ניתן, כביכול, להניח שמי שנוהג לאחר יגלה סובלנות כלפי התנהגות דומה של האחר.
ולא כן הוא, כמובן.
יש המתייחסים לזמנם כבעל ערך אחר, רב מזה של זולתם. ברמה האישיותית: להמשיך לקרוא הדדיות מאוחרת
ניתן, כביכול, להניח שמי שנוהג לאחר יגלה סובלנות כלפי התנהגות דומה של האחר.
ולא כן הוא, כמובן.
יש המתייחסים לזמנם כבעל ערך אחר, רב מזה של זולתם. ברמה האישיותית: להמשיך לקרוא הדדיות מאוחרת
בהתכנסות חברתית, יש מי ששוקעים לסמארטפוניהם.
לא מנומס. לא תמיד ראוי. אין את הקדשת הקשב, יש את ההמנעות מנטילת חלק אקטיבי, לא מותנה מההתרחשות.
זן אחר של קשר בעידן החדש.
נראה, שעידן התקשורת האקסקלוסיבית אנאלוגית, נמוג. להמשיך לקרוא תקשורת חדשה
העוסקים מקצועית ב
you know, הפרופסיה.
האם הפסיכולוגים נוטים למכניקת פיתולי התודעה?
יש לי אמפטיה רבה לאובאמה,
ועוד יותר לתבונה, לישירות ולחן שנשקף מאשתו. להמשיך לקרוא אובאמה
ידידי הנערץ, כמו כולנו ובשונה, מתאפיין במספר תכונות שעושות אותו מה שהוא.
מאווייו מתפרסים על
כחסר מעצורים, הוא
המחיר?
הוא נכנס לסניף הבנק, ראה אותי מתנהל מול פקידה.
לא שזה חשוב או שהוא מודע לכך- היא עבדה –אתי באחד ממקומות העבודה הקודמים שלי.
כשהלכה להביא את פנקסי ההמחאות שהזמנתי,
ציין שגופה אטרקטיבי לו יותר מפניה.
כלומר זה ממש לא מה שהוא אמר,
אבל זו התמצית בגרסה נטולת ממד האופרטיביות המקורי.
כשחזרה, הפעיל את מתיקותו, ושאל האם היא מחטבת את גופה במכון הכושר.
היא אשרה, וככיפה אדומה הששה אֱלי נשיכה, האירה פניה ושאלה "איך אתה יודע, רואים?"
הוא, במיומנות של עתירי ניסיון- של מזדקנים, חיווה ש"רואים" ושאל, האם ב"אירובי או במשקולות?"
כיפתנו ענתה, והוא פנה לאקזיט מהיר:
"רוצה להזמין אותי לעשות כושר יחד?"
"לא." השיבה.
"תגידי", בירר, "ההורים שלך עיראקים?"
"כן", אשרה וניערה, שוב, את מיומנות כיפה אדומה שהפגינה קודם "איך ידעת?"
"נולדת בארץ, נכון?" מברר, והיא מאשרת.
"אצל העיראקים המבטא עובר גם אצל מי שנולדו בארץ" נותן בדיאגנוזה האתנו-לינגוויסטית.
אני, כחבטת הקלישאה, 'לא יודע היכן לקבור את עצמי'.
עם זאת, כעתיר ניסיון, כן יודע לאיזה עומק.
כלומר בממשקים קודמים כבר שאפתי להיקבר במקומות עמוקים יותר והרבה יותר, מתלבט האם רק לכעוס או גם לצחוק.
בחוץ, שואל אותו, "תגיד, תגיד, בסקאלה 1-10, כמה היא אהבה את השאלה?"
"0", השיב "הבנתי שאני לא מעוניין בה."
פרק א', הפטחתי ונבחתי
פרק ב', הונג קונג, חבירה
פרק ג', יה
פרק ד', צ'ונגקינג, שותים עצמנו לדעת
פרק ה', צ'ונגקינג, אוכלים
פרק ו', בייגי'נג, מתמקמים
פרק ז', בייגי'נג, אובדים
פרק ח', שרון
פרק ט', בייגי'נג, מטיילים
פרק י', יציאה
פרק יא', סיכום
"הן כולן אותו דבר," סח לי אבריימל'ה בבירת החטאים פאטאיה, של מדינת העוונות- תאילנד, אליה הגעתי אחרי סין.
"כולנו פה באים, משתגעים על הבחורות, ומהר נתפסים על מישהי קבועה שמשגעת אותנו." מלמד אותי את עובדות החיים.
הוא מכיר לי את השותף שלו. כמוהו, בן 35, הכירו כשעבדו יחד במערב אפריקה.
השותף יושב עם מישהי באינטימיות באחד השולחנות.
"חברה שלו" מסביר לי. "הוא ממש הסתדר, בחורה מצויינת. למעלה משנה ביחד."
– "מה היא עושה?" אני מציק.
– "היום היא עובדת בהנהלת חשבונות."
– "ומה עשתה לפני?" מה, עדיף שאשאל מה עושים הוריה?
– "עבדה כנערת גו-גו" משחרר את הצפוי. נראה, שעם מראה כשלה, בפאטאיה, היא לא בעניין של קריירה אקדמית.
– "ותגיד תגיד", אני מעיק "לא מעניין אותו מה עשתה קודם?"
– "לא!" חורץ ושוטח את עיקרי הפילוסופיה המעשית, "זה פאטאיה, דיסנילנד למבוגרים, מה שחשוב זה מה שקורה כרגע, לא מה היה."
"אצלי, האחרונה שהייתה לי התחילה אתי בטוב, תפסה אותי, ואז התחילה ללחוץ- 'בוא נלך לקניות, בגדים, לאכול', והשיא- היא רצתה שנקנה בית! הסכמתי. אבל בפאטאיה. 'לא', היא התעקשה שזה יהיה בכפר שלה, שאנחנו נעבוד כאן- היא עובדת באחד ממועדוני ה- גו-גו פה, והאחים שלה ישתו אלכוהול, בבית."
אני, שנחשפתי לאנשים מפותחים רגשית, עם תודעה רחבה, מפצ'פצ'י יחסים מרובי רבדים, בעומקים בלתי נתפשים, במהויות רגש, עבותות יחסים ופירושים, רומנטיקות ומחוות, מיסטיקות, נשמות תאומות, אלה שנועדו זו לזה, השגחות עליונות וחיבורים קוסמיים, משתאה מה- back to basics, אז מנסה להחזירו לקרקע מוכרת עם,
– "אבל אבריימל'ה הן כולן זונות, פה, מה פתאום אתה רוצה לקנות איתה דירה?"
– "אז זהו, קרה לי מה שקורה פה לכולם. התעשתתי והעפתי אותה. עכשיו הנוכחית, מצויינת", מראה לי בסמארטפונו את תמונת העכשווית במדי עבודה של אחד המועדונים, מה שנקרא snap-shot, לפני שמשילה אותם.
– "יש לה שתי מעלות: שדיים גדולים והיא שותקת."
– "אם כך", מתקן "זה שלוש".
אם היה לך הומור ולא היית שבוי בחובת החיזוק וההוכחה התמידית של קונספציות אונתולוגיות היית רואה שאין פה משהו חבוי או מרומז בנוסח פיליפ, אלא הומור גלוי עם תשובה ידועה מראש.
אבל אין הומור בבוייבריק אלא ריטואלים תודעתיים. וגם זה בסדר.
יושב בפאב Mustang Sally Club באפריקה, מלאווי, בלאנטייר.
בבלאנטייר יש מפעל Calrsberg שמספק את תוצרתו ברחבי המדינה ואפריקה.
Green הם קוראים לבירה. על שם צבע הבקבוק, עולה פחות מדולר.
רואים מישהו, שחור, יושב על הבר שותה Amstel מיובאת.
"ראה אותו", נושף מייק הדרום אפריקאי מבעד אדי שכרותו, "משלם פי שלושה על בירה מיובאת. הוא בונה על זה שיראו אותו ומסמן לאחרים שיש לו."
למה שמישהו יצייר על עצמו, ובתצורה בלתי הפיכה,
כשלאחר המעשה, יש סיכוי לחרטה יותר ממי שנמנעו מהקעקוע?
כנראה שאין כל כך 'אנשים רעים'.
התנהגויות אנושיות שאינן תואמות את תפישת קידום טובתנו או ערכים החשובים לנו, מתוייגות כ'רעות'.
ובכל זאת, ישנם מקרי 'רוע' קיצוני שגובלים בפתולוגיה- פחות מעניין.
היותר מעניין, כאן, ההתייחסות ל'רשעות', 'רוע' זמין, קיים מעבר לפינה שכולנו חווינו.
אנשים מתנהלים על פי הכרתם, בהתאם לתפישתם את אופן עשייתם כמקדמת את טובתם.
אנשים נבדלים האחד מהשני (גם) בתפישת טובתם, לאיזה טווח זמן מסתכלים שעשייתם תיטיב עימם, או תגבה תשומות מהסביבה, האם הסביבה מוכנה למחיר שהפעולה תגבה ממנה.
בדרך כלל, אין מי שבמובהק, רוצה להרע לאחר.
אלא, לקדם את רצונו, על ציר הזמן, ובחיסכון משאבים שיעזור לו לקדם רצונות נוספים ואחרים.
תפישת ה'קנאה' ניתנת לפרשנות, שהאחר בהצלחתו מונע את קידום המקנא.
התיוג 'רע' נובע, מקידום רצון של אדם, כאשר בדרך נגבו מהאחר משאבים שהוא לא התכוון לתת.
הערכים שמימושם גורם לתפישת 'רוע' על ידי האחר:
לא דחוף לי לשנות שיטת בחירות.
כל זמן שהבחירות הן ווריאציה על דמוקרטיה, הרוצה לשנות את השיטה צופה שיקדם את גישתו התפישתית באמצעות ביורוקרטיית בחירות, יקבל יותר כוח רגעי, מקומי, מהשינוי, כאשר השיטה היא היבט סטרוקטורלי בלבד של התהליך.
עם זאת, לאור העובדה שמזהה שתי תצורות מחשבה פוליטיות עיקריות- ימין/ שמאל, שמרנית/ ליברלית, רפובליקניות/ דמוקרטיות, ייתכן שהתכנסות לשיטה שתמצק את ריבוי המפלגות לשני גושים עיקריים תכנוס את הבוחרים בישראל לשתי קבוצות על של הווריאציות המקומיות לשמרנות הרפובליקנית מול הליברליות הדמוקרטית,
בכך תקטין את הפרגמנטציה ל'טיפול' בנושא זמני שעל הפרק.
כלומר ביצירת סדר שלטוני חדש, אולי הייתה לי העדפה לתצורת גושים, תועיל לאבחנה יעילה יותר בין תפישות, אולי תוביל למבנה שלטוני מתפקד יותר ביעילות.
מסייג- לא חוויתי את חסרונות בחירה נטולת ניואנסים.
מושג הגברת ה'משילות', מפחיד אותי בנחרצותו.
מעדיף את חריקות החופש על הרמטיות הוודאות. [כאן אין צדק, זו נטייה אישיותית.]
מצב בו 'נוגעים' במוסדות השלטון כשהתוצאה בלתי ניתנת לחיזוי יכול, אולי, להיות מושג בשינוי שיטת ממשל. התוצאה תהיה כינוס המפה הפוליטית לגושי המחשבה העיקריים, הניואנסים יסתופפו בתוכם אורגנית, ימנעו גושי לחץ בשל מאסת אינטרסנטים שרוצים במעשיותם, לטפל בממד פוליטי יחיד שהטיקט הפוליטי שלהם מושתת.
האם מדגמן שמרנות?
[לא כתשובה לשאלה הקודמת] כמו [אריתמטית לא ערכית] שלאמת מוחלטת פנים אחת,
ולשקר רבות,
כן לשמרנות פנים אחת ולליברליות רבות.
מעדיף ריבוי קולות, שונים, ומנוגדים, ומציקים בשונותם, מאשר גדולים ונשלטים היטב,
ולכן יש ערך לייצוגים מגוונים גם אם קטנים, הם גורמים משפיעים שוליים. שוליים משפיעים.
הערה:
אין באמירות אלה זו ולא כלום על 'נכונות וצידוק' להצבעה פוליטית כזו או אחרת, שהיא לא פחות צודקת' או 'ראויה' מאחרת, אלא הרהור על מכניקת ההעדפה.
אני שומע רבות ש-'אופנוע (כמשל) הוא כלי מסוכן.'
ולא שכופר בכך.
כן תמה, על
"The best argument against democracy is a five-minute conversation with the average voter."
קטונתי מלנחש מה היה הטריגר לאמירתו זו.
נחשף לאנשים, בוגרים, גם משכילים, שעומק הכרתם הפוליטית הוא ביחס הפוך לנחרצותם העמוקה,
ומתמצתת בתגובתית להתייחסות לכותרות העיתון אליו נחשפו בבוקר;
קביעתם ואהדתם לתמיכה במפלגה זו או אחרת מוּנעת מ-האם מועמד מטעמה אמר כך ועשה אחרת. אתמול, שלשום.
אני מתפעל מכל גילוי של עומק תפישה התואם את רק מה שנגלה מול העין. בעת ההסתכלות.
זו גישה לחיים, בולטת במיוחד בתפישה פוליטית בה כל חיווי עומד למבחן מול התניות הבוחן, עוד יותר, שנעדר תפישה כוללת וניזונה מגילויי תופעות קצה של כאן ועכשיו.
מה מכריע לאן תיטה העדפת הבוחר- אותי, מרתקת.
ההעדפה מורכבת משילוב של
הצבעה, בדרך כלל, בדמוקרטיה של ריבוי מפלגות, בשונה משיטה של 2-3 מפלגות, נוטה לפרקטיקה- דיוק המתמודד את ההעדפה הפרקטית של המצביע.
הצבעה פרקטית, היא ביאה בחשבון על מה אמרה או עשתה הפרסונה הנתפשת כמייצגת (הכי) נאמנה את החשוב למצביע, בסיטואציית טרם ההצבעה, בכפוף לרמת הביקורתיות שיש מול הפרסונה.
אותי מעניין. 'איך מאמצים תפישת עולם?'
במקרים של הצבעה אידיאולוגית קביעת הבוחר למי יצביע מתבססת בעיקר על אהדתו לפרסונה המייצגת את תפישתו המקדמית.
התפישה המקדמית היא תוצר של עיבוד תודעתי של הטמעה סוציולוגית ותרבותית- בית הגידול, הסביבה של המצביע, והטיות אישיותיות. כלומר פרקטיקה פחות ישירה ומיידית.
פרסונה פוליטית, אלא אם היא דמות מפתח היסטורית שההצבעה היא אישית לה, אמורה לנווט בין מגוון פעולות המתרגמות למעשים פוליטיים את הפרקטיקה אליה מכוונת במקרה של מפלגה המטפלת בימד קונקרטי של מציאות, או את חזון האידיאולוגיה אותו היא מייצגת.
מצפים מדמות פוליטית לשמור על אידיאולוגיה,
כשהדמות בעצם מחוייבת למעשה, לפעולות שתהיינה תואמות את האידיאולוגיה.
על הבוחר לקבל החלטה, מודעת (וברוב המקרים לא), האם לדבוק בפרסונות המייצגות את ערכיו התפישתיים, או בערכים עצמם.
בהקשר זה, בחירות 2013, מעניינות במיוחד;
לכן, רוחב משרעת הנושאים שעל הפרק, מול הבדלי הטיפול בין המפלגות, בהעדר קריטיות להחלטה, היוו כר רחב לביטוי נטיות הבוחר, באופן המבליט את גישת הבוחר להתלבטות בין פרשנות המעשית לערכיו, לבין גישות תפישתיות מטושטשות.
משער, נשמע נאה יותר מ'חושד', שמי שמציע תכלית-על לקיום האנושי, מנסה לרתום את המחפשים למטרתו שלו.
כן מניח, שהתכלית המוצעת לא נמצאת במובהק בהלימה עם טובת הפרט המבקש את המענה.
תפישתי המוספת לפרשנות הרבים, לרב הנכתב על 'תכלית הקיום'- להמשיך לקרוא תכלית קיומינו