תהיתי על התבטאויות של דמויות – תמיד קונסרבטיביות – אמוניות, לאומניות, מתכנסות הזדהותית לקולקטיב, במפה הפוליטית, שנראו לי כחיוויים של תודעה דמוקרטית צרה, מוגבלת, כזו ש-על תנאי.
הקרבה בין מפלגות אידיאולגיות נוגדות, קרוב יותר אחת לשניה מאשר של מפלגות נישה, נושא, מגזר במכניקת תפישתן.
מפלגות אידיאולגית נמצאות בתמונת ראי, האחת מול השניה, כשבתווך ישנן מפלגות אג'נדה.
מפלגות אג'נדה הן תוצר פרקטי של תפישה מאובחנת מסורתית. ייתכן,
שמרנית, רפובליקנית, סוציאלית, ליברלית.
מפלגות נישה, התארגנויות אג'נדה יחידנית, הצעה אלקטורלית לפתרון קונקרטי היא תוצר של אכסניית-אם תפישתית אופיינית, שחדלה להיות רלוונטית – מסיבות אפשריות מגוונות – למקימי האכסניה החדשה, ותכליתה המעודכנת:
כינוס כוח אלקטורלי לאג'נדה קונקרטית,
חיבור לגורמים ייצוגיים שאינם מהווים חלק מהאכסניה הפוליטית המקדמית.
לתפישתי, קיים דמיון רב יותר בין מפלגות תפישתיות אידיאולוגיות, אפילו מנוגדות, במכניקת המחשבה וציר הזמן המתמשך. ככאלה הן קרובות יותר תפישתית אחת לשניה, בהשוואה להתחברות אלקטורלית מעשית, אד-הוק, עם אג'נדה פרקטית שאינן קשורות ישירות האחת לשניה.
כך, בין בוחרי הבית היהודי ומרץ, בהנחה שהם בוחרים בגופים אלה מסיבות אידיאולגיות, יש מהמשותף התפישתי רב יותר בתצורת מחשבתם הפוליטית, מאשר כל אחת מהן לבוחרי יש עתיד.
לבוחרי יש עתיד, כמגזר מאובחן ונטול זהות תפישתית, יש מין המשותף והדומה התפישתי יותר לבוחרי ש"ס מאשר לבוחרי עבודה או ליכוד.
חלוקה
בשיטות ממשל עם ריבוי מפלגות ישנה הבחירה הראשונית בין נציגי בוחרים שמייצגים פתרונות קונקרטיים לבין תפישות עולם.
הבחירה הראשונית נעשית בהפרדה בין מפלגות המייצגות תפישות עולם לבין נישתיות, וזאת לפי
הטייה ל
מפלגות נישתיות
מפלגות תפישה
פתרון בעיות ספורות קונקרטיות עדכניות
תפישת עולם מוצקה כוללת
התייחסות מיידית, לטווח הקצר
התייחסות לטווח ארוך
חשיבות למועמד העיקרי ולדמויות המשנה ייחוס חשיבות רבה לאטרקטיביות המוביל כפלטפורמה להעברת המסר.
הפרסונה העיקרית ודמויות המשנה זמניות הדמויות משרתות רעיונות גדולים מהן.
הזדהות בוחר עם קולקטיב, מגזר מאובחן, בדרך כלל על בסיס אמונה אתניות, או גיאוגרפיה, עם תפישה עצמית של מידור וקיפוח מפלגות מרכז של כוכבים חיצוניים למערכת הפוליטית או פורשי מפלגות מסורתיות שמציעים את אישיותם הפותרנית לטיפול בבעיה יחידנית.
הזדהות בוחר עם תפישות עולם עיקריות ומאובחנות של מפלגות ותיקות, מסורתיות, או שהבוחר מאתר נציגים השותפים לאג'נדה פרקטית של חלוקת משאבי שלטון שתומכות ברעיונות ובתפישות בהם תומכים.
מפלגות עם אג'נדה יחידנית
מפלגות המטפלות במכלולי חיים לפי מאפיינים תפישתיים מאובחנים.
החלוקה תתאפשר בשיטות ממשל הנסמכות על ריבוי מפלגות, ובכל מקרה מפלגות אג'נדה או מגזריות, על ציר זמן, הן מפלגות שוליות.
אג'נדה מפלגתית
החלוקה למפלגות אד-הוק לעומת מפלגות עם תפישה קיימת בהתפלגות
אחריתן
מפלגת אג'נדה
מפלגת תפישת עולם
אם יממשו את האג'נדה יתמוססו או יטמעו לגופים אחרים.
נחלקות למפלגות רפובליקניות שמרניות ולסוציאליות ליברליות על הטיותיהן
אם לא יממשו את האג'נדה יעלמו.
החיים השלמים בהנחיית תפישת עולם, תמיד רלוונטי.
אם מייצגות מגזר מאובחן, אפקטיבית, ישרדו לאורך זמן יחסי ארוך.
אם המגזר הצליח לאחוז בעמדת כוח בתוך התפישה האידיאולוגית יסנכרן ויתמוך באידיאולוגיה שמיטיבה עימו.
דמויות ראשיות אטרקטיביות כמייצגות נטמעות בגופים אחרים או נעלמות.
דמויות שלא נבחרו על ידי מפלגתן למקומות מייצגים הראויים להם על פי הערכתן, הרואות עצמן כאטרקטיביות למגזרים מסוימים, פורשות לחלוטין מהזירה, פורשות ממחנה האם לטובת מחנה אחר, מנסות לפרוש עם דמויות נוספות ולהקים מבנה פוליטי אלטרנטיבי, ובכל מקרה ממעטות לעבור למבנה אידיאולוגי אחר, שכן הוא רחוק מדי, תפישתית.
בחירות פוליטיות, מעצם הווייתן מהוות מקרה מסוים, צר, של אופן תפישת מצב ואופן טיפול בו.
הייחוד של בחירות פוליטיות בדמוקרטיה ייצוגית הוא שהבוחר לא 'פותר' מצב קונקרטי מיידי, אלא בוחר בנציגים שינהלו מטעמו סוגיות קולקטיביות עם פתרונות מתגלגלים לסדרי זמן ארוכים של ניהול חברה. להמשיך לקרוא הטייה פוליטית בהצבעה
מדבר עם יו"ר ישבני הקפה, דמות עמלנית ממוקדת, רכונה על מחשב קטן, לבן, מדיף ניחוחות טיים פסיבי הננשף עליו ואת צבע הזפת הנירק לכיוונו.
נפעם מרמת האדיקות והעמלנות שמקדישה לעולמה האקדמי, וכן לניגוד העומק, החכמה או התבונה שהייתי מצפה.
מז'אנר- החיים זה לא פיקניק, לא באנו ליהנות פה. ואני בעדה. להמשיך לקרוא מינורי בניהול תשומות
צוק איתן, המלחמה הארורה שגבתה מחיר בנפש ובגוף אדם, בכלכלה, שבעצם היוותה נזק טהור ללא תועלת, הייתה מעניינת גם מהבחינה שזה אירוע שובר קונספטים, ועדיין, כל מי שאחז תפישה מקדמית לפניה דבק בקונספט הפרלימינרי אחריה, כאשר סך האירועים מהווה אישוש לפרדיגמות תפישתיות של מי שבוחן את המלחמה, גם כשהאירועים נדרשים תפישות הפוכות אחת לשנייה. מרהיב. להמשיך לקרוא גישות לפתרון הסכסוך
ישנם מי שמביאים ליחסים מחוות, תשומות נדיבות של זמן, משאבים, אנרגיה, כסף.
לעיתים הם מתאכזבים בכך שלא מקבלים כ'גמולם';
מבקשים משהו שנראה להם פחות ממה שנתנו, ולא מקבלים.
זה קורה, לא תמיד ולא בכל מקרה כמובן,
מפני שהם נותנים את מה שנוח להם לתת בעת שמתאים להם להעניק, באופן שתואם את הטייתם הערכית והתנייתם האישיותית,
אך,
כשהם רוצים, תובעים, לעתים, מתאכזבים למענה, לפתרון קונקרטי שלא נעים, מתאים, משתלם לתת להם.
רפלקציה של דיזוננס ערכי:
הנדיב שנתן, המבקש כעת, נתפש על ידי המוטב שלו בנתינה כחלק מכייף לא הכרחי,
ובעת הבקשה הלא ממולאת כחלק מבעיה ולא רואה בו כחלק מפתרון.
מחקר חדש מעלה כי אנשים שעסוקים תמיד בסימון וי על מטלות אין־סופיות מצליחים להשתלט על משימותיהם – אבל לא מבצעים משימות חשובות
מאט ריכטל, ניו יורק טיימס
21.07.2014
מאז המצאת הדד־ליין זוכים דחיינים – אנשים המעדיפים לעשות מחר את מה שאפשר לבצע היום – לגינוי קולקטיבי מצד החברה. אך מחקר שהתפרסם באחרונה ועוסק ב"מקדימנים" – אנשים שמסיימים את משימותיהם מוקדם מכפי שנחוץ – מעורר שאלות באשר ליעילות שבביצוע מיידי של משימות.
"רבים מעדיפים להקדים ולבצע מטלות", קובע המאמר, שפורסם בגיליון חודש מאי של כתב העת Psychological Science. אנשים הלוקים בתופעה מזדרזים לענות על מיילים חסרי חשיבות ולשלם חשבונות הרבה לפני מועדם. "זו התנהגות לא רציונלית", מציינים כותבי המאמר, אבל לטענתם היא מעידה על השיטות שאנשים נוקטים כדי לא להרגיש שהם מוצפים במטלות.
במאמר מפורט ניסוי שנערך באוניברסיטת פנסילבניה אשר בדק את הדרך שבה אנשים מקבלים החלטות הקשורות למאמץ גופני. הנבדקים שהשתתפו בניסוי התבקשו לשאת דלי פלסטיק לאורך סמטה, כאשר עליהם להחליט אם ברצונם ליטול לידיהם את הדלי בתחילת הסמטה ולשאתו עד לסופה, או ליטול לידיהם דלי אחר שהונח סמוך לסוף הסמטה, לצעוד כמה מטרים ולהניח אותו.
הארנב הלבן מ"אליס בארץ הפלאות". תמיד מאחר. צילום: ג'טי אימג'ס
החוקרים הניחו שרוב הנבדקים יבחרו בדלי שאותו יידרשו לשאת את המרחק הקצר ביותר. ואולם, מרבית הנבדקים נטלו לידיהם את הדלי הקרוב ביותר אליהם, מה שחייב אותם לשאת אותו מרחק גדול יותר מהנחוץ. במלים אחרות, הם בחרו לעשות מאמץ גדול יותר – מבלי להפיק כל תועלת מכך. "לא הבנו מה קורה", אמר ראש צוות המחקר, המרצה לפסיכולוגיה דיוויד רוזנבאום, "חששנו שאולי טעינו בהנחיות".
כדי לאשש את ממצאי הניסוי ולהיטיב להבין את ההתנהגות המוזרה, המנוגדת להיגיון לכאורה, ביצעו החוקרים עוד שמונה ניסויים שבחלקם מולאו הדליים במטבעות. להפתעתם, על אף כובדם של הדליים, גם הפעם העדיפו הנבדקים ליטול את הדלי הקרוב אליהם ביותר ולסחוב אותו לאורך הסמטה – תוך מאמץ מיותר.
ההשערה שאליה הגיעו החוקרים בניסויים השונים היא שבני האדם מעדיפים להשקיע מאמץ פיזי משמעותי כדי להימנע ממעמסה נפשית ומחשבתית. ד"ר רוזנבאום ציין במיוחד את המאמץ שאנשים משקיעים בניסיון להימנע מלהעמיס על "זיכרון העבודה". זיכרון העבודה הוא יכולת מנטלית חיונית אך מוגבלת, המשמשת בני אדם לביצוע מטלות מיידיות. הנבדקים שהקדימו ליטול לידיהם את הדלי נמנעו מהצורך לזכור לעשות זאת בהמשך. בכך הם פינו את מוחותיהם כדי שיוכלו להתמקד במטלות אחרות.
המחקר עוזר להבין בין היתר את סוד קסמם של יועצים וקואצ'רים, המעודדים אנשים לרוקן את תיבות המייל שלהם ולסיים לבצע כל מטלה ברגע שהיא צצה, טריוויאלית ככל שתהיה.
לביצוע מיידי של מטלות יש חסרונות בולטים אשר באים לידי ביטוי במיוחד בעידן הדיגיטלי, כך סבור אלן קסטל, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה. טלפונים סלולריים, מחשבים ומכשירים דומים מאפשרים לבעליהם לבצע זרם מטלות בלתי פוסק, וקשה להתעלם מהם בגלל הדחף רב העוצמה להשלים את ביצוע המטלות מיד.
"יש פיתוי תמידי לענות מיד לאי־מיילים ולשיחות טלפון", אומר קסטל. לדבריו, "אנשים שעסוקים תמיד בסימון וי על מטלות ברשימות אין־סופיות אכן מצליחים להשתלט על משימותיהם – אבל הם לא מבצעים את המשימות החשובות". לפי המחקר מאוניברסיטת פנסילבניה, ברור כי המאמץ המושקע בביצוע מיידי של "מטלות קטנות" עלול לגרום לבזבוז זמן יקר וכוחות לא מבוטלים.
אישית
אני נמנה על אלה.
רואה בכך סוג של עצלות מבורכת.
כלומר, כשהזמן הכי זול עושה את המטלה, וזאת כדי
להתפנות לסתלבט, לתחיבת האצבע לישבן,
להימנע ממצב שיש מטלה, ופתאום מטלה עליונה עליה היררכית תצטוץ, ואז המטלה לא תיעשה,
ואם להודות על האמת, ביושר אינטלקטואלי- מניח שזה מבנה אישיותי ולא באמת התנהלות רציונלית מבחירה.
מסכים
עם המאמר שאכן, לעתים מילוי המטלה התבררה כמיותרת, לעתים כיקרה.
לא מסכים
שההתנהלות הזו לא הצדיקה את עצמה, נראה לי שעזרה לשמור על ניקיון תודעתי ובסך הכל יותר זול מהאלטרנטיבה.
לא ברור לי מאיזה רציונל או מקור נגזרה המסקנה-
אנשים שעסוקים תמיד בסימון וי על מטלות אין־סופיות מצליחים להשתלט על משימותיהם – אבל לא מבצעים משימות חשובות
כך שלא מסכים עם זה.
תוספת
ועם זאת, כאמור, לא בטוח שמישהו בחר לעבוד כך או להיות דחיין. נראה לי כהתנייה אישיותית.
פיסות מידע על מאורעות דומים בשתי אימפריות בהפרשי זמן של [2014 פחות מינוס 133 שנים] 2247 שנה.
uber עושה סוציאליזציה של התנועה-
בשיטות ממשל עם ריבוי מפלגות ישנה הבחירה הראשונית בין נציגי בוחרים שמייצגים פתרונות קונקרטיים לבין תפישות עולם.
