שכן הם בראו אותו.
  3. באי-וודאות שהם נמצאים הם צריכים כוחות גדולים שיטו את סיכויי יוזמתם לטובתם.
    האל יגוייס ויעזור.
  4. בריבוי מקרים, יפעלו באופן שיכול להיתפש לא הוגן, צודק, ראוי.
    בכך שהם מתייחסים ישירות ליישות עליונה, משלמים לה את המחילה,
    רצוי מראש- כבקשיש, אבל גם בדיעבד, לאחר המעשה כטיפ יתקבל בברכה,
    עוזר להם להסתדר עם אישיויות המשנה שבדרך, שמשלמות את המחיר,
    שכן הם מטפלים ביישות העליונה. הבכירה ביותר. באל.

אופטימיות

תופשים מציאות בצורה שאינה סבירה,
אלא כפוטנציאל התפתחות ערכי כלכלי,
מזהים את הערך והתועלת בהיותה,
משוכנעים בהתכנותה,
אוהבים ומגייסים את מי שיעזור לברוא אותה
ויתמוך בה.

בהערכת סיטואציה, כהתנייה הם בודקים אותה ערכית,
בשונה מאחרים שמעריכים את השווי העכשווי של נשוא בדיקתם,
הם משערכים את גובה התקרה שהשינוי שיטמיעו עשוי להביא. זוהי אופטימיות היזמים.
כך, מספיק שפעולה יזמית אחת תצליח, היא תממן נפילות שבאו לפניה, ואולי אחריה.

לכן בצד אפשרות להצלחות גדולות, הסבירות לנפילות גדולה, שכן:

  1. הסיכויים מלכתחילה, בהגדרה- נגדם,
  2. ובמקרי הצלחה, סומכים עוד יותר על שיפוטם, הצליחו לגייס את מי שראו את הצלחתם, ומעלים את רמת הסיכון בשל חתירה לרווח מואץ ומועצם.

האופטימיות שלהם נסוגה כשמדובר בכספם האישי.
הם על פי רוב, מנסים להשקיע כסף של מישהו אחר, תצורת העבודה שלהם משתנה לעומת כספם.

רגישות

רגישים פיזיולוגית, קשוב ביותר לפיזיולוגיה שלהם, מדברים עליה, דואגים לסיפוקה;
חם/ קר להם, רעבים, צמאים, פיפי קאקי, לא נעים.

החצנת הרגישות, או לפחות היעדר הצנעתו, רמת הטיפול שלהם בצרכים ורצונות היא מיידית ובריבוי תשומות. שלהם ושל סביבתם, יעצרו התנהלות סביבתית בשל צורך שהתעורר להם.
התשומות הנתבעות יכולות להיות לטיפול בצרכים הפיזיולוגיים או המנטליים.
גיוס סביבתם לטפל בצורך המתעורר, בתפישתם כחלק מאינטרס הכלל.
בהליך רציונליזציה יסברו שלסביבתם יש עניין אישי לטפל בספחנות זו.
חלק מתפישה זו מקורה בעובדה שמתמרן את חייו באופן שיודע להקיף עצמו במי שיש לו עניין ויכולת לטפל בספחני תשומות.

ספחני תשומות נפוצים בין בעלי כישורים/ מגבלות מובהקים, שאותרו ככאלה על ידי הוריהם או סביבתם, ונתבו עצמם לעולמות פרפורמיות אמנותית ויזמים עסקיים.

ההתבוננות בפריזמה שהיקום נועד לשרת את צרכיהם האישיים והעסקיים.

 תשומתית

חרוצים- אין גבול לתשומות שמוכנים להשקיע ב-מה שמקדם את חזונם.

טוטאליות הכניסה למשהו בהאצה דרמטית הסופחת את כל האנרגיה,
והיכולת להתנתק ממנו ולא לחשוב עליו יותר כשאיבד את ערכו. וחוזר חלילה.
נכון להתייחסותם לעסקים וגם לאנשים.

ביצועיזם חתירה לתוצאה. בריבוי ממדים ובמיעוט חסמים ומעכבים.

חרטות זה ציפיציפיאדה של חלשלולשים, בזבוז תשומות לאחור, במקום להתמקד בעתיד.
לא יבזבזו תשומות על צער פעולות עבר.
יצטערו על הזדמנויות שלא מיצו.

אין חשש משימוש בכוח אקססיבי מבחינת גיוס העוצמה, השימוש בה, או ההתמודדות עם ההשלכות של לאחר הפעלתו והנזקים שנגרמו.

–הם צורכים מסביבתם, בהיסח דעת על ציר אמיתי למדומה, תשומות שבאופן טבעי אחרים לא צורכים.
כשמתגוננים מפני המטלות הקטנות שהם מטילים על סביבתם, הם מופתעים שביצוע המטלות הוא לא חלק מרצון המבצע, הם יכולים לתמוהה מעצם העניין, או אפילו להיעלב.
על משקל של כל הסכמת פשרה עכשווית היא פתיח לסיפוח הבאה, כי זו מובנת מאליה, מכניסה את מי מסביבתם שחש לא בנוח מהתנהלות מגייסת זו להתגוננות.

צפיתי באברהם דשא פשנל אומר בטלוויזיה ש"לחשוב לוקח הרבה זמן, לעשות לא לוקח כלום."

הזיכרון כתשומה

הזיכרון לא כולל זיכרון אישי לאנשים, שכן בדרך כלל אנשים הם תשומות למימוש היוזמה.
הזיכרון הוא ליכולת ותגובתיות ביחס ליוזמתם.

לכן כשיחסים אישיים עולים על ציר התנתקות, רכיב היעדר הזיכרון יופעל בעת שהזיכרון התשומתי יסמן שהפרסונה עשוייה לסייע במימוש החזון.

כלומר אין תפישת יחסים פרסונלית על ציר זמן.

מבנה אישיות

מנהיגים, מקובלים חברתית, כריזמטיים, מגייסים לחזונם, אופטימיים, מתארים מציאות כחלק מתחזוק רגשי, מניה דפרסיביים בתדר ובאמפליטודה גבוהים.

דינמיות מחשבתית שאינה מחוייבת להחלטה קודמת, וודאי לא לשיקולים קודמים או לאידיאולוגיה אלא למיקסום רווח.

נמצאים בתמונה הרחבה, לא יורדים לפרטים, מישהו מטעמם, בן אמונם, יטפל בכך.

וכמאמר ידידי הצעיר: נזהרים מהכל ולא חוששים מדבר.

Share

העדפה לנטייה סקסואלית

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

הורה חד מינית, הומוסקסואל/ית,
מה מעדיף/ה שבת/נו ת/יהיה,
דומה לה/ו בהעדפה החד מינית,
או,
הטרו-סקסואל/ית?

תשובה כ'מה שהבן/בת יבחרו' לא תתקבל בברכה, שכן זו תשובה מצוינת לשאלה אחרת שלא נשאלה כאן.

Share

מסורת

הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂

מה ולמה

צ'יזבטיאדה חסידית

איך אותגר שמעֶרל מהשטעייטל לשמור על מסורת, מצווה כלשהי, ותוגמל על תלאותיו.

מסורת*
חזרה על סט פעולות מסויימות,
מנותקות סיבתית, מהפרקטיקה המקורית לעשייתן –
אם יש צידוק פרקטי, זו רוטינה, לא מסורת –
קשורות תודעתית
להסמלת רעיון פרקטי,
ערכית נשגב,
שמייחד קולקטיב
איתו מקיימי המסורת מזדהים,
אליו מקיימי המסורת מתייחסים,
רווים ערך תודעתי מההשתייכות. להמשיך לקרוא מסורת

Share

התנשאות ליברלים

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

על פניו, לא צפוי להיות הבדל תבוני בין שמרנות לליברליזם.

עם זאת, פתיחות, השכלה, מחשבה מחדשת תפישות עולם- אינהרנטית, פחותה בשמרנות.

השמרנות במהותה עוסקת ב'הוכחת נכונות הקיים', פשטנית, אמונית, מתואם למחשבה בסיסית, ניתנת ביתר קלות להכלה. להמשיך לקרוא התנשאות ליברלים

Share

אידיאולוגיה מוכוונת

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

יש לנו כלים רציונליים, להכווין נטייה לעטוף אותה במלל ולקרוא לכך אידיאולוגיה.

כשמקבלים אידיאולוגיות אחרים, זו התכנסות אידיאולוגית.

Share

ניהיליזם

הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂

"תראה, אני בכיף מוכן שתכניס אותי לכל מגירה,
מניהליזם עד שובך יונים,
מאקזיסטנציאליזם לדרופבוקס.

אני סך הכל איש פשוט ושטחי שחותר לכיף, תכנים, ורציונליזם. זה הכל.
לא מספיק יודע מה זה ניהיליזם, כדי לדעת אם זה אני. יכול להיות.
אבל אני מ`כפת לי אני, אם אתה משייך אותי לרפובליקניות ליכודניקית, או לסוציאליזם כזה או אחר, אז אני שם? לא.
אין לי שליטה על איך שאני נתפש,
הרווחתי כל תפישה ביושר,
אבל שום תפישה חיצונית לא מזיזה אותי מהמקומות שאני בוחר באוסף התניותיי להיות.

וכן,

  1. רוצה היום,
    מניח שיקרה, למעשה חושב שבלתי נמנע על אף עיכובים תקלות ופניות בדרך,
    שבתהליך, אבולוציוני, איטי, מבנה המדינה יתפתח, ישתנה ויהפוך למבנה חברתי אד-הוקי יותר, כשלמדינה במבנה המוכר היום תיעלם.
    לא, לא רוצה לעשות פעולות מעשיות קונקרטיות לקדם את החזון הזה. מריבוי סיבות:
    1. לא יכול לעשות את זה,
    2. לא יודע לעשות את זה,
    3. לא רוצה לשלם את המחיר,
    4. לא חייב לנכוח במימוש החזון, שכן,
    5. וודאות המציאות בה אני נמצא לא מספיק כדי להניע למעשה שתוצאותיו בלתי חזויות,
      כלומר, לאושרי, המבנה המדיני דמוקרטי ליברלי מערב אירופאי במדינה בה אני חי רחוק ממושלם, לבטח מהחזון, ועדיין מצוין מאד ביותר, לבטח מול אלטרנטיבות אליהן נחשפתי,
    6. מבנה חברתי נטול מדינה לא יכול להתקיים מפני
      1. שמרכיביו האנושיים לא בשלים לכך ולא רוצים אותו,
      2. פרטים מתמירים את זהותם האישית לזהויות קבוצתיות גם מדיניות, ואי אפשר לשלול את זה מהם בהליך רבולוציוני.
  2. אם ניטשה אמר ש'האמונה היא חוסר רצון לדעת',
    אני מתייחס לאמונה כחוסר היכולת להיות באי וודאות.
    בסיס הרציונליזם, לתפישתי, הוא ההנחה, שהיעדר הסבר או ידע לתופעה היא זמנית, בעתיד כלשהו היא תפתר,
    כפרופ' לייבוביץ' האמין שהמשיח יבוא. בעתיד, כלומר, לא בשום הווה, החותר לרציונליזם, בציפייה אך במעט יותר התכנותית, ממתין להסבר שיגיע, גם אם תודעתו עד אז תימק.
    ועד אז, אין סיבה לאמץ אמונה מהדילר האמונתי השכונתי שבדיוק עכשיו חולף על פניו בפינת הרחוב, אז יאללה תן לי את המנה המנחמת."
Share

מינורי בעשייה כספית

הערכת דקות קריאה: 15 דקות, בערך 🙂

מה אני עושה שם?

את אהרון ארד פגשתי אצל ידידי הנערץ. דמות מוכרת לעכברי המוספים הכלכליים. מליונים עברו תחת ידיו. בישראל ובחו"ל. כולם היו שותפיו. חלש על מיליארדים, בעליהם של מליונים, בעלן של אחדות, ספח פרסום, צרכן מותגים ידועים.

להמשיך לקרוא מינורי בעשייה כספית

Share

מינורי בחישולציות פלדה

הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂

חבר, טיפוס, אינטליגנט, מוכשר באופן יוצא דופן.
במקור דתי.
למד ראיית חשבון. היה חשב.
ניהל בתי השקעות.
רץ מרתונים, בקוטב, טיפס הרים, באקסטרים, באומנויות הלחימה.
לומד מקרא. ואכדית.
הקים מועדוני ריצה ולחימה, ביקר באשארמיאדות.

מתייחס לעצמו כמי שנע על דיסציפלינות. נחשף, שינה חידש.

(מכיוון שבא מעולם דתי) הגזירות השוות והאלגוריות רווחות במחשבתו ובשפתו, מרבה להשתמש בדימויים, ואף נותן להם חיים עצמאיים משלהם. 

דיבר על
'חישול פלדה באמצעות חימומה, הטחת מכות בה, וקירורה,
שוב ושוב,
תוך סיכון שבירתה.'

מאוהב באליגוריה.
לתמיהתי.

אולי בשל היותו ניחן ביכולות-על
נע על יישום מסלול כישורים, מעשים, פרוטוקולים ורוטינות הנובעות מאותו מקור על מגוון דיסציפלינות והתנועה היא רק תנועה יישומית, לא תפישתית?.

ואני, בנמיכות שואייל, אז מה אם כך מחשלים פלדה? האם בחירה באליגוריה בוראת מציאות ולכן יש להשליך את הבריאה הוירטואלית הזו, כעונש, על בוראה, אישית?

Share

הצלחה 2000

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

כשאחר מכיר את הסובייקט בתיווך מסך.

Share

מינורי בעובדות החיים

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

תוהה באוזני ידידי הנערץ על מקור הכנסתה של סלבריק'ה דה לה שמאטע,
שמתנועעת ברכב מצ'וחצ'ח, מתוקתקת בתיקים לא שפויים. כספית.

הוא משער, שהעסק שלה אכן לא מניב את ההכנסות התומכות ברמת חייה המוחצנת, ולכן מניח שספונסרים מעורבים בפיצ'פוץ' שדיה, מעשי ידי מנתייח. להמשיך לקרוא מינורי בעובדות החיים

Share

תיעול אהבה עצמית

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

כניסה לשדה מוקשים, ועדיין-

  • שמתי לב, שרבים מבנים ליוצאי עדות המזרח, לפחות אלה שאני מתרועע איתם (מ.ש.*1), מתאפיינים בכך ש'מתעלים את אהבתם לעצמם לextra care לפיזיולוגיה'.
    • כן נכון (מ.ש.*2), לא כולם, וזה לא שאין אשכנזים ש-מוטים להקצאות תשומות רבות לפיזיולוגותיהם, אבל זה יותר מובהק, או לפחות מאובחן לי.

* מ.ש. = מס שפתיים.

Share

מינורי במורבידי #2

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

אביו של חיליק נפטר.

שואל אותו על מנהגי האבלות.

במהלך השבעה מסביר ש'אינו מאמין בטקסים.

אני לא מציק.

אחרי השבעה שואל מה המגבלות ההתנהלותיות בכל הקשור לאירועי שמחה.

מבהיר, שאצלם בעדה הכל בפנים. לא מחצינים. ומוסיף, שמי שתוהה למה הוריד את הזקן אחרי שבוע, שיידע שהם נוצרים את זיכרון הנפטר פנימה ולא בסמלים חיצוניים.

Share

תמונה חברתית

הערכת דקות קריאה: 3 דקות, בערך 🙂

בדומה, לא בזהות לתמונה, שיש בה

  1. הקנבס
    המהווה מצע לתוכן הגרפי,
  2. התוכן הגרפי
    תמהיל הצבעים המרכיבים את האימאג' הנראה לעין,
  3. מסגרת התמונה
    המבחינה בינה לבין היתר,
  4. הצייר
    קובע התוכן,
  5. הצופים
    הבוחנים את ההתרחשות הקבוצתית,
  6. המסמר/ כן
    עליו התמונה תלויה/ מונחת.

בסיטואציה חברתית,

  1. האנשים המרכיבים את הסיטואציה
    הפרסונה המייצגת את המאסה,
  2. חזות, זהות הקבוצה הנתפשת
    הפרסונה הנתפשת כמייצגת את זהות הקבוצה,
  3. שולי הקבוצה
    הפרסונה השולית בתמונה, הדמות המסמנת את גבולות הסיטואציה,
  4. יזם הסיטואציה
    מוביל הקבוצה ומשפיע על התוכן,
  5. מי שמחוץ לסיטואציה
    הפרסונה הבוחנת,
  6. דומיננט
    דמות המפתח, בקבוצה מתנהגים על פי ערכיה והנורמות אותה מציבה.

תמונה

סיטואציה חברתית

הקנבס
המהווה מצע לתוכן הגרפי,
האנשים המרכיבים את הסיטואציה
הפרסונה המייצגת את המאסה,
התוכן הגרפי
תמהיל הצבעים המרכיבים את האימאג' הנראה לעין,
חזות, זהות הקבוצה הנתפשת
הפרסונה הנתפשת כמייצגת את זהות הקבוצה,
מסגרת התמונה
המבחינה בינה לבין היתר, 
שולי הקבוצה
הפרסונה השולית בתמונה, הדמות המסמנת את גבולות הסיטואציה,
הצייר
קובע התוכן,
יזם הסיטואציה,
מוביל הקבוצה ומשפיע על פניה הנתפשות,
הצופים
הבוחנים את ההתרחשות הקבוצתית,
מי שמחוץ לסיטואציה
הפרסונה הבוחנת.
המסמר/ כן
עליו התמונה תלויה/ מונחת.
דומיננט
דמות המפתח, פרטי הקבוצה מתנהגים על פי ערכיה והנורמות אותה מציבה.

בשונה מתמונה, שהיא עצם דומם נתפש על ידי החושים המעובדים על ידי הצופים,
סיטואציה חברתית מורכבת מאנשים,
כלומר רמת המורכבות שונה לחלוטין.

סיטואציה חברתית

  • אמורפית ומורכבת משניים או יותר אנשים, בדינמיקה ושינוי.
  • כל מרכיב בסיטואציה חברתית מגולם על ידי פרסונה.
  • מרכיבי הסיטואציה הם מורכבים בריבויי ממדים:
    • ייתכן שפרט מהווה בסיטואציה יותר מפונקציה אחת.
      • ככל שפרט בודד מהווה יותר פונקציות כך הקבוצה מאובנת יותר.
    • ייתכן שפרט מהווה פונקציה בסיטואציה אחת ופונקציה שונה בסיטואציה אחרת.
    • סיטואציות חברתיות יכולות להיות דינמיות ובה מוביליות בין הפונקציות.

 Try it at home, see if the models works on groups you know

Share

מינורי בסטייל

הערכת דקות קריאה: < 1 שיחקת'ותה, הפעם קיצרתי

בעודי מפסיע במשעולי נווה צדק
ביום חורף אביבי ביותר
בואכה סוזן דלאל,
שתי מטרוניטות חולפות על פני.

שומע את המשפט הבא:

"לתערוכה הקודמת שנערכה בלוצרן הגענו מצוריך."

Share

מינורי בסדר, באינסטנט המוביליות הסוציולוגית

הערכת דקות קריאה: 2 דקות, בערך 🙂

במשך שנים אנחנו מתארחים בקהילה גדולה לסדר הפסח.

שמתי לב, שעל פי הסידורציות, מארחיי ומשפחתי מושבים, תמיד, בהיקף האולם הגדול, ובדרך כלל באותה פינה. דרום מערבית.

נעדר מיומנות הערכת איכות המקומות ביחס לאחרים, המקומות בהחלט מצוינים לי.

לאחר הסדר הקודם,
טעיתי,
ושיתפתי את מארחיי בעובדה שמושיבים אותנו תמיד בהיקף,
ותהיתי בקול רם, כלומר בכתיבה,
על עובדה בלתי ניתנת להפרכה זו,
והוספתי את השאלה במה שנראה לי כהומור,
ונראה שנתפש כ-

  • הומור נמוך,
  • כפיות טובה,
  • רשעות,
  • התנשאות,
  • [בהשלכה שגויה של מי מהם] שואף לעבור לאמצע האולם,
  • ובכל מקרה [שגוי, שגוי!] כקריאה לפעולה

האם מיקומנו בשולי האולם מסמן את מעמד המארחים בשולי קהילתם?

בסדר האחרון הושבנו בלב ההתרחשות, קרוב לבימה.

וגם נשאלתי אם אני מרוצה.

ואני, מציקן, צייקן וטרחן בלתי ניתן לריצוי,
זורה רעש, זורע תעוקות, קוצר טעויות,
מפעיל את יכולותיי (המוגבלות) לייסורים עצמאיים,
מצר על אי-הנוחות שאמירותיי יצרו,
מתחרט עליהן, שהרי ממש לא מתכוון לגרום למיטיבי המארחים אותי לבצע פעולות כאלה כדי להיטיב עם עצמי,
או להחצין את רצונם לשנות את תפישותיי על מעמדם בקהילה.
ובכלל, המקום בהיקף מצוין מאוד ביותר ומתאים מכל הבחינות.

אז עניתי,
הודיתי על ההזחה למרכז ההתרחשות, וביקשתי שבאירוע הבא יפעילו את השפעתם ויזיזונו חזרה לשולי הסצינה, היא הקומפורט שלנו.

Share
Share