חיווי אופטימלי לגירוי חיצוני של סובייקט המשקלל תמהיל של פיזיולוגיה, אינסטינקטים מוטמעי תודעה, על פי סט ערכים תרבותיים, תקשורתיים, סוציולוגיים, ובקרה רציונלית דינמית.
תכלית תעתוע תודעתי – גביית רווח רגשי או ריאלי למתעתע,
ביצירת פרמיה רגשית או ריאלית למתועתע,
על תיווך מוטה, מתיחה או טוויסט של המציאות.
השוני ביניהם לבין מצביעי ליכוד הוא בפתק שהם משלשלים בקלפי.
כתוצר הביטאט חינוך הם נותבו, התנווטו לסט סנטימנטים מסוים.
כשנושפים על תפישותיהם 'פו', נחשפת מכניקת מחשבה, סט ערכים דומה, שבקצהו, התנקזות למושא הזדהות מסוים.
כמו ליכודניק.
* אחאנא"ר שכמותי, לא מבין את הקונספט 'מוקדש ל–' בספרות, בספורט;
מין מחוות של בעלי מכניקת מחשבה קונסרבטיבית שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
שיהיה.
** מתכנסים הזדהותית – מי שתפישת עולמו מתאפיינת במימוש אינסטינקט תוצרי אימוץ סנטימנט ללא יכולת ניסוח, בקרה, ערעור.
*** ספקטרום פוליטי – לתפישתי ישנן שתי תפישות עולם מובחנות
♠ אמוניות לאומנות שימור התכנסות הזדהותית תיעול טיעונים להצדקת פרדיגמות מקדמיות,
♣ חתירה לרציונליות חופש פרט ליברליות שיוויון ושלום
מופרדות בקו פרשת מים, ובתוכן מרחבים.
יסמין עבדל־מג'יד מרשימה מאד, כמהגרת, אשה, שחורה ומוסלמית.
עם זאת, בין היותה בת אנוש, מהגרת, אישה, שחורה ומסולמית, מהנדסת, עובדת בסביבה אקזוטית ומאתגרת, מרצה, יזמית ופעילה חברתית, היא גם פרסונה אֱמונית דתית עם תודעת התכנסות מפותחת ומתומללת לזהות קולקטיבית, מבחירה, כתפישה אידיאולוגית עמדתית. להמשיך לקרוא פמיניזם עם רעלה
בהתייחסות למציאות ישנן כמה גישות ביטויי סובייקט ביחס לתודעות שתפשו את אותם מאורעות:
| אמת | תיאור נצמד למאורעות שקרו, תואם תפישות תודעות בלתי תלויות. |
| הגזמה | מאורעות שקרו מהווים בסיס למתיחתם לתיאור מאורעות שקרו בסדרי גודל אחרים ממה שנתפש בפועל על ידי תודעות בלתי תלויות. |
| סילוף | מאורעות שקרו מוצגים באופן שונה ממה שתודעות בלתי תלויות מדווחות. |
| המצאה, פנטזיה, שקר | בדיית מאורעות שלא קרו, הכחשת מאורעות שקרו. |
בהיסטוריה,
בכל העולם,
ההמונים, הנבערים, הדתיים, העניים,
היו אמוניים, לאומניים, שמרנים,
חתרו להתכנסות הזדהות קולקטיביסטית,
חשו נחיתות מעמדית ומכאן טיפחו תחושה קורבנית,
הגיבו למלל רהב, טקסים וסמלים,
אהבו את הריבון, את הלאום, את הדת את המדינה,
פחדו מאימת הגיהנום, ייחלו לטוב מוחלט גן עדן,
שאפו שאמונתם וערכיהם יוחלו על סביבתם,
וחייבו הפעלת כוח לשם כך.
לטעמי, לפי סולם קריטיות עולה:
צֶבֶר שאיפות ערכיות, אישיות וחברתיות של פרט, המכיר בכך שרק חלקן יתממש, ואף זאת, באופן חלקי.
המייחס את 'עולם שכולו טוב' למוות – ייחוס רווח, עושה זאת על אחריותו בלבד.
מניח שעושה זאת בהיסח הדעת, וזאת מהאינסטינקט הדתי מהסנטימנט החיובי לקונספט 'גן עדן', לקונסטרוקט ה'עולם הבא', מין תִּקְוותְקָאלָאךְ שאמורות אולי להגיע אחרי מוות, ובוודאות מנחמות את חיי העורגים לכך, לפני.
פסימיות זו תכונה של עצובים דכאוניים, תת-פוטנטיים.
אופטימיות היא דרכם הפתטית של דכאוניים להתמודד עם מוראות המציאות שלא מסונכרנת עם רצון בלתי מבוקר.
אני משתדל, חותר, הייתי רוצה להיות, ריאליסט,
לנתח מציאות על סמך חיוויים שמקבל,
לעבד את משמעויותיה במנותק מעצבות אותנטית או שמחה מזוייפת
לכיוון מימוש הרצון.
בנקודת הבדיעבד להעריך את התוצאות.
'אחריות' היא מסוג המושגים ש
בוודאות, רבים 'יודעים' מה הם,
ובספק מעטים תופשים אותם באופן דומה.
הקושי נעוץ בצורך להיכנס לרובד תודעת אחר, לנדבך כוונתו. להמשיך לקרוא אחריות
באמת דיקמן ועמוק ככל שניתן, אתה לא חושב שאתה אלים?
לא.
היו, יש, מי שרואה בי איש אלים.
מצער אותי ככל שיהיה- את הרושם הזה, ככל רושם אחר שהותרתי – הרווחתי ביושר. להמשיך לקרוא אני, אלים?
יום שישי אביבי, סליחה – סתווי, שאלתי ת'נורמטיב שאֵילת דיקמן.
יעדי השיגור לשאיילות ממין זה נחלקים לשלושה טיפוסים:
"…שאלתי אותך באיזה יום כשחזרנו יחד למלון, אם יש לך חברים או שיש לך מרואיינים.
זו הייתה שאלה אשר באה ממקום של תימהון על האניגמה שנקראת יאיר דיקמן, שהרי אתה מאוד עסוק בלשאול ולתחקר."
א.ק., לואנדה אנגולה 2015
אינני מאמין במטרה מקדמית לקיום אנושי כלשהו.
מטרה בקיום כלשהו, מנקודת הבחנת הסובייקט –
מיקסום הנאה מצרפי.
המשמעות –
חיווי תודעתי על הצלחה.
המנסה להסיט את מטרת הקיום האנושי מסובייקט, החוצה לקולקטיב או לפרט אחר,
החיים המודרניים, על ריבוי פלטפורמות תקשורת, מזמנים סוגיות של בעלות על נכסים לא ממשיים.
בעלות על נכסים וירטואליים מהווה אקסטנציה של תפישות זכויות היוצרים, קניין רוחני של חוקי הפטנטים מהמאה ה-19 שהחלו עם המהפכה התעשייתית.
להערכתי הבלתי מבוססת, שאינה נסמכת על נתונים אמפיריים כלשהם,
חוקי הגנת הפטנטים עכבו התקדמויות אפשריות. לא עודדו אותן. להמשיך לקרוא הבחנה בין גניבה ריאלית לרעיון
סובייקט המייחס לעצמו חוזק, עוצמה,
סביבתו מבחינה, מעצימה הילה זו,
כשבעצם,
מסמן, בנחישות, את היותו באיזור נוחות – comfort zone רגשי צר,
נסמך על אחרים, רגשית, שיגנו עליו.
מי שמספר מה היה לו, במה היה מעורב, ברקע, בערכים המנחים, בשיקול הדעת, בתגובות, בסדירות הנוקשה של מבנה התפישה (נטול) הרציונלי, וזה מרגיש לי כאילו אני צופה בערוץ 8.
נחשפתי למי שמבלבל בין
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי – קונסרבטיביסטים אמוניסטים לאומניסטים
יחסים בין שניים, רווח בעיקר בקשרים משמעותיים – משפחה, הורות – בהם מתקיימת נוסחה השומרת על רציפות בציר הזמן:
עובדת היות הפרסונה פשיסטית או לא,
בעצם, אינה תלויה בה;
אם יש לפרטונה מוכנות פוטנטית לכנוס חירויות פרט לטובת קולקטיב, לתפקד כנתין פשיסטי, מוכנות זו תלויה בהיות ריבון שיתרגם כמיהה זו למימוש רצונו. להמשיך לקרוא זה שהמשטר אינו פשיסטי לא אומר שאתה אינך פשיסט
אחד מביטוי תפישה אמונית לעומת רציונלית היא ההבחנה:
