אומרים שֶ
להיסטוריה יש דרכים משלה להעניש את מי שרוצה להשפיע עליה.
אני גורס,
שבמובהק אף יותר,
טיפול מעצים בדימוי עצמי נמוך,
הניסיון לתת לגורם הערך הירוד תיוג של ערך גבוה,
מעצים,
את נמיכות הדימוי, במובן שמקבע את היותו, ומעמיק את ערכו השלילי.
חיווי אופטימלי לגירוי חיצוני של סובייקט המשקלל תמהיל של פיזיולוגיה, אינסטינקטים מוטמעי תודעה, על פי סט ערכים תרבותיים, תקשורתיים, סוציולוגיים, ובקרה רציונלית דינמית.
פוגש אופטימיים.
אלה בגרסת 'חסרי התקנה',
מְתָחזקים עצמם רגשית, זו דרכם להתמודד עם מציאות בלתי נסבלת מבחינתם;
חוסר הסכמה איתה, עם מוראותיה, הכמיהה הרגשית לשנותה לאלטרנטיבה רעה פחות, נעימה יותר.
אם ישפשפו מספיק את מעטה האופטימיות הנוצצת חסרת התקנה – מלנכוליות הדכאון תבצבץ.
ככלל, חיוויים כאלה מעציבים ומכמירים. להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי אופטימיות חסרת תקנה
החתירה לשורה תחתונה מובנת לי בעולם רווי מסרים.
יש לי רתיעה מ'שורה תחתונה' ככלי, ועוד יותר מצרכניה המשתמשים בכלי ככלי הערכה של התנהלות אנושית.
לכל שורה תחתונה של עניין ויטאלי, חי, יש שורה תחתונה יותר, אחריה.
לכל שורה תחתונה של משהו סגור, מת, יש שורה תחתונה יותר, אפשרית, אחריה של הערכה מחודשת של 'השורה התחתונה'.
האם 'שורה תחתונה' היא שיקוף מצב עכשווי? להמשיך לקרוא שורה תחתונה
אתה אומר שאתה אוהב שמסתלבטים עליך. לצערי אני חייב לתת סתם קומפלימנט. אחת התכונות שלך שאני מעריך זה היכולת לקחת ולעורר שיחה – ע"ע השיחה אתמול בערב בארוחת ערב. זהו.
עשיתי זאת. אני מקווה שאתה לא נפגע מהקומפלימנט 😎 להמשיך לקרוא תקשורתי
מעדיף לא לשקר
יכול, קורה, בעייתי:
איך משכנעים פרד שדה,
שפירה מתפוחי אדמה
שהושקו על ידי בתולות איטרות יד ימין,
שנמעכו בכפות זהב,
נמהלו עם חמאת פרות מאזינות למוזיקה קלאסית,
תובלו בתבליני מדגסקר
טוב יותייר מחציר?
עיקשות היא איכות בילט-אין של שיקול הדעת;
היצמדות לפרדיגמה מקדמית, שהניסיון מראה ששירתה חיובית את בעליה,
נתיב התקדמות בתרשים זרימת ההחלטה.
היא מקור יניקת ההשראה ההתנהלותית.
האם הצבע הדומה, יעשה את זה?
האם יש סיכוי, שאם יטעם את המחית,
יהיה לו טעים בכלל?
ותודה לבור המתוק,
על ההשראה,
מתעקייש לאהוב אותו כמו שהוא.
בחוסר מעשיותי, יודע לומר,
שהנזקים הגדולים הפגיעות המשמעותיות
שגרמתי לאנשים,
היו לאו דווקא במעשים או במניעתם.
הפגיעות היו באמצעות בחיוויים וורבליים
הקשורים, נוגעים להשלכות על תפישת ערך עצמו.
מוסף הארץ, ליברמן – נייט, הילו גלזר 30/1/2015
מה ז'תומרת?
נורא אוהבת? להשוויץ בספרי דוסטוייבסקי?
קשירת ה'אבל' לרתיעת סביבתך מעקבי הזהב הגבוהים?
התמרת תעוקה פרסונלית לאידיאולוגיה אוניברסלית?
האם מבחין בכמיהת הרצון לאישור, אי-נוחות הרתיעה?
כשבת אחותי הקטנה ביקרה בניו יורק, היא דווחה שברכבת התחתית הפסיקה לפחד ממנה.

הפער, החור השחור, במרחב האישיותי המשולש של שלושת הקודקודים:
מוציא ממני, תגובתית, בעיקר ורבלית, רשעות, שלעתים ברמה שמביכה את עצמי.
לכל אחד יש עניין בסדר. רב, מועט, חיובי שלילי.
להרף המחשבה, ניתן להניח שכל אחד מעדיף את היות הסדר על היעדרו, ולא כן הוא.
ישנה מין 'טביעת סדר' המאפיינת את כמיהתו, רתיעתו, צרכיו, התניותיו, רתיעותיו, מאופן תפישת אינדיבידואל את מגוון הגירויים המונחים לפניו במרחב.
בכלל זה כמובן, לתשומות שהוא מקצה ליצירתו, לשימורו, או החשש מהפרתו.
את אלה שמעדיפים את הבהירות המוחלטת, שלא יכולים לשאת את הידיעה על היררכיה לא ברורה או מבנה שסידורו בלתי נהיר, וכן את אלה שמעדיפים את האפרוריות הבלתי מאבחנת שמאפשרת להם תנועה נוחה יותר בסדר רופף.
ראיתי את מי שתובע סדר, ונהנה מהילת 'מסודר', כשבעצם הוא מחצין את חוסר יכולתו-
ולכן הוא צרכן סדר במובן הצרחני של המילה לא הסנכרוני שלה. להמשיך לקרוא העניין בסדר המופר

להרגיז? זה מרגיז? זה כאילו, כמו מישהו ששם על עצמו חגורת נפץ להרוג עצמו, לפגוע באחרים, ברכוש? להמשיך לקרוא הסמלה – אווילות שקולה
ככאלה, שמרנים לעתים, תופשים עצמם כערכיים יותר, שכן סרים למרות אינסטנציות גבוהות יותר מאשר אשם או גופי אכיפת חוק, אלא גם של כוחות עליונים מוסריים.